לפני כמה ימים חברה הפנתה אותי לאתר של TED.
טד הוא ארגון הפצת רעיונות. יש להם כנסי ענק שבהם מומחים מרצים בנושאים שונים, כל מומחה לפי תחום התמחותו.
בכל כנס יש כמה הרצאות, וכל אחת נמשכת לא יותר מ‑18 דקות. כך שהמשתתפים בכנסים אינם יודעים על מה הם ישמעו, ונחשפים בתוך זמן קצר למומחים בנושאים מגוונים וחדשניים. עם השנים קנה לעצמו טד שם של פרויקט יוקרתי.
שם ההרצאה שחברתי הפנתה אותי אליה הוא "מה אתם חושבים כשאתם מסתכלים עליי". לא הבנתי למה היא שולחת אותי בשמונה בבוקר לצפות במרצה עטוית חיג׳ב. מה כל כך דחוף? אבל התבוננתי. ההרצאה הועברה על ידי דליה מוגהד, אישה מוסלמית, מצרית-אמריקאית. היא מהנדסת במקצועה ואשפית מילים ובמה. הקשבתי, והלסת שלי נשמטה. שום דבר לא הכין אותי, לא למילים שלה ולא למה שהן הציפו בי.
אתרגם חלק מההרצאה שלה:
"מה אתם חושבים כשאתם מתבוננים בי? אישה בעלת אמונה חזקה? מומחית בתחומה? אולי אפילו אחות. או אולי אתם רואים מישהי תחת דיכוי, שטופת מוח, טרוריסטית. או אולי אחת שמעכבת את התור בבידוק הביטחוני...
"אם חלק מהתפיסות היו שליליות, אני לא באמת מאשימה אתכם. זה פשוט איך שהמדיה מציגה אנשים שנראים כמוני. מחקר מראה ש‑80 אחוזים מהסיקור החדשותי על אסלאם ומוסלמים הוא שלילי. מחקרים שונים מראים שמרבית האמריקאים כלל לא מכירים אדם מוסלמי.
"אז לכל אלו שמעולם לא פגשו מוסלמי, נעים מאוד. תנו לי לספר לכם מי אני: אני אמא, משוגעת על קפה, מופנמת, הייתי רוצה להיות פנאטית של ספורט, ואני שומרת מצוות, רוחנית, מוסלמית. וכמו שליידי גאגא אומרת: 'בייבי, לא נולדתי ככה׳. בחרתי להיות כזו.
"בגיל 17 החלטתי לצאת מהארון כמוסלמית. התחלתי ללבוש את החיג׳ב, כיסוי הראש. חברותיי הפמיניסטיות התנגדו: למה את מדכאת את עצמך? המצחיק הוא שזו הייתה הצהרה פמיניסטית נגד הלחץ שהרגשתי כבת 17 ללכת בתלם, לעמוד בסטנדרט המושלם, הבלתי אפשרי, של תפיסת היופי. לא קיבלתי בנחת את אמונת הוריי. התגוששתי עם הקוראן. קראתי, שאלתי, חקרתי, הרהרתי, ובסופו של דבר האמנתי. מערכת היחסים שלי עם אלוקים לא הייתה אהבה ממבט ראשון, אלא נחיתה רכה ממושכת ואיטית לתוך האמונה, שהעמיקה בכל קריאה בקוראן. אני מרגישה שאלוקים מכיר אותי. האם אי פעם חשבתם שמישהו ממש מכיר ומבין אתכם טוטאלית ועדיין אוהב אתכם? כך זה מרגיש״.
מכאן ההרצאה ממשיכה, והיא מספרת על הרגשתה אחרי פיגועי ה‑11 בספטמבר.
בלי דעות קדומות
אולי עליי להסביר את ההלם שחשתי. הרגשתי שהיא זו אני. אני היא זו שמסתכלים עליה בצורה שונה מאיך שהסתכלו פעם, הרגשה קשה שמלווה אותי בחוזקה לאחרונה, ואף שיתפתי אתכם בה. אני זו שיצאה מארון הקודש, ויום יום משלמת מחיר על כך. מחיר שאני מוכנה לשלם. אני זו שבחרה לשים על ראשי כיסוי שצורח: אני אישה מאמינה. ואם רק אחליף את המילה "מוסלמית" במילה "יהודייה", ואת הקוראן בתורה הקדושה, זו תהיה אני שמדברת.
ברור לי שייתכן שאתם מרימים גבה, אולי אפילו מתנגדים להשוואה. לא, איני משווה בין התורה לקוראן. איני משווה בין אלוקים שלה לאבינו שבשמיים. אבל בכל זאת, אני מנסה כדבריה להוריד את המחסומים, את התפיסות והדעות הקדומות שלי, ולהקשיב למילים. גם אני לא חיה לפי אמונות בית הוריי. גם אני בחרתי לפתוח את הראש, לקרוא, ללמוד, להעמיק, לשבור את הסטיגמות שאיתן גדלתי. וגם אני התאהבתי, התמסרתי ובחרתי להיות במערכת יחסים אישית, צמודה ואוהבת עם אלוקיי. גם אני מרגישה שהוא רק שלי, אוהב אותי על אף חסרונותיי. וכן, גם אני חשה את התחושה הקשה, שלא גדלתי איתה. תחושת ה"מסתכלים עליי ורואים מישהי", מישהי שלמדו עליה דרך התקשורת. ולא כי השתתפתי במאסטרשף.
ההרצאה נגמרת בשאלה של המנחה: מה תגידי לכל אלו שמסתכלים עלייך ואומרים, אבל את יוצאת מהכלל? היא עונה: אל תטעו. אני רגילה לחלוטין. סיפורי לא שונה משל אחרים. והיא מסיימת במשפט שהולך איתי מאז: כשאתם פוגשים באדם שהוא מחוץ לחוקים, לתפיסות, לעתים זה מכיוון שהתפיסות והחוקים שבורים, לא מכיוון שהוא יוצא הדופן.
יהי רצון שנצליח, בתוך עמנו אנו, לשבר את הדעות הקדומות שיש לנו זה כלפי זה. יהי רצון שנתבונן מתחת לכל המסיכות, שנצליח לראות את האמת לאמיתה, את האחד שהוא השלם, שהוא כולנו.
פאדג׳ שוקולד ובננות
מתכון פשוט, כקינוח לשבת או כרעיון למשלוח מנות. במשלוח אני מכניסה לכוסיות קטנות עם מכסה.
החומרים הדרושים:
1/2 כוס חמאת בוטנים (אפשר להמיר בחמאת שקדים או אגוזי לוז)
2 בננות בשלות
1 כפית תמצית וניל
2 כפות שמן קוקוס (קחו את זה בכבישה קרה - לא מזוכך. ההבדלים לא משמעותיים במחיר, אם בכלל, והוא הרבה יותר בריא)
2 כפות מייפל טבעי, סילאן או דבש
1 כף גדושה קקאו
אופן ההכנה:
מערבבים הכול במג׳ימיקס עד לקבלת משחה בלי גושים.
שופכים לתבנית אינגליש קייק – ולמקפיא לכמה שעות.
לפני האכילה מוציאים וחותכים עם סכין חמה, או מכינים מראש בכוסיות קטנות.
כבר הכנתי כמה פעמים, והוספתי אספרסו חזק ויותר קקאו לאוהבי המריר. יצא נפלא.
ayakremerman@gmail.com