ריח לא נעים של בחירות

פיצול במחנה הדתי-לאומי, או במחנה החרדי, רק יעזור לסיכוייה של הממשלה ליפול – והפעם לא לקום כממשלת ימין

עמיאל אונגר , ל' באדר תשע"ו

ריח לא נעים של בחירות-ערוץ 7
ללמוד מהטורקים איך להתנהל מול האירופים. ארדואן (משמאל) עם נשיא הנציבות האירופית
צילום: Francois Lenoir, רויטרס

המצב שנוצר בהחלט מסוכן. הסקרים מצביעים שהמנדטים שהליכוד כייס מהבית היהודי חוזרים הביתה.

בנוסף לכך, 87 אחוזים מתוך הציבור הדתי-לאומי, על פי סקר שפורסם באתר nrg, רוצים לראות איחוד בין הבית היהודי לתקומה.

מה עושים נוכח האיום הזה? מנצלים את הטענות שמציגות את ממשלת ישראל כשפוטה של התנועה הרפורמית, ורצים לבני ברק להיפגש עם אלי ישי והרב מזוז, תזכורת להרפתקה שזרקה לפח ארבעה מנדטים בבחירות האחרונות.

אורי אריאל נפגש בימים האחרונים עם הרב מזוז, בעקבות סערת הכותל והרפורמים, ובמקביל פיזר הצהרות שלפיהן השיחות עם הבית היהודי הן "בזבוז זמן" והם לא רוצים אותם.

אם מדובר בטקטיקה של משא ומתן, כדי להבטיח את התנאים הטובים ביותר לתקומה במקרה של איחוד המסגרות, הדבר מובן אך מסוכן. אי אפשר לפתוח מחדש את המתווה שהושג בכותל, אחרי שגם מנהיגי המפלגות החרדיות אישרו אותו בשעתו כרע במיעוטו. עכשיו, בגלל הסכסוכים הפנימיים בתוך המחנה החרדי, גוברת התסיסה גם שם. התוצאה של כל אלה היא חשש שהממשלה תיפול, ואם היא אכן תיפול – קיימת סכנה שהליכוד יובס בבחירות, היות שהליכה לבחירות פעם שלישית בתוך שלוש שנים בהחלט תרגיז את ציבור הבוחרים.

ובנוגע לסערת הרפורמים עצמה: כפי שכבר כתבתי כאן, אינני מתרשם מהאיום הרפורמי, ושמחתי לראות שאני שותף גם לעמדתו של הרב ישראל רוזן שמציע אף הוא לרדת מהסיפור. אם המתווה יביא יהודים רפורמים לבקר בישראל, הייתי רואה בזה תוצאה מבורכת. כפי שהוכיחה תוכנית 'תגלית', המפגש עם מדינת ישראל מחזק את הזהות היהודית ואת הנכונות לשמור על המשכיות יהודית דרך הנישואין. ביקור בישראל גם משפיע על יהודים לשקול עלייה ארצה.

מערכת הבחירות הנוכחית בארצות הברית הוכיחה שמבחינת כוח והשפעה, הקהילה היהודית כבר איננה בשיאה. תחת מסווה האנטי ציונות, חלק מהמכללות הפכו בלתי ידידותיות ליהודים. אירועים אנטישמיים נרשמים גם באוניברסיטאות כמו קולומביה וברוקלין קולג' בניו-יורק, שנותרה עדיין מעוזה של הקהילה היהודית. בנוגע לדונלד טראמפ, בניגוד לדעה שהושמעה השבוע בארצות הברית, אינני רואה בו היטלר חדש. (הוא מזכיר לי דווקא את ולדימיר פוטין שטראמפ מדבר בשבחו) ואסור לבלבל בין הצדעה במועל יד ובין הרמת יד מקובלת, כפי שעושים אמריקנים בשבועה במתן עדות. עם זאת, טראמפ כבר זכה לתמיכתם של אנטישמים מובהקים כגון דוייד דוק, מראשי הקו קלוקס קלאן, ולואיס פראחאן, מנהיג המוסלמים השחורים. סופר 'הארץ' בארצות הברית, חמי שלו, הרשה לעצמו לפנטז שבחירתו של דונאלד טראמפ תצית גל של אנטישמיות ובזאת תמריץ יהודים ליברלים לעלות ארצה. הם כבר ישנו את התמונה הפוליטית והאינטלקטואלית מהקצה אל הקצה, בכיוון הרצוי למערכת 'הארץ' כמובן.

אז האם הרפורמים בדרכם לשנות את פני מדינת ישראל? אני, בניגוד לחמי שלו, מאמין בכוחה של ארץ ישראל לשנות אנשים, ובמיוחד כאלו שעברו טראומה בארץ מוצאם. כשם שעולי חבר העמים, שבמולדתם התרגלו לילד אחד או לכל היותר שניים למשפחה, למדו כאן שילדים זה ברכה ובכך סייעו לקריסת התחזיות הדמוגרפיות הקודרות, כך יקרה במקרה של עליית יהודים רפורמים או ליברלים מארצות הברית. בקיצור, אני מאמין בכוחה של ארץ ישראל להשפיע על הרפורמים יותר מאשר בכוחם של הרפורמים להשפיע על ארץ ישראל.

רק סקר, אבל מדאיג

סקרים אינם מפילים ראשי ממשלה. הכותרות מהשבוע האחרון, שבישרו כי אילו נערכו הבחירות היום לא הייתה לקואליציה הנוכחית ממשלה, הן הטעיית הציבור. הקולות החסרים לא נדדו לשמאל אלא לאביגדור ליברמן, ונסיקתו של יאיר לפיד מגיעה בעיקר על חשבון המחנה הציוני, ואולי מנדט מ'כולנו' של כחלון. ובכל זאת, ראש הממשלה צריך להיות מודאג מהסקרים האחרונים.

אסור לנתניהו לבנות על התקדים של הבחירות האחרונות. כזכור, הסקרים שניבאו את מפלת נתניהו והליכוד התבדו. אבל כפי שהתברר בדיעבד, הסקרים שניבאו מפלה לליכוד היו דווקא בכיוון הנכון שבוע לפני הבחירות. הליכוד הצליח להפוך קללה לברכה, ולשלב את הסקרים הללו במסר למאוכזבי הליכוד לחזור הביתה, בטיעון שאי תמיכה בליכוד תעביר את השלטון לידי השמאל. הבעיה היא שאי אפשר לעבוד על הציבור באותה שיטה בשתי מערכות בחירות רצופות, והמסר הזה אולי תקף אפילו גם כלפי פראיירים סרוגים. שארל דה גול הצליח בטיעון ש"זה או אני או נפולת של כלבים" בבחירות 1968, אבל כאשר חזר על האיום במשאל עם ב‑1969 זה כבר לא עבד, והציבור צפצף על איומו להתפטר ושלח אותו הביתה. מנגד, כאשר אריה דרעי היה בשיאו כראש ש"ס הוא לא חזר על הגימיק המרכזי פעמיים. פעם היה זה הרב עובדיה זצ"ל נוחת מהשמים במסוק, פעם אחרת כיכב הרב כדורי זצ"ל וברכותיו, וכמובן בתוצאת השיא של ש"ס בבחירות 1999 היה זה דרעי עצמו שכיכב בתור "הוא זכאי".

גם מתחריו של נתניהו בתוך המחנה הלאומי לא יחזרו על הטעות הקודמת – התחייבות מראש שנתניהו הוא בחירתם לראשות הממשלה. עתה הם אפילו מוכנים לאמץ את הטקטיקה שזכותם להמליץ על חבר ליכוד שאינו עונה לשם בנימין נתניהו. גל הטרור הנוכחי פוגע בתדמית שבנה לעצמו נתניהו כמי שמסוגל להבטיח שקט, ורוב בציבור, לפי סקר המכון לדמוקרטיה, מגלה כי טענתו של ליברמן שנתניהו "חזק בדיבורים" מחלחלת לדעת הקהל. נוכח המצב הזה, ההכתרה המוקדמת שכפה נתניהו על הליכוד לא תסייע לו, והוא חייב לספק את הסחורה למי שבחר בו.

סותמים פיות ומדברים עם אירופה

ממשלת ארדואן השתלטה על העיתון 'זמן', אולי העיתון החשוב ביותר של האופוזיציה בטורקיה, במיוחד משום שהוא פנה לציבור המוסלמי. מעיתון אופוזיציוני, 'זמן' הפך כעת להיות עיתון פרו-ממשלתי. הצעד האנטי דמוקרטי בעליל גרם להתמרמרות במערכות העיתונים, אבל לא מנע את המשך ועידת הפסגה בין האיחוד האירופי לממשלת אנקרה, שנועדה לגבש הסכם שבו תעצור טורקיה את זרימת הפליטים והמהגרים הכלכליים לאירופה. אם לחמי שלו (ראה לעיל) מותר לפנטז, אז גם לנו מותר: הבה נחליש את הכיתור על עזה, ונארגן לעזתים משט הפוך לאירופה דרך טורקיה. אנחנו נאות לעצור את המשט, בתנאי שהאיחוד האירופי יירד מסימון תוצרת יש"ע.