ביקורו במוסקבה של נשיא המדינה ראובן ריבלין, מתקיים בצל החלטתו של הנשיא הרוסי, ולדימיר פוטין, להשיג את כוחותיו מסוריה.
על המהלך הרוסי שהותיר את העולם תמה ועל חשיבותו של ביקור ריבלין לאור האירועים שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הפרופ' זאב חנין, מומחה לרוסיה איש המחלקה למזרח התיכון באוניברסיטת אריאל.
בראשית הדברים התבקש פרופ' חנין להתייחס לעצם החלטתו של פוטין להסגת כוחותיו דווקא בעיתוי זה ובמהירות שכזו. לטעמו מדובר בהחלטה מושכלת הנובעת מהעיתוי.
"התסריט הרצוי מבחינתו של פוטין היה לגמור את הסיפור בסוריה אחרי השגת המטרות בתקציב של חמישה מיליארד דולר בשלושה ארבעה חודשים. זה לא קרה. אנחנו רואים שהכוחות הרוסים שם כבר יותר מחצי שנה והעלות הרבה יותר מכפי שתוקצב מלכתחילה. האופציה השנייה היא התסריט הנוסף שהנוכחות של הכוחות בסוריה יהיו תופעה לטווח ארוך ועובדה קיימת בשטח. לממשלת רוסיה היה מרווח נשימה כי הרייטינג של פוטין גבוה וניתן היה לשחק תקופה מסוימת עם הסיפור הזה, אבל בהערכה מחודשת הגיעו למסקנה שזה יכול להימשך הרבה זמן והרוסים יוכלו להימצא בבוץ הסורי כמו שהסובייטים מצאו את עצמם בבוץ האפגני".
לזאת מוסיף פרופ' חנין את החשש בקרמלין מההתנגדות המעתעצמת בערים המרכזיות למשטר לנוכח הסנקציות והקשיים הכלכליים וממילא יכולה התמיכה בפוטין להתדרדר בין לילה. כאשר אלו הנתונים שנמצאים לנגד עיניו של פוטין "הוא שוקל איך לצאת מזה. הוא לא יכול להרשות לעצמו לצאת ללא הסחורה, כלומר אי אפשר לצאת ולהסביר לאוכלוסיה שלו ולקהילייה הבינלאומית שלא השגנו כלום. כעת הוא יכול להציג הישגים של חיזוק המשטר של אסאד, ומצד שני לתאר את המציאות שהנוכחות של הכוחות הרוסיים היא שהביאה להפסקת האש ומאפשרת פתרון לקראת הסכם כולל בסוריה.
בנוסף, הרוסים הצליחו לממש את ההכרזה של פוטין משנת 2008, מה שנקרא 'נאום מינכן', שלא לקבל החלטות משפיעות לכת ובעלות השפעה על סדר היום הבינלאומי ללא השתתפות מוסקבה. כשאלה שלושת המסרים העיקריים החליטו במוסקבה לצאת כאן ועכשיו. כי לא ברור כמה זמן תימשך הפסקת האש. זה יכול להסתיים בטווח בינוני או קצר ולכן לכן כדאי לצאת עכשיו עם ההישגים העכשוויים".
בצורה פשטנית ומעט בוטה ניתן לסכם את דבריו של פרופ' חנין ולומר כי פוטין המתין לרגע בו המציאות בסוריה תהיה מעט טובה ויציבה כך שיוכל לנצל אותה להסגת כוחותיו.
ומה באשר לישראל שבראשית כניסתה של רוסיה למערכה מעט חששה מהכניסה הזו וכעת חוששת מיציאת הכוחות? פרופ' חנין מעיר כי "בחודשים האלה ממשלת ישראל דווקא הצליחה להגיע להבנות והסכמות עם מוסקבה. היה לזה בסיס מהקדנציה הקודמת כשלצידו של נתניהו היו ליברמן ויעלון. נסללו הדרכים להבנות שקיימות כעת – הרוסים יעשו מאמץ לא לאפשר לאיראנים לפתוח חזית נוספת נגד ישראל בחלק הסורי של רמת הגולן, וזה מה שבאמת קרה. בנוסף, הרוסים מקבלים בהבנה את הניסיונות הישראליים למנוע שימוש בערוץ הסורי לאספקת נשק איראני או רוסי לחיזבאללה וגם זה אכן קרה.
הרוסים שכנעו את הצד הישראלי שמערכת הטילים S400 לא נועדה נגד ישראל אלא כדי להבטיח את האינטרסים הרוסיים בשלטונו של אסאד ובישראל קיבלו את זה בהבנה. דבר שלישי שהרוסים קיבלו בהבנה שכל הסדר בסוריה יתקבל תוך התחשבות באינטרסים הישראלים. כל עוד הרוסים היו בסוריה זה היה רלוונטי. השאלה היא מה קורה עכשיו...".
בדבריו מעיר פרופ' חנין כי הנסיגה הרוסית אינה מהלך שמתרחש באמת מהיום למחר. "הם רק מתחילים לסגת ומועד השלמת הנסיגה לא ברור. חמישים אחוז מחיל האוויר הרוסי נשארים. שני בסיסים, בסיס צבאי ובסיס אווירי, נשארים שם וכל המערכת נגד הטילים נשארת, כך שהרוסים יוצאים כדי להישאר".
לטעמו של חנין ההבדל בין מה שהיה עד כה לבין התקופה החדשה ביחסי רוסיה סוריה הוא בכך ש"ההכרזה היא שנשארים אבל לא משתתפים בפאזה האקטיבית של הלחימה. הולכים יותר לכיוון של הגנה יותר מאשר התקפה, אבל כל המסר שנשמע ממוסקבה הוא שאנחנו נשארים שם".
לנוכח כל המורכבות הזו נשאל פרופ' חנין אודות חשיבות ביקורו של הנשיא ריבלין במוסקבה, בין השאר בשל היותו לכאורה דמות סמלית ולא ביצועית מדינית. לדברי פרופ' חנין אמנם ריבלין הוא דמות ייצוגית ואמנם הביקור תוכנן כבר לפני כמה חודשים, אך הקונטקסט הפוליטי דיפלומטי צבאי שנוצר כעת נותן לביקור מעמד דרמטי ובעל משמעות של ממש. "כל נשיא, שהוא ייצוגי בעיקרו ולא פוליטי, חייב לבקר במדינה שיש בה את הקהילה היהודית הרביעית או החמישית בגודלה בתפוצות. חוץ ממפגשים עם הקהילה ושיחות על שיתוף פעולה כלכלי-תרבותי ואזרחי, הנשיא מבצע גם משימות אינטימיות דיפלומטיות. ראינו את זה בתקופת פרס וכנראה שגם ריבלין לא זר למהלכים מסוג זה. נראה שהוא ידבר עם פוטין על הסרת הסנקציות על איראן והזרמת הנשק הרוסי לאיראן ואיך לבלום את מעבר הנשק מאיראן לחיזבאללה. הסיטואציה החדשה תיתן למפגש הזה את הדרמטיות שלו".