כמו ברחבי העולם גם בישראל מתקיים היום (שלישי) יום האישה ובו מועלה על נס סיפורן של נשים מצליחות או נשים הסובלות מפגיעה, התעמרות וגזענות, אך ישנה קבוצה רחבה מאוד של נשים סובלות שסיפורן אינו מגיע אל התקשורת הישראלית – הנשים היהודיות שמוחזקות בכפרים וערים ערביות בישראל וברש"פ.
בראיון ליומן ערוץ 7 סיפרה הדר, עבודת סוציאלית בארגון 'יד לאחים' על ממדי התופעה שעמה מתמודדות כעשרים עובדות סוציאליות של הארגון ברחבי הארץ.
"כשנכנסתי לתפקיד נדהמתי מהיקף התופעה", היא מספרת. "למוקד החירום שלנו מגיעות עשר פניות ביום ואפילו קצת יותר. אלו נשים ונערות שיכולות לפנות בעצמן או דרך מעגלים רחבים יותר של קרובים. מדובר למעשה באלפי מקרים בשנה. הנתון שידוע לנו הוא ש-7 אחוזים מהזוגות בישראל הם לא בני זוג מאותה דת. בנוסף אליהם יש את אותן נשים שהתאסלמו לפני הנישואין".
באשר לאקט המרת הדת של בנות לפני חתונתן המוסלמית, אומרת הדר כי מדובר בסך הכול בחזרה על משפט אחד בפני דיין בבית הדין השרעי שנותן למתאסלמת תעודה לפיה עברה את הליך ההתאסלמות ועם המסמך הזה היא מגיעה למשרד הפנים, נרשמת כמוסלמית ולמעשה נישואיה למוסלמי לא ייחשבו עוד כנישואין של בני זוג מדתות שונות. מספרם של הזוגות הללו לא ידוע, מציינת הדר.
אם נדמה היה לנו שהבנות מוחזקות בכפרים נידחים ברשות הפלשתינית מפתיעה הדר ומספרת כי הבנות מוחזקות גם ברשות הפלשתינית, גם בכפרים וערים ערביות ישראליות וגם בערים ישראליות לכל דבר. דוגמא לדבר היא מציגה כשהיא מספרת על חילוץ של בחורה מבית בלב גוש דן לאחר שהוחזקה בו נעולה וללא יכולת לתקשר עם העולם החיצון.
מוסיפה הדר ומחדדת כי לגברים המוסלמיים המחזיקים את הנערות יש דרכי שליטה חזקים מאוד, גם כאשר הבנות עדיין מתגוררות עם משפחתן שאינה מודעת לתהליך שעובר על הבת. בעקבות מקרים שכאלה מתריעה הדר ופונה להורים: "שימו לב. אפשר לראות את הסימנים. רוב מוחלט של המקרים מתחיל על רקע של מצוקה קודמת שאותה הבחורים יודעים לנצל ולהיכנס לחלל שנפער בחיי הנערה או האישה, ומשם ליצור איתה קשר.
''כשבחורה נמצאת בקשר פוגעני עם בן זוג אפשר לראות שינוי בהתנהגות – התכנסות אל עצמה או להיפך, יציאה מוגברת, אלה סימנים שצריכים להדליק נורות אזהרה אצל ההורים. לפעמים כשהאמהות מתקשרות שבורות ובוכות זה קורה רק אחרי שנה או שנתיים מתחילת הקשר, רק כאשר הבחורה מספרת שהיא כבר התחתנה ועכשיו היא אורזת והולכת לכפר".
באשר למצוקה המובילה בנות לבחור בצעד הדרמטי מדגישה הדר כי לא מדובר בהכרח במצוקה קשה במיוחד. "זה מתחיל על רקע מצוקה שיכולה להיות כלכלית, נפשית או אחרת. זו לא חייבת להיות מצוקה דרמטית או דרסטית. יש כאלה שנשברות בקלות גם מדברים שנראים לנו קלים כמו ניתוק חשמל, חרם של החברות או קושי לימודי.
''למקום הזה נכנס בן זוג בהתחלה באופן מאוד יפה וורוד – חיזורים ומתנות כמו בסרט רומנטי. השינוי קורה כשלבחור ברור שהיא שלו – כשמתנתק הקשר שלה עם חברות או אחרי החתונה או לאחר לידה של כמה ילדים. כשהוא מרגיש שאין לה לאן לברוח יוצאות הפנים האמיתיות של היחס לאישה".
על היחס הזה לנשים בעולם המוסלמי היא מוסיפה ומספרת: "היחס לאישה בתרבות הזו שונה מאשר בתרבות היהודית שמכבדת ורואה באישה את העיקר ואת הדמות המכובדת שבבית. בתרבות המוסלמית היחס אחר", היא אומרת ומזכירה כתבה שפורסמה באחרונה ובה נראה מופתי שמסביר לשומעי לקחו כיצד נכון להרביץ לאישה וכי גם כאשר היא מתנהגת בסדר עדיין צריך לחנך אותה. "היחס הזה יוצא החוצה. הבנות מתארות לנו הרבה מאוד אלימות, שליטה גם פסיכולוגית, השפלה ותחושה שהן שבר כלי, תחושה שהן לא שוות משהו בכלל, והעבודה שלנו היא לבנות את החיים מחדש".
במציאות שכזו נכנסת עבודת העובדות הסוציאליות שפועלות "קודם כל טיפול שיקומי של אמונה בעצמך ובכך שמגיע לך כבוד, ומסביב לזה עזרה כלכלית, משפטית, חברתית, עזרה לילדים, הדרכה להורים".
ומה אחר כך? האם הבנות שחולצו עודן מאוימות? האם הבעל המוסלמי ממשיך לחפש אותן? הדר מספרת על מציאות מורכבת שבה לעיתים אכן הבעל המוסלמי ממשיך לחפש אך לעיתים הוא חושש כי הבנות פונות למשטרה ומדווחות על אלימות שחוו והוא יודע שאם יתגלה ייתפס ויישפט.
זאת מעבר לכך שהבנות ובני משפחותיהן עוברים לחיות תחת חיסיון במקום מגורים חלופי וילדיהן נרשמים לבתי ספר תחת שם אחר ומלאכת איתור הבנות הופכת מסובכת הרבה יותר. עוד מוסיפה הדר ומספרת על שינוי דפוס ההתנהגות של הבנות לאחר שהן מקבלות כוחות וביטחון, הן פונות ומבהירות שאינן רוצות בקשר איתו ואף מאיימות בכך שיחשפו את הקשר שלו איתן בפני האישה המוסלמית לה הוא נשוי ונמצאת בכפר, אישה שלא תמיד מודעת לחייו הכפולים של הבעל, וכיוצא באלה.
לקראת סוף הדברים נשאלה הדר אודות כתבות שפורסמו לאחרונה ובהן התראיינו בחורות יהודיות שנישאו למוסלמים ותיארו את חייהן כטובים. לדבריה יתכן וקיים אחוז מזערי שכזה בעוד לה עצמה ידוע על המקרים שמגיעים לידיעת 'יד לאחים', אלפי מקרים בשנה, כאמור. היא מוסיפה ומציינת כי בודדות מתארות חיים יפים ולטעמה מדובר ב"אולי מקרה אחד בשנה".
לזאת היא מוסיפה ואומרת כי "אחרי כתבות כאלה יצא לנו להיפגש עם נשים שסיפרו בכתבות האלה כמה שטוב להן בחיים האלה, והן סיפרו לנו שחייבו אותן לומר את זה, הן דיברו ובינתיים קיבלו בעיטות מתחת לשולחן כדי שיגידו את הדברים".
עוד נשאלה הדר איך קורה שקולן של הנשים הללו מושתק על ידי התקשורת הישראלית, והאם זכויות האישה חשובות בתקשורת רק כאשר לא מדובר באמירה שתתפרש כפגיעה באיסלאם. "מפרשים את הפעילות שלנו בצורה לא נכונה. אומרים לנו שאנחנו גזענים ולכן לא יספרו את הסיפורים שאנחנו מביאים, אבל אין לנו משהו נגד מוסלמים. אנחנו נגד הערבוב. אנחנו רוצים לשמר את ההמשכיות של העם היהודי. האג'נדה שלנו היא שלא מוותרים על אף יהודי ובשם האג'נדה הזו אנחנו פועלים נגד התבוללות, כתות, מיסיון וכו'".