לפני שבת תהיתי אם עליי להמשיך, כמו שהבטחתי, בסיפורי הירקות שבהם התחלתי בשבוע שעבר.
התשובה ניתנה לי לאורך כל השבוע באמצעות סימני עידוד. למשל סמס מחברה שכתבה שקם לי מתחרה בישיבת חברון. בנה הבכור, שלומד בישיבה ורווה סבל ממעדני חדר האוכל המפוקפקים, מצא פתרון: בטוסטר אובן בחדרו הוא צולה כרובים, קישואים וקולרבי. ריח הירקות הקלויים מושך לחדרו בחורים מורעבים, ועוד רגע הוא פותח מזנון. ואם הוא מסוגל - גם אתם יכולים.
והעידודים ממשיכים: אם זה מיילים מקוראים, שכתבו שפשטות המתכונים הסירה פחדים, והם קנו ירק חדש בפעם הראשונה. שהחיינו. ואם אלו ילדיי שלי שמחמישי בערב ביצעו התגנבות יחידים כדי לפלח שעועית ירוקה. ״אבל אמא, איפה השעועית הצהובה?״ שאלו בספק צער ספק טרוניה על התרשלות הקניינית. הפליז המתחנן שלהם שארשה להם לגנוב ברוקולי מהצלחת לאחר שסיימתי לסדר אותו כזר פרחים, וההתענגות שלהם במציצת המיץ של השומר, כל אלו נפלאים בעיניי. ובלב שלם אני מאמינה שהילדים שלי הם מיוחדים ויוצאים מהכלל, אבל לא בעניין אהבתם לירקות.
חוטפים שוק
לאמי, שעבדה במשרה מלאה, הייתה עוזרת שבישלה. בלשון המעטה, לא סבלנו את האוכל שלה. וגם זה בחזקת כף זכות. אבל דבר אחד לא עמדנו בפניו. כשהגיע החורף עמד על הכיריים כמעט דרך קבע סיר ענק ממדים שבו שחו בנחת ארטישוקים רבים ופלחי לימון. זאת כמובן בלי לספור את מאות החרקים ששחו שם בלי מפריע. ריח הארטישוקים עדיין עומד באפי. ישבנו שעות, גירדנו בשינינו את בשר הארטישוק מכל עלה, נאבקנו בשערות הדוקרניות וטרפנו את בשר תחתיות הארטישוק מלאות העסיס הלימוני. אני חושבת שעלי הארטישוק הם הדבר שאני הכי מתגעגעת אליו, תחת הגזירה שלא לאכול מרמש הארץ. יש דברים שמאיצים את תפילותיי לביאתו של משיח.
התחבטתי אם לדבר על הארטישוק. ראשית, מכיוון שהוא ירק יקר. שנית, בגלל שהוא המפונק שבירקות ונחוצה לו תספורת גדולה משל הטייקונים כדי שאפשר יהיה לאוכלו בלי חרקים. למרות זאת, הארטישוק הוא מלך הבריאות בעיניי, מתנת רפואה מאת השם יתברך, ואני לא רוצה לגזול בריאות. הארטישוק מלא ברזל, מנקה את כיס המרה, מוריד את רמות הסוכר, עוזר לכבד להתנקות מכל הרפש והשומנים שאנחנו מאביסים אותו. החלק שאני הכי אוהבת הוא לשתות את מי הלימון שבהם מבשלים את תחתיות הארטישוק. טעם גן עדן.
אז איך מכינים? במקום לבזבז כאן מילים על איך מנקים ארטישוק, פשוט תכתבו בגוגל "איך מקלפים ארטישוק". ותמיד אפשר לעגל פינות, לגשת למקרר הקפואים ולקחת חבילת תחתיות ארטישוק מקולפות. זה אולי פחות בריא, אבל יותר קל לתפעול.
הארטישוק נפלא עם עוף או כבסיס לממולאים, או בדרך הנקייה ביותר - את התחתיות הנקיות מכניסים לסיר מלא מים עם חצאי לימון. מבשלים את הארטישוק עד ריכוך ומוציאים. את המים שותים לרפואת הכבד השומני. את הארטישוק יש לחתוך לרבעים, לתבל בשמן זית, מלח ועוד מעט לימון, ולאכול כאחד הסלטים.
קנטטה לפריטטה
פריטטת ארטישוק, פטריות, מנגולד וגבינות עיזים. פריטטה היא בסך הכול מילה מפוארת לחביתה עם תוספות.
החומרים הדרושים:
בצל לבן או סגול
פטריות חתוכות (מלך היער, פורטובלו ענקית ואלמוג נפלאות כאן)
שום כתוש
עלי מנגולד חתוכים גס (בלי הגבעול הלבן)
תחתיות ארטישוק מבושלות
4 ביצים
גבינת עיזים
אופן ההכנה:
מקפיצים במחבת את הבצל, הפטריות, השום והמנגולד (אפשר להוסיף עוד ירוקים קצוצים כמו כוסברה, פטרוזיליה ובצל ירוק) ואת תחתיות ארטישוק מבושלות פרוסות (או הקפואות שקיבלו במפעל מכת אדים).
דואגים שכל הירקות קיבלו את הבישול שלהם, אבל בלי להפוך לזומבים.
טורפים בכלי נפרד כמה ביצים (תלוי בגודל המחבת ובכמות הסועדים, לפחות ארבע), ומגרדים לתוכן מעט גבינת עיזים - מפטה ופרומעז ועד למונצ׳גו קשה - ומעט מלח. שופכים על הירקות וסוגרים את המחבת.
כשהביצים מתחילות להתקרש - אני מזכירה את קונספט החביתה - הופכים את הפריטטה על צדה השני עד לגמר בישול הביצים.
ayakremerman@gmail.com