ממשיכים להרוס

הבדואים בונים בלי אישור והפיגועים נמשכים בכל הארץ, אבל לצה"ל חשוב דווקא להחריב בית כנסת ליד קריית ארבע

יהודה ליבמן , ל' באדר תשע"ו

ממשיכים להרוס       -ערוץ 7
הרס קודם בבית הכנסת חזון דוד
צילום: יהודית קצובר

ביום שני כ"ז באדר א' השכמתי קום לתפילת ותיקין, ויצאתי מביתי שמח וטוב לב לבוש מדים לעוד יום מילואים (רביעי במספר בחודש זה) בבא"פ לכיש.

ברקע קולו של ידידיה מאיר בתוכנית הרדיו 'התעוררות', שבה הוא מצטט את שופטי בית המשפע העליון בהצעתם האבסורדית לרשויות המדינה לאשר בדיעבד את פלישתם הבלתי-חוקית של הבדואים לשטחי מדינה בנגב מטעמים הומניטריים.

הנסיעה הארוכה והשקטה מיישובי מגדלים לבית ג'וברין בשעה זאת, נותנת השראה למחשבות רבות על המצב הביטחוני והלאומי.

כשהגעתי לבסיס האימונים הספקתי לשמוע ברדיו על חוליות המפגעים וסיכולן ועל המצב הביטחוני בגבול סוריה ובגבול הרצועה. בשולי החדשות דווח שהלילה, בפעם ה‑48, הרסו כוחות הביטחון של מדינת ישראל את בית הכנסת 'חזון דוד' שנבנה אל מול השער המערבי של קריית ארבע היא חברון. בית הכנסת הוקם בליל הירצחם של דוד כהן ויחזקאל מועלם, ה' ייקום דמם.

באותו הרגע הגעתי למגרש החנייה, והידיעה הכאיבה לי מאוד. נזכרתי מיד בהצעתם הנדיבה של שופטי בית המשפט העליון לבדואים בנגב, והתקוממתי בכל לבי על העיוות המוסרי שלהם. עם בני עמם ואחיהם הם ממצים את הדין והחוק עד תום, ורק כלפי עם זר ומנוכר הם מגלים רגשות חמלה. לבושתי הרבה נתתי למחשבה לחלוף ולעבור והמשכתי מלא מרץ וסקרנות ליום ההשתלמות למפקדים בכירים בפיקוד המרכז.

יום המילואים הזה היה חשוב מאוד, ורובו ככולו עסק במוכנות של צה"ל לאתגרים הרבים ביהודה ושומרון. היום היה מוכן בקפידה, ואי אפשר היה שלא להתרשם מהרצינות ומהחשיבה קדימה בכל המובנים. ממש להצדיע לצה"ל במיטבו.

בסוף היום, כשנסעתי חזרה הביתה, הרגשתי בחסרונו של עמיתי, אחד המג"דים שהיה אמור להגיע. יצרתי עמו קשר והוא סיפר לי שהכין את המדים ערב קודם ובבוקר התעורר מוכה הלם למראה ההרס של בית הכנסת 'חזון דוד'. בהחלטה נחושה הוא השאיר את המדים מיותמים על הכיסא ולבש את בגדיו האזרחיים תוך הבעת נאמנות לצו מצפונו.

הוא תיאר לי בכאב שהייתה לו מחשבה תמימה שבימים כאלה של מלחמה על הבית, חדירות ליישובים והלוויות של קורבנות שנפלו, יוקפא כל עיסוק בסוגיות האזרחיות המנהלתיות, ועיסוקם היחיד של כוחות הביטחון יהיה מופנה לביטחון, להגנה על היישובים ולסיכול הטרור הרצחני.

לנגד עיניו עמד רס"ן אליאב גלמן הי"ד, יליד קריית ארבע שנהרג לבוש מדים שבועיים קודם לכן בצומת גוש עציון. הוא שאל את עצמו את השאלות הבאות: איך יכולים ראשי מערכות הביטחון, כולל אלוף פיקוד המרכז ומפקד אוגדת יו"ש, להורות בימים אלו על המשך ההרס המנהלי נגד ההתיישבות כשמיטב בניה נופלים במערכה?! היכן המיקוד המבצעי ובאילו תוכניות עוסקים כעת במפקדות השונות ביהודה ושומרון? איך ייתכן שיש פנאי וכוח אדם 'מיותר' שאינו משובץ לתוכנית התקפה על אויבינו או הגנה על עמנו?

עצם המחשבה שבימים אלה ייתכן שיעלו משני צדי ההר בעת ובעונה אחת שני כוחות שמטרתם הרס וחורבן - האחד אויב פראי ואכזר שתכליתו מוות וסופו מוות, ומאידך אחינו, בני עמנו לבושי מדים שתכליתם חיים וסופם חיים, אך בדרך מתבלבלים ומזיקים - מטריפה את הדעת.

בנסיעה חזרה הביתה התביישתי מעצמי, הסתכלתי על המדים ועל הדרגות וקינאתי בו שנשאר באותו היום על בגדים אזרחיים. הזדהיתי עם כאבו על עלבונה של ארץ ישראל ועלבונה של השכינה.

בתור כפרה אני מעלה את הדברים על הכתב, מתוך רצון להרים דגל שחור אל מול ראש הממשלה, שר הביטחון, ממשלת ישראל ומפקדי מערכות הביטחון בקריאה: עורו אחים! עצרו את כל תוכניות ההרס והחורבן בהתיישבות. התמקדו בהצלת ישראל מיד צר, בחיזוק היישובים ובניינם, במציאת פתרונות מקוריים להכשרת הרחבות היישובים והמאחזים. ואם אתם מסתבכים עם זה, תפנו לשופטי בית המשפט העליון ותאמצו את המניעים ההומניטריים שלהם לטובת עמנו. ויפה שעת אחת קודם.