עולם הסינון הוא עולם מורכב. רובנו מכירים אותו רק מבחוץ ולכן קיים בלבול גדול לגבי איזה סינון נכון לבחור לילדינו ולנו ויותר מכך – מה באמת יעבוד ומה לא.
אנסה לסקור בכתבות הבאות את הנקודות המרכזיות שעלינו כהורים להכיר, כדי שנוכל לבחור סינון נכון וכדי שנבין איפה הוא יהיה אפקטיבי.
נתחיל מההגדרות – בעולם אידאלי, היינו מצפים שמערכות סינון והגנה יסרקו את כל המידע המגיע למחשבים ולסמארטפונים ופשוט "יעלימו" אותו. מצד שני, היינו רוצים שהסינון לעולם לא יעצור שום מידע "תקין" שאותו אנחנו או ילדינו רוצים לצרוך - ואני לא נכנסת כאן לעניינים אחרים כמו כמות זמן הגלישה, מתי גולשים וכדומה.
הבעיה מתחילה בכך שאם אנחנו צריכים "ללמד" מערכת טכנולוגית מה לסנן ומה לא, הכללים צריכים להיות מאוד ברורים לנו – כמי שקובעים את כללי הסינון. כאן אנחנו נכנסים לבעיות שהן הבסיס לכל ההתמודדות של מפתחי תכנות הסינון בעולם.
חשוב מאוד לציין שהבעיה המרכזית היא לספק מוצר שלא יאפשר מצד אחד לתכנים פוגעניים להגיע לילד או אלינו ומצד שני לא לחסום יותר מדי. סטטיסטיקות של חברות הסינון מראות ש"חסימת-יתר" היא אחד הגורמים המרכזיים לנטישת פתרונות סינון (אף אחד לא רוצה לריב עם הילד שלו כל היום למה דברים לגיטימיים נחסמו).
כדי לפשט את הדברים, אתן מספר דוגמאות לדילמות ובעיות בתחום:
1. תמונות – נתחיל בהגדרה שאומרת מה ראוי לצפייה ומה לא. אם אני אישה הדוקה מבחינה אמונית, אני חושבת שכל מה שהוא לא "לבוש מלא" של אישה – זו בעיה מוסרית-ערכית-דתית מבחינת הילדים שלי ואני רוצה למנוע מהם את הצפייה בתמונה כזו. מצד שני יהיו אימהות שיגידו שבלאו-הכי הילדים רואים דברים ברחוב או בפרסומות בחוץ ואז, ייתכן, ואני אגיד שגם אישה בבגד-ים או דוגמנית בחולצה שלא משאירה מקום לדמיון – זה מראה "לגיטימי".
אז את מה המערכת צריכה לחסום? אם נבחר רק באחת האפשרויות אחת מהאימהות הללו תגיד שהמערכת לא עושה את העבודה (חוסמת יותר מדי או פחות מדי).
2. תוכן – האם כל פעם שמילים כמו "מין" יופיעו אנחנו נרצה לחסום את התוכן? כנראה שלא. למה? מפני שבטפסים רפואיים רבים תופיע המילה הזו כדי להשלים את הטופס הרפואי – אם המערכת לא "תבין" מה ההבדל בין השימוש במילה הזו באתר פורנוגרפי לבין טופס רפואי, שוב נתמודד עם בעיה של חסימת ייתר או חוסר חסימה. למידת ההבדלים הללו הולכת ונעשית מורכבת יותר ככל שהמונחים וההקשרים יותר מורכבים.
3. פוסטים ותכנים אישיים – מתי נגדיר שימוש במילה מסוימת שיכולה להיתפס במקרה מסוים כקללה או איום ובמקום אחר תיתפס כבדיחה... כמשהו שצריך לחסום או לאפשר? איך המערכת אמורה להחליט מה הכלל לפיו מאפשרים או חוסמים תוכן. מילים כמו "חמור" "טיפש" "תמות" וכדומה – יכולות להיות חלק ממשפט לגיטימי ובאותה מידה חלק מרצף קללות.
דוגמאות כאלה יש לאלפים – הן קשורות לעולמות מושגים, לתרבות, לקהילות, להיבטים דתיים, מוסריים, חינוכיים. יש הבדלים בגילאים השונים, בהקשרים של צריכת התוכן - בקיצור הדברים מאוד מורכבים.
אז ראשית, ברור שהפתרון הטכנולוגי צריך לתת מענה לנושא הזה – אבל פתרון טכנולוגי בלבד כנראה לא יעשה בזמן הקרוב את כל העבודה, אם-כי מערכות ה"בינה המלאכותית" הולכות ומתקדמות בנושא ההבנה של התכנים וההקשרים.
בשלב הזה, חייבים להבין כי פתרון סינון אופטימלי צריך להיות פתרון כזה שיאפשר גם לנו כמשתמשים עוד גמישות בהגדרות. מטרת הגמישות בהגדרות היא בדיוק הכוונונים הקטנים, אך המאוד משמעותיים של התאמת המערכת לתפיסת העולם של כל הורה והורה.
זהו להפעם – בכתבה הבאה אסקור את השינויים שחלו בשנים האחרונות בנושא הסינון עם כניסת האתרים בעלי ה"תוכן המעורב" (Mixed content websites) והרשתות החברתיות ומה ההבדל בין חסימת תכנים באמצעות הגנות מקובלות כמו של גוגל במצב "בטוח" או של יוטיוב במצב "מסונן" לבין אלו המסופקות באפליקציות וערכות הסינון המתקדמות.
הכותבת היא מנהלת הדף והקבוצה "אמא סלולרית" בפייסבוק. להצטרפות לקבוצה לחצו כאן