בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

את סמוטריץ' הצעיר הכרנו לראשונה בעת מעצרו בשנת 2005 כשהשב"כ חשד בפעילותו למען סיכול תכנית ההתנתקות. בסופו של דבר לא הוגש נגדו כתב אישום.

כיום הבחור הצעיר ההוא פעיל בחמש ועדות כנסת, השתיים המשמעותיות בהן הן ועדת הכספים וועדת חוץ וביטחון שם מוכרעים עניינים מדיניים כבדי משקל.כשראש ממשלה מהימין מדבר על חזון שתי מדינות הוא מטפח את התקווה של האויב ואת הטרור שנועד להגשים אותה. מי שרוצה לגדוע את התקווה צריך לומר חד משמעית: לא תקום מדינה פלשתינית

באתר הכנסת תוכלו לקרוא על אחת מ-93 (!) הצעות החוק שסמוטריץ' שותף להן ולראות בעיניים את הקצב של הבחור הזה.

גם את הריאיון הזה ערכנו בשלוש הזדמנויות, כשחבר הכנסת עובר מפגישה אחת לשנייה ולדיונים במליאה. זאת משום שאת כל ההנעה ואם אפשר לומר ההיפראקטיביות שיש לו לפעול למען עתידם של עם ישראל ומדינת ישראל, הוא רוצה להנחיל גם לכם.

נחשפים לשיטה של השמאל

בשנת 2006 הקים סמוטריץ' את עמותת 'רגבים'. "הסיפור של הקמת רגבים הוא סיפור נורא מעניין", מתאר סמוטריץ'. "למדתי בשיעור א' במרכז הרב והכרתי שם חבר טוב משיעור ג' בשם יהודה אליהו. יהודה הקים את היישוב חרשה, שהיה אז מאחז במערב בנימין".

"זה היה יום שישי", הוא נזכר,"והיה ברשותי רכב סטיישן גדול - פיג'ו 504 ישן שקיבלתי מאבא שלי. יהודה ביקש ממני להסיע את החבר'ה מהישיבה לשבת בחרשה. הסעתי אותם, וכשהגענו הם גילו שאין מניין לתפילות וביקשו ממני להישאר לשבת. נשארתי, בהמשך נשארתי גם לתקופות של שבוע-שבועיים ופעם בשבוע הייתי מגיע לשמור שם בלילה". זו הייתה תחילת פעילותם של שלום עכשיו בבתי המשפט ואחת המטרות הראשונות שהם סימנו הייתה חרשה, הגבעה שאליה הגיע סמוטריץ' הצעיר לשבת. "יהודה ואני שאלנו את עצמנו: מה אנחנו עושים עם הדבר הזה? גייסנו את עו"ד וינרוט והחלטנו להתגונן בתביעת נגד. ואז עלה לנו רעיון לבדוק מה קורה בעניין הכפר הערבי השכן, מזרעה אל קיבליה, שנמצא במרחק 200 מטר מחרשה. אמרנו לעצמנו, צעירים ותמימים – נגיש עתירת ראי לבג"ץ והלה יבין שאם הוא יורה להרוס את חרשה הוא יצטרך להורות להרוס גם את הכפר הפלשתיני - והמהלך הזה יגרום לבג"ץ לחשוב פעמיים לפני שיפסוק. הורדנו מהאינטרנט עתירה של שלום עכשיו, עשינו 'העתק-הדבק', שינינו את התצ"א והנתונים והגשנו את עתירת הראי בלי עו"ד ובלי כלום. אחר כך הגשנו עוד עתירה ועוד אחת ולאט לאט הבנו שזה לא כזה פשוט ולא כזה תמים. ככה נחשפנו לשיטה של ארגוני השמאל להשפיע על המדינה באמצעות בתי המשפט. וממש כך, בטעות, הוקמה רגבים".

את ההצלחה של רגבים מסביר סמוטריץ' בהמון "סייעתא דשמיא": "הרבה שלוחים למקום והקב"ה שלח לנו בכל פעם את השליחים הנכונים. היינו צריכים תרומות ועורכי דין טובים וב"ה הם הגיעו. הגורם השני להצלחה, שהוא למעשה הצד השני של אותו מטבע, הוא שניכרים בפעילותנו דברי אמת - קיים צורך אמתי לאזן את הלחץ הגדול מאוד שמופעל על המדינה מהצד השמאלי של המפה הפוליטית באמצעות מאות רבות של עתירות. בשנים האחרונות יש מודעות גדולה לצורך זה. עמסנו אחריות כבדה על הכתפיים בהקמת העמותה ולא ישנו בלילות - צריך היה לשלם משכורות ולא תמיד היה מקור למימון. גם בזה תמיד ראינו סייעתא דשמיא, וזה סימן שכנראה עשינו דבר נכון".

"ילד בן שלושים וחמש"הורדנו מהאינטרנט עתירה של שלום עכשיו ועשינו 'העתק-הדבק'. אחר כך הגשנו עוד עתירה ועוד אחת והבנו שזה לא כזה פשוט ולא כזה תמים. ככה נחשפנו לשיטה של ארגוני השמאל להשפיע על המדינה באמצעות בתי המשפט  

תתפלאו אולי לשמוע שמלבד היותו חבר כנסת סמוטריץ' הוא גם סטונדט לתואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית. "נשארה לי רק עוד עבודה אחת להגיש", הוא מדייק.

איך מתנהל סטודנט שהוא גם ח"כ?

"זה נחמד מאוד. בתחילת הכהונה הייתי בסמסטר האחרון ואנשים קצת פחות הכירו אותי. הקורס האחרון שלמדתי היה בנושא ביטחון לאומי וזכויות אדם. העבירו אותו שני מרצים מוכרים מאוד בעולם המשפט: השופטת דורית בייניש שהייתה נשיאת בית המשפט העליון ופרופ' יובל שני, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. בייניש זיהתה אותי מימיי ברגבים וזה יצר דינמיקה נחמדה בקורס", הוא מחייך.

למרות היותך חבר כנסת ישבת עם החברים לתואר לשתות כוס קפה בקפיטריה?

"בטח", הוא אומר בחיוך. "אני עושה זאת גם היום. צריך לזכור שאני ילד בן 35".

כששאלתי אותו מה גרם לו ללכת ללמוד משפטים, התשובה הייתה נחרצת - הגירוש מגוש קטיף. "התובנה שאתה יצאתי מהגירוש הייתה שבסוף המדינה היא השחקן הכי חזק על המגרש. אנחנו כציבור, מכיוון שאנחנו כאלה צדיקים ומסורים, נעשה תמיד הכול בעצמנו. הקמנו יישובים ומוסדות חינוך ופרויקטים וגרעינים ומתברר שבזמן הזה פשוט גנבו לנו את המדינה. הצד השני השקיע בעמותות, במכוני מחקר, בעתירות לבג"ץ ובערוצים נוספים שמשפיעים על המדינה. אמנם יצרנו מפעלים אדירים שאין שווה להם, אין ציבור שעושה כמו הציבור שלנו, אבל לא התעסקנו בזירת ההשפעה המדינית. מה שראינו בגוש קטיף זה שהממשלה בהחלטה אחת הצליחה למחוק מפעל חיים בן 30 שנה של הרבה מאוד אנשים שמסרו עליו את הנפש, לפעמים כפשוטו. זה גרם לי להבין שמערכת המשפט היא המגרש הכי דומיננטי במערכת קבלת ההחלטות היום במדינה".

חינוך לתחושת ייעוד

אין זה סוד שאנו חיים במגזר שמגדל את הנוער לחיים אידאליסטים וערכיים. יש רגעים שזה קצת מעייף. אבל נראה אתכם אומרים את זה ליד סמוטריץ'.

"אנחנו מאמינים שאנו לא חיים כדי לאכול ואוכלים כדי לחיות", עומד סמוטריץ' על התופעה. "יש לנו ייעוד בעולם שהקב"ה בנה בכוונה ברורה מאוד. בטח לנו, הציבור שנרתם לשאת את האלונקה ולהוביל את עם ישראל. אנחנו שותפים מלאים במדינה, אוהבים אותה ומודים לקב"ה שנתן אותה, אבל יודעים שהיא שלב אחד בדרך. צריך להביא אותה למקומות גבוהים יותר וזו המשמעות של לחיות חיי שליחות. זה דבר נהדר. אחרת בשביל מה יש טעם לחיות?"

אתה מצליח להבין שיש נוער שהשפה הזו נשמעת לו מעט יומרנית ולא רואה את עצמו בשלב הצעיר של חייו חי חיים אידאליסטים?

"אני לא מצפה מהנוער להרגיש שכל עם ישראל על הכתפיים שלו. ודאי שילד צריך לגדול, להתפתח, ומותר לו ליהנות ולשחק, להעשיר ידע ולפתח כישרונות נגינה וספורט. אני לא מצפה מנער בן 15 להרגיש יהודי בן 30. אבל הוא צריך לדעת שבסופו של דבר יש לו שליחות. כנראה בגיל הזה הוא עוד לא יודע אותה. הוא עוד לא מספיק מכיר את עצמו. התפקיד של מנהיגי הציבור הוא לחנך לתחושה זו של שליחות וייעוד".

"לא תקום מדינה פלשתינית, נקודה".

זו ההזדמנות לבדוק עם חבר ועדת חוץ וביטחון מה בדבר המצב הביטחוני וגל הטרור הנוכחי שמסרב לדעוך.

"אחזור על מה שאני אומר בכל הזדמנות בחודשים האחרונים. בסופו של דבר מי שרוצה למגר את הטרור לאורך זמן חייב לגדוע את התקווה שעליה הוא נשען. יש שקר גדול של השמאל, מטפטפים לנו אותו במשך המון שנים והוא שהטרור נובע מייאוש. שלפלשתינים אין מה להפסיד אז הם בוחרים בטרור. זה שקר שאין גדול ממנו", הוא קובע. "הטרור הוא רציונלי. הוא נובע מהתקווה של הערבים להשיג באמצעותו הישגים - להחליש אותנו, לערער את האחיזה שלנו בארץ, להקים ביו"ש מדינה פלשתינית בשלב ראשון ובשלב אחרון להרחיב אותה על חורבותיה של המדינה היהודית. הם חותרים להגשמת התקווה הזו בין היתר באמצעות הטרור. מי שרוצה לטפל בטרור חייב לטפל במוטיבציה הזו".

אילו היית ראש הממשלה או שר הביטחון, מה היית מציע לעשות?

"בגלי טרור קודמים התמודדנו עם תשתיות - ארגונים, חוליות מחבלים וכיוצא בזה. ותשתיות אפשר לסכל באמצעים מודיעיניים. לטרור הנוכחי קוראים 'טרור יחידים'. המפגע הבודד הוא טרור שאתה לא באמת יכול להתמודד אתו בכלים צבאיים. ילדה בת 15 שיוצאת מהבית מצוידת בסכין המטבח של אמא שלה ויורדת לרחוב כדי לרצוח - אין במקרה הזה תשתית. הדרך היחידה היא להוציא להם את החשק".

"מדובר פה במהלך משמעותי מאוד ולצערי הרב מדינת ישראל ב25-20 השנים האחרונות, לא רק שאינה גודעת את התקווה היא אף מטפחת אותה. כשראש ממשלה מהימין מדבר על חזון שתי מדינות, כשהוא טוען שהפתרון הצודק והמוסרי הוא הקמת מדינה פלשתינית - הוא מטפח את התקווה של האויב ואת הטרור שנועד להגשים אותה. מי שרוצה לגדוע את התקווה צריך לומר חד משמעית: לא תקום מדינה פלשתינית. לו אני ראש ממשלה, אני מקים מחר חמש ערים גדולות ביהודה ושומרון מביא לשם עוד חצי מיליון יהודים. מבהיר לפלשתינים במעשים: לא תקום מדינה פלשתינית נקודה. לצערי היום ממשלת ישראל עושה את ההפך".

ומה לגבי הטענות שזה יגרום נזק בינלאומי?

"אני כל הזמן אומר לחברים שלי בכנסת: מה אתם באים בטענות לארה"ב ולאירופה? רק אם נגיד 'לא תקום מדינה פלשתינית' ונעשה מעשים שממחישים זאת, לאט לאט גם העולם יבין את זה. אם אנחנו נתחיל לדבר על כך שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, על הזיקה ההיסטורית, היהודית והתנכית שלנו, זה דבר שהעולם לאט לאט יבין".

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן