משנכנס אדר קונים ספוג פלא

אני מרגישה צורך גדול לשים את הדברים על השולחן, ושלא תגידו שלא הזהרתי מראש.

עננת אבק רגשית מרחפת מעל ראשי, נותנת את אותותיה על שלוות נפשי בפרט, ומעכירה את הנחמדות שלי בכלל.

בזמן שילדיי חוזרים מהגן בשירה רמה של "מישה מישה מישה מישה", אני מתחילה לצוד בזוויות העין כל מיני עמלק שמסתובבים חופשי באין מפריע בביתי. בעוד הם שבים מהגן מלאי תחפושות, יעני כובעים, משקפיים ועוד חפצים מיותרים, אני רוקמת מזימות איך להעיף את אלו השמאטעס ברגע שהם יסובבו את הראש. יש לי השערה שנשות ישראל הצדיקות מתחברות להרגשתי.

האמרה המפורסמת "משנכנס אדר מרבין בשמחה" נכונה אך ורק לחודש אדר א'. אבל משנכנס אדר ב', מרבים בעבודות הבית ובעבודת המידות. ובקיצור: תודעתית כבר עברתי את פורים וכל כולי ממוקדת בהכנת הבית לכבוד הפסח. "אביב הגיע פסח בא" צוהלת בתי בדילוגים, מפזרת מלח על פצעי ההתמהמהות שלי, בלא כוונת זדון. ואני חושבת בלבי: זה שורף, אבל השבח לא‑ל שזה רק מלח, ולא קמח. האביב אכן הגיע מוקדם, ואני עדיין מתחת לפוך, בנמנמת חורף. אבל זהו, אני מדרבנת את עצמי, הגיע הזמן להתחיל לנקות.

אך מתברר שיחד עם מבצעי חומרי הניקוי בסופר, קונים בלי לדעת גם יצר הרע. הוא מגיע חינם אין כסף, והוא חזק יותר מכל אקונומיקה. עוד לא הצלחתי להבין אם הוא גם משפיע על הילדים, שפתאום מכניסים לחדרים כל מיני מאכלים שמוקצים מחמת חמציותם, או שאולי זו רק אני שערנית לכל חבילת מסטיקים חבויה במגירת הגרביים, לצד אקדח צעצוע. שניהם, אגב, הלכו לפח.

תוכנית אנטי-חמץ

בכל שנה אני מתכננת תוכניות מפורטות איך הפעם אני מסיימת את העבדות מוקדם, ומתפנה לילדים לקראת חופשת הטרום-פסח שמשרד החינוך כופה עלינו כגיגית. ובכל שנה אני מנסה להבין איך אני מברכת, בלי כפירה, שלא עשני שפחה. ובכל שנה אני מתפללת לא לרצות להעלות את ילדיי כקורבן פסח על שיטוט ללא השגחת מבוגר אחראי כשבידם נשק יום הדין - הבייגלך. ארורים המן ומשלוחי המנות. ולצערי, היצר הרע, שישב ורקם תוכניות מפורטות משלו במשך שנה תמימה, פלוס עוד חודש צ׳ופר, נותן לי פייט רציני. אני מוצאת את עצמי לא אחת נוזפת בכולם שהם לא רק לא עוזרים, ולא עושים את מה שהבטיחו, הם מגדילים לעשות. משמע: מבלגנים, מלכלכים ונושמים במקומות שנוקו כבר.

אבל בסופו של דבר, בערב ליל הסדר כולנו נשב בבתים מבריקים, נטולי חמץ. השאלה היא כמה חללים נפיל בדרך, בשאגות מיותרות ובמבטי אש חודרניים. השנה, כשאני אומרת ״הצילני מקליפת המן עמלק וזכני לקדושת מרדכי ואסתר״, אני לחלוטין מכוונת להינצל מהיצר הרע בתחפושת ספוג הפלא.

לדר תותים ביתי

כשהכנתי את המתכון כרעיון נוסף למשלוחי המנות, זו השיחה - או הנזיפה - שהתנהלה עם בתי בעת הכנת המתכון:

"אמא, זה לטור?"

כן.

"אמא, זה לא לטור. זה תותים. רק תותים. איזה מתכון זה?"

והיא צודקת. באמת מאוד פשוט להכין את המתכון הנפלא הזה.

לדר הוא למעשה פרי מרוסק ומיובש. אך הלדר שנמצא בחנויות מכיל חומרים משמרים וזרחנים למיניהם.

החומרים הדרושים:

קופסת תותים

עזרים:

נייר אפייה רב פעמי מסיליקון (חובה)

אופן ההכנה:

שוטפים היטב את התותים ומרסקים אותם למחית. מי שרוצה מרקם חלק יכול להעביר את המחית דרך מסננת.

מניחים נייר סיליקון בתבנית של התנור, ושופכים את המחית על נייר הסיליקון. חשוב שלא תהיה שכבה דקה מדי.

נותנים שתי תפיחות קלות של התבנית על השיש, כדי לאחד את עובי השכבה.

מכניסים לתנור בחום של 55 מעלות לכמה שעות טובות (3‑4 שעות), עד שהתותים מגירים את הנוזלים ומתייבשים לחלוטין. דף התותים אמור להיות יבש לחלוטין במגע.

מניחים על התותים נייר אפייה רגיל, והופכים. מקלפים מהתותים בעדינות את נייר הסיליקון, כמו שמסירים מדבקה מזכוכית. כעת הלדר אמור לנוח על נייר האפייה הרגיל.

כדי לחרוץ פסים של לדר, השתמשתי בגלגלת פיצה. אפשר לחתוך גם במספריים. חותכים פסים ארוכים ומגלגלים. שימו לב: הלדר דביק. אם לא תגלגלו אותו עם נייר האפייה הוא יידבק לעצמו.

נשמר בקופסה סגורה למשך שבוע.

עם בוא הקיץ ופירותיו הנפלאים, יהיה אפשר להכין את הלדר משלל פירות. מומלצים: מנגו, שזיף, נקטרינה ועוד. כל פרי וזמן הייבוש הנחוץ לו.

ayakremerman@gmail.com