בשיעור טבע המורה לימדה על תחפושות של בעלי חיים.
חלק מהחיות לובשות צבעי הסוואה, כמו הזיקית. היא הראתה סרטון של זיקית עגולת עיניים שמתהלכת לה לאט על שולחן. הצבע שלה חום, ובקושי רואים אותה על השולחן. הזיקית ממשיכה ועולה על המפה הירקרקה, והצבע שלה משתנה מיד לירקרק. המורה הראתה גם תמונות של בעלי חיים שמתחפשים לבעל חיים אחר, כמו הזבוב שנראה כמו דבורה. התחפושת שלו מרתיעה חרקים אחרים שחוששים מעקיצת הדבורה. יש אפילו פרפר שעל כנפיו יש דוגמה של עיניים גדולות שגורמת לכל טורף לחשוב שמדובר בבעל חיים גדול יותר.
אבל אני לא רציתי להתחפש לחיות.
בשיעור נביא המורה דיברה על מתחפשים בתנ"ך. היא סיפרה על דוד שהתחפש למשוגע, כדי שאכיש מלך גת ישחרר אותו. הפלישתים אנשי גת תפסו את דוד כשזיהו שהוא הלוחם שהרג את גוליית. הם הביאו אותו לפני מלכם, אבל מכיוון שאכיש חשב שדוד הוא סתם איש משוגע - הוא סילק אותו מארמונו.
המורה גם דפדפה לסיפור על הגבעונים שהתחפשו לנוודים שהגיעו מארץ רחוקה. הם דאגו ללחם עבש, לנעליים בלויות ולנאדות מים מחוררים. בני ישראל נצטוו שלא לכרות ברית עם יושבי הארץ, אבל יהושע, שחשב שהגבעונים באו מרחוק, ניאות לכרות איתם ברית.
המורה תיארה גם איך אחאב ריחם על בן הדד מלך ארם ושחרר אותו לחופשי. בעקבות זה בא אליו נביא שהתחזה לאדם פצוע שברח מהקרב. אותו נביא ניגש אל אחאב וסיפר לו שהפקידו בידיו שבוי, ושהשבוי נמלט ממנו. אחאב, שחשב את הנביא לחייל חסר אחריות, גזר עליו עונש. הנביא מיד הסיר את תחפושתו, גילה את זהותו ואמר לאחאב שאת הדין שגזר - גזר על עצמו, כמי ששחרר את מלך ארם משביו.
חשבתי לי שמי שהתחפש בתנ"ך, תמיד עשה זאת לצורך מטרה. וזה מה שיש לי: מטרה. אבל לא היה לי רעיון לתחפושת. כי מאז שהדר בבית חולים, אני יושבת לבד בשולחן המשותף שלנו בכיתה. הדברים שהמורות מספרות מעניינים, אבל לא כמו תמיד.
הדר יודעת המון. אם היא הייתה פה בשיעור טבע, בטח היא הייתה מביאה תמונות של חיות נוספות עם תחפושות; ואם היא הייתה שומעת את המורה לנביא, בטח היא הייתה מצליחה לתאר לי את הדברים באופן מרגש אפילו יותר מהמורה.
חשבתי להתחפש לליצן, כדי ללכת לבית החולים ולשמח את הדר, אבל ליצן זה סתם, והדר חכמה ומתעניינת.
מרוב מחשבות לא שמתי לב שהמורה לגיאוגרפיה נכנסה לכיתה. היא הראתה מצגת על תחפושות ומסיכות מרחבי העולם. יש מסיכות מצחיקות של התיאטרון היפני, מסיכות מעץ ונוצות שהגיעו מאפריקה, ומסיכות העור של התיאטרון מאירופה מלאות הבעה.
והדר הפסידה את כל זה. איך היא הייתה נהנית מיום מיוחד שבו כולם מדברים על אותו הנושא, כל שיעור מהזווית שלו.
פתאום, עם המחשבה הזאת, ידעתי בדיוק למה אתחפש.
עוד באותו היום קניתי בריסטולים גדולים. במזל מצאתי גם קרטון ענק וחזק. כבר כמה ימים שאני עובדת על התחפושת שלי. יש לי חמישה עמודים מוכנים. הדבקתי תצלומים צבעוניים וליד כל תצלום יש הסבר מתאים. את הקרטון עטפתי בנייר אדום דמוי עור, והוא יהיה הכריכה שלי.
אני עומדת להתחפש ל"ספר התחפושות הגדול". העמודים הצהובים מתארים תחפושות בעולם החי, כמו שלמדנו בשיעורי טבע. הדפים הלבנים מספרים את סיפורי המתחפשים מהתנ"ך. הבריסטולים הכחלחלים מיועדים לתאר מסיכות מרחבי העולם.
הדר אוהבת ספרים ואוהבת סיפורים. כשאגיע לבית החולים בצורה של ספר, ואספר לה את כל הסיפורים מהשיעור, אני יודעת שהיא תשמח.