למה אני "תקועה" במקום, חוזרת על אותן טעויות ושנים אומרת לעצמי: "ממחר דיאטה", שזה בעצם שם כולל למיליון דברים שאנחנו רוצות לעשות אך עדיין לא "הגענו לזה", "היום זה לא מתאים", ו-"יש דברים יותר חשובים מ..." – או בקיצור: למה אני עדיין לא עושה את מה שאני רוצה לעשות?
במשפט אחד קצר וקולע: אני מרוויחה הרבה יותר מזה שאני לא עושה את מה שאני רוצה!
אחרי מאות שעות אימון, לימוד עצמי והוכחות חותכות בשטח גיליתי שהכל בסופו של דבר מתחיל ונגמר ב"מחירים ורווחים". מאני מרוויחה מכך שאני... לעומת מה שאני מפסידה מכך שאני לא...
יאללה, מרתון דוגמאות:
"אני רוצה לעשות דיאטה" – אני יודעת שאם אעשה דיאטה אצטרך לוותר על מאכלים וממתקים שמשמחים אותי, אני אהיה לחוצה יותר, עצבנית יותר, אצטרך לשמור על תפריט "מאוזן", לחשוב פעמיים לפני שאני מכניסה כל דבר לפה, אולי אהיה רעבה, לא יהיה לי טעים ולא אצא למסעדות.
עדיף להישאר שמנה ומאושרת – לשמור על השמחה, הרוגע, השגרה, הספונטניות, ולא לדפוק חשבון לאף אחד!
"אני רוצה להיות עשירה" – אבל אז אצטרך לשלם יותר מיסים, לעבוד יותר קשה, להיות ראש גדול, לדעת לנהל כספים, לחשוד באנשים שאולי רוצים לגנוב ממני, לחיות בתחושה שאולי מקנאים בי או אפילו שונאים אותי, אולי "אנקר" לאנשים עיניים כשיהיה לי רכב חדש ובית גדול.
עדיף להישאר ענייה ומאושרת – לשמור על הפשטות, ראש קטן, לא להיגרר אחרי החומר ולהינות ממנה שיש.
"אני רוצה להיות בהיריון" - כשיהיה תינוק אצטרך להיות תלויה בו, לשלם לבייביסיטר, להפסיק להתפתח וללמוד, להחליף כל היום טיטולים, תהיה לי נשירת שיער, בחילות וורידים ברגליים, עוד ילד במשפחה זו הוצאה כספית רצינית, אולי הילדים יריבו יותר, יקנאו, בעלי ואני נתרחק.
עדיף להישאר בלי הריון – לשמור על החופש, הספונטניות, השגרה, הבריאות, הזוגיות, הכוחות ולהשקיע בילדים שכבר יש.
"אני רוצה להיות בריאה" – אבל אז מי יתעניין בי, מי יתקשר, ידרוש בשלומי, ייקח אותי לרופא, יקנה לי כדורים, דווקא נחמד במרפאה – לפחות שם אני פוגשת אנשים, קוראים בשם שלי, נוגעים בי, בודקים אותי, מחייכים אליי, בבתי חולים אני מקבלת אוכל, יחס ודאגה.
עדיף להיות חולה – ככה אף אחד לא שוכח אותי ואני מרגישה אהובה, חשובה ומוערכת.
"אני רוצה להיות נשואה" – ואז אצטרך לבקש, לשאול ולספר על כל צעד ושעל בחיי, אפסיק ללמוד ולצבור תארים, אהיה בהיריון וארגיש חלשה, אצטרך לטפל בתינוקות במקום בעצמי, אצטרך למצוא עבודה מסודרת, אתרחק מהוריי, לקום מוקדם, לנקות, לבשל, לכבס, לדאוג לבעלי.
עדיף להישאר רווקה וחופשיה – לעשות מה שבא לי, מתי שבא לי עם מי שבא לי והשמיים הם הגבול.
"אני רוצה להצליח" – אבל אז אצטרך להוכיח את עצמי שוב ושוב, יצפו ממני, אצטרך לעבוד קשה יותר, הרבה יותר, אולי לא אראה את הילדים שלי מספיק, בעלי ואני נתרחק, אנשים יקנאו בהצלחה שלי ויחשבו שאני גאוותנית, אשכח את החשוב ואתמקד בעצמי.
עדיף להישאר באותו מקום – לשמור על שגרה, ראש קטן, להסתפק במשכורת ממוצעת, להיות באותו תפקיד שנים ולזכות בשקט נפשי וברוגע פנימי.
"אני רוצה להיות דעתנית" – אבל אז אולי אפגע במישהו, אגיד את האמת שאולי אחרים לא רוצים לשמוע, אהיה נוכחת מידי, אנשים לא יאהבו אותי, הדעה שלי לא תתקבל, מישהו יכול לשנוא אותי, אצטרך לפעול ולקחת יוזמות, להפעיל אחרים, להנהיג, להיות ממוקדת ומגובשת.
עדיף לסתום ת'פה – לתת לאחרים לשבור ת'ראש, להישאר אהובה, מקובלת ומרצה, ללכת עם הזרם ולפעמים לשבת על גדרות.
"אני רוצה להיות אני" – אבל מי אמר ש"אני" זה מספיק טוב, תמיד יהיו אחרים שטובים, חשובים, חזקים ובטוחים יותר ממני, אולי לא יאהבו אותי, מישהו ייפגע ממני, "אני" מחייב אותי להשיל קליפות ולעבור תהליכים שכרגע אין לי זמן, כוח או כסף לעבור אותם.
עדיף להיות מי שמצפים ממני להיות – להיות אהובה, מקובלת, לעמוד בסטנדרטים, לשמור על ה"מוניטין" ולחיות באשליה ש"מתישהו זה יקרה"...
הטיפ שלי:
כשאני לא מקבלת את מה שאני רוצה, שהדברים לא הולכים וכשהרצון שלי לא מתממש, אני שואלת את עצמי שאלה אחת ושאלה אחת בלבד: "דנה, מה את מרוויחה מזה שאת עדיין לא שם?"
התשובה, הפתרון והגאולה נמצאים שם! אני מזמינה אותך לנסות ואפילו לשתף אותי בשליחת הודעה פרטית לדואר האלקטרוני שלי או בהשארת הודעה קצרה בתיבת התגובות.
-------------------------------------------------------
דנה בוסקילה – מנטורית להצלחה נשית-יהודית. מאמנת אישית ועסקית. מנחת סדנאות ומרצה.
danabuskila@gmail.com