בונים על קצבת הזקנה? כדאי שתחשבו על זה שוב. בניגוד לתזה הרווחת שקופת הביטוח הלאומי מלאה במזומנים, חישוב אקטוארי מלמד שהיא בעצם ריקה, או מלאה הרבה פחות מהדרוש.
מי שהבהיר את הנושא השבוע בצורה הברורה ביותר הוא מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, פרופ' שלמה בן יוסף. פרופ' בן יוסף התייצב ביום שני השבוע בוועדה לביקורת המדינה בכנסת והזהיר כי קצבאות הביטוח הלאומי שלנו יהיו נתונות בסכנה החל משנת 2048, אם הממשלה לא תקפיד להעביר את חובה למוסד.
פרופ' מור יוסף הדגיש כי המדינה לקחה על עצמה מחויבות של ארבעה מיליארד שקלים, דבר ששיפר את התלות הפיננסית, אך העביר את הבעיה מ‑2002 ל‑2048. לדבריו "אנו נמצאים במצב שבו אם לא נעשה דבר - בשנת 2048 נקרוס".
יו"ר הוועדה ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) ציינה כי המוסד לביטוח לאומי, שאמור להוות רשת ביטחון סוציאלית של מדינת ישראל, נמצא בחוב, וכי "האיתנות הפיננסית שלו מוטלת בספק". היא הזהירה כי האוצר לא מציע תוכנית מלאה להתמודדות עם הסכנה, ופוצצה את הדיון בגלל היעדרות נציגי אגף התקציבים.
מה הסיבה למשבר הצפוי? במונחים מקצועיים אפשר לדבר על חוסר התאמה אקטוארית בין התקבולים לתשלומים. אבל אם תרצו לדבר בשפת בני אדם ההסבר מאוד פשוט: התארכות תוחלת החיים ושיפור מצב הרפואה הביאו לכך שהמוסד נדרש לשלם יותר ויותר קצבאות מבעבר. מנגד, שינויים חוקיים ביטלו תשלומים שונים שבעבר הועברו לביטוח הלאומי, והמדינה שהתחייבה לשלם את תמורת התשלומים הללו לא מקיימת לטענת הביטוח הלאומי את ההתחייבות במלואה.
במשך שנים גבה הביטוח הלאומי מהאזרחים יותר כסף ממה שהיה דרוש לו לצורך תשלום הקצבאות. אפילו היום קיים פער קטן לטובת ההכנסות. אולם בשנת 2024 תתהפך המגמה ולראשונה ייווצר מצב שבו המוסד משלם יותר ממה שהוא גובה. בשלב זה תתחיל הרזרבה לקטון, ועל פי ההערכות הקיימות היום בשנת 2048 היא תתאפס. באותו שלב המוסד פשוט לא יוכל לשלם את כל הקצבאות שהוא מחויב בהן, ויהיה מסוגל לשלם רק מתוך סכומי הגבייה שיגבה מהאזרחים.
ומה אפשר לעשות? למצב הקיים יש כמה פתרונות. הראשון הוא הזרמת כספים מוגברת מתקציב המדינה לביטוח הלאומי. הבעיה בפתרון הזה היא אובדן אופיו הביטוחי של הביטוח הלאומי, והגברת תלותו במצב הפיננסי המשתנה של אוצר המדינה. פתרון שני הוא העלאת דמי הביטוח, כלומר העלאת מיסים. פתרון שלישי, שהוא בעצם גרסה נוספת לפתרון השני, הוא המשך מגמת העלאת גיל הפרישה. לכל הפתרונות ישנם חסרונות, אולם טמינת הראש בחול בוודאי לא תועיל.
המגזר הערבי מקופח?
מעל דפי מדור זה הרהרתי בעבר בשאלת ההצדקה להעניק סיוע כלכלי מיוחד למגזר הערבי. טענתי התבססה אז על השוואה שערכתי בין שיעורי גביית הארנונה מתוך החיוב הכולל ביישובים ערביים וביישובים יהודיים בעלי מאפיינים כלכליים דומים. ההשוואה התבססה על האשכולות הסוציו-אקונומיים של הלמ"ס, ומסקנתה הייתה ברורה: הערבים משלמים פחות ארנונה מהיהודים. בהתבסס על ההיגיון הפשוט לפיו אין סיבה לעזור למי שלא עוזר לעצמו, העזתי כאמור להטיל ספק בהיגיון שמאחורי תוכנית הסיוע למגזר הערבי שיזם נתניהו.
הניתוח שערכתי אז היה נכון לטעמי, אולם כפי שכמה ממבקריי טענו אז, היו בו גם כמה כשלים. שלושת העיקריים שבהם היו העובדה שהשתמשתי במדגם מקרי ולא השוויתי את כל הרשויות היהודיות וכל הרשויות הערביות בכל אשכול סוציו-אקונומי, העובדה שהתייחסתי לאחוזי הגבייה מהחיוב השוטף, ולא לקחתי בחשבון הנחות מפליגות שמהן נהנים התושבים ברשויות מקומיות יהודיות חלשות שכמעט כולם חרדים, והעובדה שלא התייחסתי בכלל לשאלה האם המדינה גם מפלה מצדה את הרשויות הערביות הללו.
כאמור, הביקורת על המתודה של ההשוואה הייתה מוצדקת במידה לא מבוטלת, גם אם היו לי נימוקי הגנה לא רעים, שעיקרם חוסר בגישה למסד נתונים מלא ונוח שיאפשר השוואות איכותיות יותר. והנה התברר לי לאחרונה שוועדת הפנים של הכנסת קיימה דיון בנושא מענקי האיזון לרשויות המקומיות. מענקי האיזון הם הסכומים שמעביר משרד הפנים לרשויות חלשות, כדי לפצות אותן על חוסר היכולת לגבות ארנונה בסכום שיספיק למימון הפעילות השוטפת. לקראת הישיבה ביקשה הוועדה ממרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) מידע מפורט בנושא, שכלל גם את מענקי האיזון לנפש וגם את נתוני גביית הארנונה בפועל לנפש.
תוצאות ההשוואה מדהימות, ומוכיחות מעל לכל ספק שני דברים. האחד: בכל אשכול סוציו-אקונומי שתבחרו גובות הרשויות המקומיות הערביות פחות ארנונה ממקבילותיהן היהודיות. באשכול הנמוך ביותר, אשכול 1, גובות הרשויות הערביות בממוצע 303 שקלים ארנונה לתושב. הרשויות היהודיות גובות בממוצע 358 שקלים לתושב. באשכול הגבוה ביותר שבו יש רשויות ערביות, אשכול 5, הפער פשוט מדהים. בעוד הרשויות הערביות גובות בממוצע 1,058 שקלים ארנונה לכל תושב, גובות הרשויות היהודיות בממוצע 2,781 שקלים ארנונה לכל תושב.
השני: ככל שמדובר בתקציב מענקי האיזון, מי שמופלה לרעה הם היהודים. הרשויות הערביות באשכול 1 מקבלות בממוצע 1,048 שקלים מענק לתושב, ואילו הרשויות היהודיות באשכול זה מקבלות בממוצע 566 שקלים מענק לתושב. באשכול 5 מקבלות הרשויות הערביות בממוצע 2,046 שקלים מענק לתושב, ואילו הרשויות היהודיות באשכול זה מקבלות בממוצע 300 שקלים מענק לתושב.
תופעה נוספת, מעניינת לא פחות, נוגעת ליחס בין האשכול לגובה המענק. בעוד ברשויות היהודיות קיימת באופן טבעי ירידה במענק הממוצע ככל שמדובר באשכול חזק יותר (גרף הירידה לא לינארי, אבל המגמה ברורה) ברשויות הערביות המצב הפוך. הרשויות החלשות יותר מקבלות פחות והרשויות החזקות מקבלות הרבה יותר. הסבר לתופעה המשונה, שלא לומר המטרידה, הזאת אין לי, אבל ברור שדרושה בנושא בדיקה מעמיקה, אולי אפילו של מבקר המדינה.