הסכם השלום עם מצרים שנחתם אי שם בימי אנואר סאדאת אולי תקף עד לעיצומם של ימים אלה, ובזוית האישית אני יכול אפילו לספר על חבר שביקר שם השבוע, אבל דעת הקהל המצרית היא אולי אחת העוינות ביותר למדינת ישראל, במבט כולל על מדינות ערב המתונות.
אין ספק כלל שהממשל הנוכחי, בראשות הגנרל א-סיסי, מעוניין בקשרים הדוקים עם ישראל. מדובר בעניין חיובי שמשתלם לשני הצדדים. אבל במארג היחסים הסבוך הפנים ערבי – המצרים לא מעוניינים שהקשר הזה יקבל פומבי בצורה מוגזמת.
הדוגמה הטובה ביותר התרחשה השבוע. המפגש הפומבי שישראל ביקשה להבליט בין השגריר החדש כאן, חאזם חיירת', 
את הכותרות השבוע תפס חבר הפרלמנט תאופיק עוקשה שהעז להיפגש עם השגריר הישראלי במצרים והודח מחברותו בפרלמנט. עוד אירוע שהיה בכותרות היה לפי התקשורת המצרית ניסיון לקיים משחק כדורגל בין נבחרת המדינה לזו של ישראל שנדחה על הסף
לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו, נתקבל אצלנו כבשורה.
במצרים הוא דווח בצורה שולית ביותר. לעומת זאת, את הכותרות השבוע תפס חבר הפרלמנט תאופיק עוקשה שהעז להיפגש עם השגריר הישראלי במצרים והודח מחברותו בפרלמנט. עוד אירוע שהיה בכותרות היה לפי התקשורת המצרית ניסיון לקיים משחק כדורגל בין נבחרת המדינה לזו של ישראל שנדחה על הסף.
אם תשאלו את שגריר ישראל במצרים, חיים קורן, הוא ידע לספר שהיחסים טובים מאוד וידגיש גם כי הוא מצוי בקשר הדוק עם בכירי הממשל בקהיר.
אבל, מומחים ליחסים המפותלים בין המדינות אומרים שאין להיות מופתעים מהמצב. בעיתונות המצרית אף נכתב מאמר שמסביר כי המנהיגות הדתית במדינה לא מצליחה לעכל עד היום, עשרות שנים אחרי שנחתם, את הסכם השלום עם ישראל.
כדי להבין את העניין אפשר לומר שיש באוכלוסייה המצרית קבוצות גדולות מאוד שסובלות מעוני ומהשכלה נמוכה – ועל כן מוסתות בקלות. חלקן אגב, עוד מזדהות עם ימי נאצר שכבר חלף ועבר מזמן מהעולם.
במערכת הדיפלומטית בישראל כאמור מבהירים שהמצב טוב בהרבה מהמשתקף במצרים – אבל גורמים מדיניים מסבירים לנו שלא משנה עד כמה שיתוף הפעולה הבטחוני יהיה טוב ותתקיים מערכת נפלאה מתחת לפני השטח – הציבור האדוק במצרים לא ממש ישנה את דעתו עלינו.
בחינה תקשורתית של העיתונות המצרית מראה שבדומה למתרחש אצל הפלסטינים – גם שם ההסתה חיה ונושמת. נראה שכלי התקשורת במצרים לא ממש אוהבים את היחסים עם ישראלאגב, להנהגה המצרית בראשות א-סיסי אין עניין אולי לדבר בקול על היחסים – אבל היא מפגינה עניין רב בהידוקם ובשיפורם. א-סיסי לא ממש מתעניין בביקורת עליו ועוסק בדברים חשובים יותר מבחינתו.
בחינה תקשורתית של העיתונות המצרית מראה שבדומה למתרחש אצל הפלסטינים – גם שם ההסתה חיה ונושמת. נראה שכלי התקשורת במצרים לא ממש אוהבים את היחסים עם ישראל. זאת למרות שיש מספר לא קטן של פרשנים שרואים את הצד החיובי ביחסים – ואף מעודדים אותם.
אלה שמעודדים נפגשו השבוע עם השגריר ישראלי במצרים. זו היתה אחת הפעמים הראשונות שעיתונאים נפגשו ופרסמו בצורה פומבית את דבר המפגש עם נציג ישראלי רשמי.
לכאורה, מדובר בבשורה משמחת. אבל עוד חזון למועד. בינתיים ישראל היא זו שצריכה לעשות את כברת הדרך לכיוון המצרים. אם במלים ואם במעשים.
הפסימיסטים יאמרו שהסיכוי שדעת הקהל במצרים תהיה אי פעם חיובית כלפי ישראל נמוכה מאוד. חיים קורן, השגריר במצרים, חושב אחרת.
השאלה היא אם הקלישאה "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם" מסתדרת גם במקרה הזה. בינתיים קורן בדעת מיעוט וכל הפתעה – תהיה לטובה.
---
מתוך מגזין ערוץ 7