1. אין מהפך. את סוף השבוע האחרון סיימו המועמדים ברני סנדרס וטד קרוז עם תוצאות מפתיעות. שניהם זכו בהכרעות מחמיאות במפלגותיהם בקנזס, סנדרס רשם ניצחון נוסף בנברסקה וקרוז הפתיע במיין. ולמרות זאת, בעוד בגזרה הרפובליקנית נשמעו צפירות אופטימיות ראשונות במסגרת הניסיון הנואש להדוף הצידה את דונאלד טראמפ, במפלגה הדמוקרטית הגיבו במנוד ראש ובמשיכת כתף לנוכח ניצחונותיו של סנדרס.
התחושה במפלגה הדמוקרטית שסנדרס אולי מנצח בקרב אבל יפסיד בענק במלחמה מול הילרי קלינטון
התחושה במפלגה הדמוקרטית שסנדרס אולי מנצח בקרב אבל יפסיד בענק במלחמה מול הילרי קלינטון. קלינטון אמנם הסתפקה בניצחון בלואיזיאנה, אך היא עשתה זאת בפער מטורף שנשק ל-50% ובזכות האהדה לה היא זוכה בקרב אפריקאים-אמריקאים. גם המספרים בסופו של יום משחקים לטובתה: בסופו של יום היא גרפה יותר צירים לוועידה על פני סנדרס. כך שמהפך בהחלט שלא נרשם בלילה שבין מוצ"ש לראשון בתחילת השבוע.
2. רחוק מהשחורים. לכאורה הם היו אמורים להיות לצידו. השחורים תמיד אהדו את מניפי דגל הרווחה. הם מצביעים דרך הכיס. הקלף הראשון שלהם הוא קלף הרווחה. הם בוחרים כלכלית. מי שמבטיח יותר לכיס הבוחר, בעל חזון חברתי הגון יותר, בעל ערכים חברתיים טובים יותר. סנדרס אמור היה להיות הבחירה הטבעית של השחורים.
זה לא קורה. זה לא קורה משום שברני סנדרס, המבקש לרשת אובמה הדמוקרט, אינו סוציאליסט בהשקפתו או קומוניסט בדעותיו. הוא מבקש לדרדר את ארצות הברית לסוציאליזם מהסוג הקשה ביותר. פרשנים בארה"ב טוענים שהוא פופוליסט. מתנגדיו טוענים שתוכניותיו מסוכנות לארצות הברית. לא פחות.
מול המצלמות הוא מדבר על הבראת הכלכלה האמריקנית באמצעות הגבלת השפעת החברות הגדולות ווול סטריט על הממשלה. מול הקהל הוא עוסק בהעלאת מסים על העשירים וכדי להעניק חינוך ובריאות חינם לכל ילד אמריקני. אלא שמאחורי הגיגיו מסתתרים רעיונות מופרכים. סנדרס מוכר אופיום להמונים, משל חזון השוויון והרווחה הסקנדינבי מגיע עוד את האמת מגלים השחורים בנפילות הקטנות שלו בראיונות השונים: "אתה לא בהכרח צריך בחירה בין 23 דאורדורנטים או 18 זוגות שונים של נעליים כשילדים רעבים", צוטט סנדרס כשהוא רומז על החיסרון המובנה בשפע המאפיין את ארצות הבריתמעט לארצות-הברית.
את האמת מגלים השחורים בנפילות הקטנות שלו בראיונות השונים: "אתה לא בהכרח צריך בחירה בין 23 דאורדורנטים או 18 זוגות שונים של נעליים כשילדים רעבים", צוטט סנדרס כשהוא רומז על החיסרון המובנה בשפע המאפיין את ארצות הברית.
3. לא מוכר. לסנדרס חיסרון מובהק נוסף: הוא אינו מוכר דיו ביחס להילרי קלינטון. ייתכן שאפרו-אמריקאים רבים היו רוצים במלא מאודם לנהור לקלפיות ולחזק את ידי סנדרס. הוא מדבר בשפה שלהם, הוא אומר בדיוק את מה שהם מעוניינים לשמוע, הוא צובע את עתידם בצבעים האהובים עליהם, אבל הוא לא שם.
הוא לא היה שם ברגעי האמת. כשהם בכו הוא לא היה שם. כשהם צווחו איש לא הכיר אותו. הוא דיבר, צעק, הזדהה, אבל מי שמע? מי מכיר אותו? כשהילרי קלינטון סגרה קצוות בקרב הקהילות הדתיות באלבמה וטפחה על שכמי קשיי היום המקומיים, סנדרס עדיין לא חשב להתמודד. אז מה הוא מצפה מהשחורים?
4. הקשר היהודי. אליאס סנדר היגר ב-1921 מפולין לארצות הברית. עם הגיעתו שינה את שמו לסנדרס. עשרים שנה לאחר מכן נולד ברני. הוא גדל כחילוני. לטענתו, לבית הכנסת נהגו בני משפחתו להגיע רק בחגים, במשך מספר שנים למדו ברני ואחיו עברית בבית ספר של הקהילה היהודית. “למדנו על מצרים ועל העבדות היהודית", סיפר לארי סנדרס ל"טאבלט", "אבל לסיפורים לא הייתה השפעה דתית גדולה עלינו. לא עשינו הפרדה בין היהדות לאמריקאיות שלנו".
לאחר שהתחתן עם אשתו הראשונה דבורה שילינג באמצע שנות השישים, בחר לעלות ארצה ולהשתקע בקיבוץ יד עמה. לאחר כשנה וחצי השניים התגרשו וסנדרס חזר לארצות הברית.
אולם, ככל שהעמיקו ימי הבחירות, חדל סנדרס להזכיר את עובדת היותו יהודי. למרות שנשאל על כך לא מעט, סירב סנדרס . במהלך מבצע 'צוק איתן' הביע המועמד הדמוקרטי מחאתו באתר שלו בסנאט על מה שכינה "התקפות ישראל שבמהלכן נהרגו בעזה מאות פלסטינים חפים מפשע". לטענתו, התקפות ישראל לקו בחוסר פרופורציה ו"לחלוטין לא מקובלות"למסור את שמו של הקיבוץ בישראל שבו התנדב בשנות השישים, וזאת, למרות שמאוחר יותר נחשף כי ככל הנראה מדובר בשער העמקים. לאחר ניצחונו בניו המפשייר, תיאר עצמו כ"בן למהגר פולני", ולא כיהודי. באחד העימותים מול קלינטון הוא דיבר על ההיסטוריה של "מישהו עם הרקע שלי" שמבקש להיבחר לנשיאות ולא עשה שימוש ביהדותו.
אולי כעוד כניסיון לבדוק את הדופק היהודי, דווקא השבוע 'גילה' סנדרס את יהדותו כשבמהלך עימות עם הילרי קלינטון בפלינט שבמישיגן אמר כי הוא "גאה מאוד להיות יהודי" והוסיף כי "זהו חלק גדול ממי שאני כבן אדם". האם זה מה שיוביל לתזוזה בקול היהודי לטובתו? לא ברור.
5. הקשר הישראלי. אחת השאלות המעניינות היא היכן דעותיו על ישראל ממוקמות על פני שאר השחקנים בבחירות המקדימות. פרשנים בארה"ב טוענים שהוא מזכיר למדי את ברק אובמה. הוא מאזכרים את העובדה שהוא היה הראשון שהודיע שייעדר מהנאום של נתניהו בקונגרס. לנתניהו, טען בשעתו, אין הזכות להכניס את עצמו לוויכוח פנים-אמריקאי. מה גם, לא אחת הוא הודיע על תמיכתו בפיתרון שתי המדינות.
וזה לא הכל. במהלך מבצע 'צוק איתן' הביע המועמד הדמוקרטי מחאתו באתר שלו בסנאט על מה שכינה "התקפות ישראל שבמהלכן נהרגו בעזה מאות פלסטינים חפים מפשע". לטענתו, התקפות ישראל לקו בחוסר פרופורציה ו"לחלוטין לא מקובלות". בהמשך אף התנגד לצירופה של החלטת הסנאט התומכת בישראל במאבקה מול חמאס.
מנגד, הוא נוהג לטעון שהסכסוך הפלסטיני אינו הסוגיה החשובה במזרח התיכון. "הטיפול בקבוצת הטרור של 'המדינה האסלאמית' חשוב יותר", טען. כך שהסוגיה הישראלית נותרת לפי שעה בגדר תעלומה.
---
מתוך מגזין ערוץ 7