ראש חודש אדר שמח לכם! הרביתם כבר בשמחה? ה"מישה מישה מישה" מהדהד בכל פינה ומעורר בי פתאום שאלה: למה לשמוח רק באדר? הרי מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, לא? או לפחות יותר נעים, אלא אם כן את פולנייה.
החיים הם לא רק מסיכות ורעשנים, אבל גם בשוטף, אני מוצאת שיש לי נטייה להחליק אירועים וסיטואציות לא נעימות. או שאני מנסה לראות בהם את הצד המשעשע, או שאני עושה ככל יכולתי כדי להימנע מלפגוש אותם. עם אכזריות, למשל, אני מתקשה מאוד להתמודד. לא תראו אותי לעולם לוחצת על לינק שמוביל לעריפת ראשים של דאעש, או לתיעוד חי של פיגועים. די והותר לי לדעת מה קרה, ואין לי שום כוונה לעשות לעצמי סיוטים בלילה. מילא אם זה היה עוזר למישהו, אבל סתם ככה לדחוף לעצמי בכוח תמונות זוועה לראש? בשביל מה? גם עצב לא ממש עושה לי את זה. נושא השואה הוא חשוב מאין כמותו, אבל שמישהו אחר יעסוק בו, בבקשה. אני אפילו לא הצלחתי לסיים את הספר של הרב לאו, הוא פשוט שבר לי את הלב.
גיליתי שגם מול הילדים אני נוקטת באותה שיטה. קורה להם משהו עצוב? קודם כול אני מנסה להעלות להם חיוך על השפתיים. מישהו חטף מכה ונבהל מהדם, ואני צוחקת איתו שזה קטשופ. באופן עקרוני אני די מאמינה בשיטה הזאת. ההומור משדר מסר מרגיע ומוריד באופן מיידי את רמות החרדה, שהן בדרך כלל עיקר הבעיה. הרי אם צוחקים על זה, זה לא יכול להיות כל כך נורא.
ואם אי אפשר לצחוק? אז בואו ננסה להסיח את הדעת ולעבור הלאה כמה שיותר מהר. העיקר שלא תבכה, חמוד. יהיה בסדר, באמת. רוצה טופי?
בנג'י של רגשות
לאחרונה אני שומעת יותר ויותר שלא תמיד נכון לברוח מהמקומות הקשים. הראשונה שהאירה לי את הנקודה הזאת הייתה מאיה אוחנה-מורנו המקסימה, במופע המטלטל שלה עם רוחמה בן יוסף. היא סיפרה שאחרי שחזרה בתשובה, היא נהגה לחפש בחוויות שעברו עליה בעולם החילוני משמעות רוחנית. משהו שאפשר ללמוד ולקחת הלאה. בהרבה מהאירועים היא באמת מצאה נקודה מאירה, אבל אז היא נזכרה בבנג'י. כמו מטיילים אחרים, גם היא נקלעה איכשהו לקפיצה המלחיצה הזאת. היא מצאה את עצמה צונחת למעמקי תהום, קשורה בחבל גומי דק ומטולטלת בין שמיים לארץ. "בשביל מה הייתי צריכה את זה?" חשבה לעצמה - עד שהשכול היכה. מאיה מתארת את האבל כנפילת בנג'י לתהום חשוכה שנדמה שלעולם לא תיגמר. אבל דווקא מתחתית הבור היא קיבלה את הכוח לעלות חזרה לחיים.
גם יוצרי 'פיקסאר' עלו על העניין הזה. באחד הערבים הילדים ראו את "הקול בראש", וכשעברתי הלוך ושוב ליד המחשב עם כביסה לתלייה ולקיפול, לא יכולתי שלא להיעצר רגע ולצפות. למי שלא מכיר: הדמיון הפרוע של יוצרי פיקסאר לקח אותם הפעם אל תוך הראש שלנו, והאניש את הרגשות שפועלים שם. כעס, שמחה, עצב ועוד חיים בראשה של ריילי המתבגרת, ושולטים ממרכז הבקרה על כל מה שהיא עושה. איכשהו, שמחה ועצב עוזבות את מרכז הבקרה ונאבדות בנבכי המוח. המסע שלהן מצחיק ומרתק, במיוחד למי שיצא לו ללמוד קצת פסיכולוגיה, אך הוא מוביל את המתבגרת שלנו למעשים קיצוניים. בשורה התחתונה - למרבה ההפתעה, המפתח להשבת הנערה למצב מאופס נמצא דווקא בידיו של העצב. רק כשהיא מאפשרת לעצמה לחוש את העצב באמת, היא מצליחה לצאת מהמקום הקשה שהייתה בו, ולחזור לעצמה.
ניסיתי את הפטנט החדש על עצמי ועל הילדים. "זה באמת קצת עצוב", אני אומרת, ומחבקת. מתאפקת לא לספר להם שזה לא נורא ותכף יעבור. נהיה כאן רגע, לא נפחד לפגוש את הכאב והצער. באופן פלא אני מגלה שקיבלנו המון כוחות להמשיך הלאה בשמחה נקייה ושלמה. שמחת אדר של כל השנה.
חוק שימור הסווצ'רים
לפני כמה חודשים פתחו אצלנו חנות בגדים משומשים. המארגנים השכילו להשקיע בעיצוב חמוד שעושה חשק להיכנס, אז נכנסתי. האמת היא שרק בשנים האחרונות אזרתי אומץ לקנות בגדים מיד שנייה, ואני מבינה שהצטרפתי לטרנד הולך וגובר. ברגע שמתגברים על ה"השתגעתי ללבוש זבל של מישהו אחר?!", מגלים שיש בעניין הזה הרבה היגיון.
קחו למשל את נושא הסווצ'רים. בכל תחילת עונה אני משתדלת לצייד את הילדים בלבוש חמים לבית הספר. יומיים אחרי שקניתי לילדה סווצ'ר ורוד ונעים בכמה עשרות שקלים - היא שכחה אותו בהסעה. שבוע אחר כך הילד איבד את שלו בבית הספר, וכך הלאה וכך הלאה. כמעט התייאשתי, ואז נזכרת ב'מישו-משו'. שם נחמד לחנות יד שנייה, נכון? ערכתי ביקור קצר, ויצאתי ברכוש גדול: שישה סווצ'רים במצב מצוין בשלושים שקלים טבין ותקילין. במחיר כזה, אם אחד נשכח בהסעה (מה שאכן קרה, בדיוק למחרת) - כפרת עוונות. הרווחים הולכים לצדקה, הסביבה נשמרת, ואני יצאתי גם צדיקה וגם חסכונית.
ולמה אני מספרת לכם על זה עכשיו, כשהאביב כבר מתדפק בחלון? כי גיליתי שחנות יד שנייה היא גם אחלה מקום כדי להצטייד בתחפושות ואביזרים. גם תחפושות סטנדרטיות, וגם סתם בגדים וכובעים קצת משונים ומעוררי השראה. אז אם תראו קוסמת חמודה עם שמלה ארוכה ושחורה, דעו לכם שזאת בסך הכול חולצה משודרגת מהמישו משו.
eramati@gmail.com