מה המשותף לג'וייא המשוגעת, ליהודה מגיש הנרגילה, לרחל כושית גירה, למזל טוב וליהודה הסוחר? כולם ועוד רבים קבורים בבית הקברות היהודי העתיק 'סמבוסקי', שבמורדות הר ציון.
במשך 300 עד 400 שנה נקברו בבית הקברות הזה ענייה של ירושלים. בית הקברות נעלם והודחק במשך שנים רבות ובאחרונה בוצעו בו עבודות שיפוץ ושיקום מקיפים ביוזמת המשרד לענייני ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים, באמצעות 'ראשית ירושלים', החברה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י) ובשיתוף עם רשות הטבע והגנים. העבודות כללו ניקיון, שיקום טרסות, הכשרת שביל עפר, מדרגות, הנגשה ועוד. החפירות הארכיאולוגיות שבוצעו בין 1896-1894, וחשפו חומה מתקופת הברזל, חומה מתקופה אוודוקיה וחומה מתקופת בית שני - גודרו.
בראיון ליומן ערוץ 7 מספר בני סאסי, מנכ"ל החברה לפיתוח מזרח ירושלים, על בית הקברות הייחודי שבו יתקיים בשבוע הבא טקס בהשתתפות הרב הראשי, הרב דוד לאו, רבה הראשי של ירושלים הרב אריה שטרן ומנהל מועצת בתי העלמין בירושלים הרב הלל הורוביץ. זאת לציון השלמת השלב העיקרי של שיקום בית העלמין וראשיתם של סיורים מודרכים שיתקיימו במקום.
על בית הקברות שטופל במרוצת שנות העבר ע"י ועד העדה הספרדית בראשות המשפחות פרנס, גאון, גיני, גרייבסקי ואחרים, סיפר סאסי כי העובדה שדווקא פשוטי העם הם הקבורים במקום ריתקה אותו באופן אישי למקום, והיעד היה להשיב לחיים את הדמויות שנקברו במקום. זאת לאור מחקר שהתקיים לפני שנים אחדות ובו נאספו ממצאים סביב דמויות אלה. "נעשה מחקר לפני 4-5 שנים שסיפר את סיפורם של הנקברים שם במשך 300 שנים. השמות חולצו מהממצאים וכונסו לספר שנקרא 'סמבוסקי'", זהו ספרו של דורון הרצוג הסוקר את תולדות בית הקברות.
עד שנת 1948 היה בית הקברות פעיל ותהלוכות גניזה מפוארות ירדו אל מערותיו בהן נגנזו ספרי התורה היקרים של העיר העתיקה. לאחר מלחמת השחרור נותר בית הקברות בשטח ההפקר. מצבותיו נופצו ונהרסו ובור הגניזה הגדול חולל. חלק מהמצבות נלקחו כאבני בנייה לשימוש משני, שמות הנפטרים נמחו מעל המצבות שנותרו, ורובם הפכו לאלמונים. מאז 1967 הורע עוד יותר המצב במקום: הוא כוסה בגלי אשפה, מבנים שונים ועזובה.
בשיחה עמו מזמין סאסי את הציבור הרחב להגיע ביום ז' באדר המתקרב, יום פטירתו של משה רבנו ויום הזיכרון הממלכתי לנפטרים שמקום קבורתם לא נודע, לאירוע שייפתח בסיורים והדרכות ללא תשלום במתחם בית העלמין, סיורים שאותם יבצעו מדריכים מ'ראשית ירושלים' ובהם יושמעו ויסופרו סיפוריהם של הנקברים הנשכחים שבמקום.
סאסי מביע תקווה שככל שירבו המבקרים במקום מכאן ואילך תגבר גם תחושת הביטחון בקרב מבקרים עתידיים. זאת מעבר לכך שהמקום עד כה לא סומן כנקודת חיכוך מול אוכלוסיה עוינת ולא התרחשו בו אירועי טרור העלולים להרחיק מבקרים.