ישנם רגעים בחיים המקצועיים שבהם עולה לכאורה על הפרק בעיה שמצריכה מחשבה והתלבטות, אבל בתוך שניות ספורות התשובה לדילמה היא ברורה, ללא כל ספק.
הרגע שבו הותר לפרסום סרטון הדקירה האכזרי שבו נראה המחבל מכה באמצעות גרזן בצביקה כהן היה רגע כזה. כמי שצריך היה לקבל את ההחלטה האם להעלות את הסרטון לצפייה באתר ערוץ 7 שאני עורכו הראשי, נאלצתי לצפות בו. המראות קשים לתיאור. מפגן חי כזה של רשעות, אכזריות ורוע לא ראיתי עד היום. התחושה שחוויתי עם הצפייה בסרטון הייתה כל כך קשה, שהיה ברור לי שאין שום היגיון בהצגת הסרטון בפני הגולשים.
שיקול מרכזי נוסף בהחלטה היה השיקול המורלי. אתר חדשות מעצם טבעו אינו עוסק אמנם בלחימה בטרור, אבל לא יכול להיות שהוא ישתף פעולה עם מגמתו של הטרור - לזרוע פחד וחרדה בציבור. לא יכול להיות שדווקא אנחנו נגיש למחבל את הניצחון על מגש של כסף, ולמעשה ניתן לו את מה שביקש.
חיזוק משמעותי קיבלנו בתוך זמן קצר מכיוון שלא צפינו. כתבנו שהגיע לבית החולים כדי לשוחח עם בני המשפחה של צביקה כהן ולשאול לשלומו, שמע מהם עד כמה פרסום הסרטון הסב להם צער. משה, אחיו של צביקה, תהה בריאיון לערוץ 7 מדוע היה צריך לפרסם את הסרטון, ומדוע בנו הצעיר של צביקה עצמו צריך היה להיחשף למראות הקשים. אמנם אתר חדשות אמון על זכות הציבור לדעת, אולם באותה מידה הוא חייב להיות רגיש ולשים לב למקרים שבהם זכות הציבור היא שלא להיחשף לחומרים החדשותיים.
לסיום, חשוב לי להתייחס לטענה שנשמעת לא פעם, לפיה פרסום אכזריותם של הרוצחים הערבים משרת את עמדתה של ישראל בעולם. הניסיון המצטבר לא תומך בטענה הזאת. לאחר טבח בני משפחת פוגל החליט מי שהחליט לפרסם את התמונות המזעזעות. כל מי שיש לו לב וצפה בתמונות אמנם הזדעזע עד עמקי נשמתו, אבל האם מישהו הבחין בתזוזה כלשהי בעמדת העולם כלפי ישראל? בסופו של דבר, פרסום תמונות הזוועה פוגע בנו כאן פנימה, ולא מוסיף דבר למלחמתנו באויבינו.
עוזי ברוך
מנכ"ל ועורך ראשי, ערוץ 7