פרסי רפפורט למצוינות במחקר הביו-רפואי הוענקו (שני) והזוכים בפרס לשנת זו הם פרופ' ינון בן-נריה, מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית וד"ר עידו עמית, ממכון ויצמן למדע.
בראיון ליומן ערוץ 7 סיפר פרופ' בן נריה על התגלית והמחקר שהוא מפתח בשנים האחרונות והובילו לזכייתו בפרס.
בעיקרו תרם מחקרו של פרופ' בן-נריה, בין השאר, להבנת הקשר בין דלקת כרונית וסרטן ולמלחמה בטיפול בלוקמיה חריפה. זאת בדרך לפיתוח טיפול במחלות סרטן חשוכות מרפא, טיפול שבסיסו הוא אספירין.
הבסיס הביולוגי לקשר בין דלקת כרונית וסרטן לא היה ברור למדענים במשך שנים רבות. פרופ' ינון בן-נריה ועמיתיו מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית חוקרים את הקשר בין דלקת לסרטן בחיות הנושאות סוגי סרטן השכיחים בבני אדם. הצוות זיהה את המפתח הראשון להבנת הקשר, שנצפה לראשונה כבר לפני 150 שנה, ומצאו שהוא מופעל בדלקת, וכתגובה מייצר חלבונים המגנים על תאי סרטן צעירים ממוות ובכך מאפשרים את התרבותם.
בהמשך זיהה הצוות של בן-נריה תגובות דלקתיות מטיפוס חדש השכיחות בגידולים סרטניים, כולל דלקת סמויה, המתגלה רק באמצעים מיוחדים, ומסייעת להתפתחות סרטן. "חקרנו את התופעה ורצינו לדעת איך דלקת מעודדת סרטן ומצאנו כמה פאקטורים מולקולאריים שיכולים להסביר את התוצאה ובאמצעותה אנחנו חוקרים את הקשר הזה בבעלי חיים. זיהינו מספר סוגי דלקות שחלקן לא היו ידועים כמו דלקת סמויה שלא מאובחנת במיקרוסקופ אבל מופיעה בשליש מהגידולים הסרטניים וניתנת לאיבחון בכלים מולקולאריים. הדבר מאפשר טיפול מניעתי לסרטן", אומר פרופ' בן-נריה.
כאמור, ההפתעה בטיפול נובעת מהיותו מבוסס על אספירין אותו נוטלים רבים. לדברי בן-נריה התברר כי "חולים שנוטלים מינון, גם קטן, של אספירין והיה להם גידול סרטני שנכרת כריתה כירורגית הסיכוי לפתח גידול מחודש קטן בחמישים אחוז ממי שלא לוקח אספירין".
צוות המחקר גילה כי תרופות נוגדות דלקת דמויות אספירין מדכאות את הדלקת הסמויה בעכברים נושאי סרטן ומשערים כי כאן טמון ההסבר לאפקט האנטי-סרטני המרשים של טיפול ממושך באספירין בבני אדם. להערכתם של החוקרים לאבחון דלקות סמויות ובלתי שגרתיות עשויה להיות חשיבות רבה בהצלחת המעקב והטיפול בסוגי סרטן רבים ובמעבדתו של בן-נריה שוקדים על פיתוח כלים לסיווג סוגי הדלקת והבנה של התפתחותם.
בדבריו מציין פרופ' בן-נריה כי הניסיונות על עכברים נפרסים על פני תקופה ארוכה שכן פיתוח הסרטן בעכברים נמשך על פני שנה שלמה ויש לטפל בעכבר הנגוע בטיפולים תרופתיים שונים או בהנדסה גנטית. בהמשך, הוא מסביר, מתקדם המחקר לקראת יישומו על בני אדם, ובהקשר זה מדגיש פרופ' בן-נריה כי התקווה היא לפתח אלמנט רפואי חזק יותר מאשר האספירין, שכן הפקת התועלת מאספירין התאפשרה עד כה רק אצל מי שנוטל את התרופה במשך 4 או 5 שנים ברציפות וכאלה שהיה להם כבר סרטן שנכרת. תקוותם של חברי הצוות של בן-נריה היא לאתר טיפול יעיל וקצר מועד יותר.
השלב בו מצוי כעת המחקר הוא שלב בחינתה של התרופה המיועדת כעת לטיפול בלוקמיה חריפה, בהיותה מחלה חשוכת מרפא. להערכתו בעוד כשנתיים, לאחר בדיקת התרופה על בעלי חיים יעבור המחקר צעד משמעותי קדימה כאשר יבוצע על בני אדם.
בוועדת הפרס מציינים כי "בנוסף על ההישגים במחקר ביו-רפואי בסיסי, פרופ' בן-נריה תרם תרומות משמעותיות בתחום הרפואה התרגומית: פרופ' בן-נריה ופרופ' אלכס לוויציקי פיתחו את המעכבים היעילים הראשונים לחלבון Bcr-Abl המחסלים תאי לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML). בסופו של דבר, סללו מחקרים אלה את הדרך לפיתוח תרופת הדגל לטיפול במחלה זאת Gleevec. בנוסף מפתחים כעת במעבדתו בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, סוג חדש של מעכבים המתמקדים באנזים מזרחן חלבונים מסוג CKI, כסוג חדש של כימותרפיה היעילה במיוחד בטיפול בלוקמיה חריפה".
לקראת סוף השיחה עמו נשאל פרופ' בן-נריה עד כמה מעסיקה חוקר מסוגו במהלך המחקר הידיעה שהמחקר והתוצאות שהוא מגיע אליהן עשויות להוביל אותו לפרס נובל. "בדרך כלל מי שעובד עבור פרסים וזו הראייה שלו - לא מצליח. הפרסים הם לא הסיפוק העיקרי. אם אתה מצליח במחקר שביסודו הוא בסיסי למצוא משהו שיהיה לו גם שימוש ברפואה ואולי יציל חולים במחלה שאין לה היום טיפול זה הסיפוק הרפואי, ואם מתלווה לזה פרס אף אחד לא מתנגד, אבל לא זו המוטיבציה העיקרית".