שמעון אבוטבול: יותר איכות, פחות כמות

ביטול חוק הסופרים: צעד מתבקש או פגיעה אנושה בענף?

תגיות: בשבע 685
נעמה בן חיים , ל' באדר תשע"ו

חוק הספרים צמח מתוך ימים לא פשוטים לכותבים, למוציאים לאור, לחנויות ולכל מי שנמצא בתוך המערך המורכב והעדין הנדרש להוצאת ספר חדש לעולם.

כולנו היינו לכודים בתוך מציאות בלתי אפשרית שהפכה את הספר לעוד מוצר פלסטיקי ותעשייתי.

מבצעים כמו 4 במאה או 1+2 נראו כמיטיבים עם הצרכנים, אך לטווח הארוך רק פגעו בהם. הוצאות לאור נאלצו לצמצם מאוד את רמת הטיפול בכל כתב יד שהגיע אליהן; התקציבים לשכר הסופרים, לעריכה ראויה, לתרגום ברמה גבוהה ולהגהה לשונית - כולם הצטמצמו מאוד. והבחירה האם להוציא ספר חדש לאור התבססה יותר ויותר על שיקולים כלכליים. ספרים לא נבחנו עוד על פי איכותם או ערכם התרבותי, אלא על פי המבצע שבו הם השתתפו.

להבנתי, חוק הספרים נועד במהותו להתחיל תהליך שבו יושב לספר זוהרו כיצירה שנבחנת על פי איכותה, וזהו מהלך מבורך שאין לעצרו.

בתוך כך, אי אפשר להתעלם מהצורך בתיקונים שידייקו את החוק ויאפשרו לו להעניק את שוויון ההזדמנויות הראוי לכל מי שמציג קולות אחרים ומגוונים - כותבים צעירים, הוצאות קטנות ובינוניות וחנויות הספרים העצמאיות, שאינן חלק מרשתות הענק, שקבעו בשנים האחרונות את חוקי המשחק בתחום.

החוק כמות שהוא כיום עדיין לא פותר את כל הבעיות הקיימות. המחירים לא צנחו כפי שניבאו שיקרה, כותבי ביכורים מתקשים לקבל הזדמנות בשל החשש שלא יצליחו לעמוד בדרישות הרייטינג, וישנה העדפה לתרגום ספרים מצליחים מחו"ל על פני השקעה ביצירת מקור ישראלית. ומעל לכל זה, ישנם כמה גופים ששולטים על השוק ומקשים על אחרים להציג אלטרנטיבה.

אך עם זאת, אני מאמין בכוחה של היצירה ובחשיבותה לקיום חברה טובה יותר, השואפת לחיי רוח מגוונים ומעשירים, וחוק הספרים הוא חלק ממומנטום של חזרה להבנה שיש לתמוך בתרבות הכתובה ולעודד את צריכתה, גם בעידן האינטרנט והמסכים. מדובר במגמה חיובית השואפת לשיפור והתקדמות ואין לעצור אותה.

שמעון אבוטבול

מו"ל הוצאת ספריית בית-אל