מתנשפת, אני עולה במעלה ההר. מדדה בצעדים הריוניים לאורך המסדרון הארוך, מציצה בשלושת הפתקים שבידי, מבט נוסף על רשימת החדרים ומיקומם, והנה, הגעתי ליעד.
אני מביטה ברשימה התלויה על הדלת ובעשרות זוגות העיניים שסוקרות אותי במבטי רחמים, ומבינה שאוכל לסיים כתיבת שלושה מאמרים לעיתון שבו אתם מעלעלים, ועוד יישאר לי זמן לכמה פרקי תהילים, לפני שהתור המיוחל יגיע.
אימת חיי היו אסיפות ההורים. מה שקשה מכול הוא המראה המביש של אנשים מכובדים שמתווכחים על תורים ועל מספרים, כמעט כמו בקופת החולים. ההבדל הוא ששם האדם מחפש מזור לחוליו, ואילו פה הוא עשוי להיכנס בריא ולצאת עם מיחושי ראש וכאב שמפלח חדרי לב ובטן.
וכשסוף סוף מגיע תורי, אני מרעיפה מילות עידוד לאישה שזכתה להיות אחריי בתור, ומבטיחה לה שזה לא ייקח יותר מחמש דקות. ואכן, אני יוצאת במהירות הבזק, ומבט של פליאה פוגש אותי מהספסל העמוס. מה חשוב לי לשמוע? על הילד שלי, לא על ציוניו. על יראת השמיים שלו, על המידות שלו, על העזרה לחברים והכבוד למורים. וכמובן, על החיבור שלו לקודש - ללימוד התורה ולגמרא. זוהי התשתית. זה היסוד. זה המפתח לדרך חיים יהודית. כמה יחידות יעשה במתמטיקה או באנגלית? זו בחירתו, העיקר שישקיע את מרצו וכוחו בתורתנו הקדושה. לפני שנים חזר אחד מבנינו מהישיבה לאחר חצות, וממש דאגנו. הילד סיפר ששקד על שיעוריו במתמטיקה, ובעלי כעס. "אם למדת תורה עד חצות - אני מבין. אבל מתמטיקה? אני מציע שתרד לארבע יחידות...". כמובן שכך היה גם אצל הבנות. העדפנו שתפתחנה כישורי הדרכה, נגינה, חברות, עזרה בבית ועזרה לזולת, מאשר שתכלינה את שנותיהן היפות ביותר על אותיות ומספרים חסרי תוחלת.
החומר הלבן
לימוד הגמרא הוא הבסיס. הוא מצמיח חשיבה הלכתית. הוא מבשר את היכולת לעמוד באתגרי החיים מתוך מבט אמוני איתן. הוא החוסן שלנו. יש הורה שלא מחפש חוסן לילדיו? בתעתועי התקופה, נדמה שהעיסוק הסיזיפי בלימוד של עוד דף, ועוד אחד, ועוד אחד - הוא חסר תוחלת. אפשר הרי להספיק כל כך הרבה עשייה בזמן הזה! אלא שכך בונים קומה רוחנית שתשפיע שפע טוב על כל סובביו, וכך משחיזים נשמות מעודנות.
הקושי של דור המסכים בריכוז הוא באמת בעיה. והנה, נמצא גם הסבר ביולוגי להיסח הדעת של דור המסכים. במחקר עדכני שבדק את מוחם של ילדים באמצעות תהודה מגנטית, נמצא בבירור כי בילוי ממושך מול משחקי וידאו משנה את מבנה החומר הלבן במוח ופוגע במנת המשכל, בכישורים השפתיים ובהתפתחות הקוגניטיבית, החברתית והפסיכולוגית של הילדים. ההשפעה על החומר הלבן במוח דומה לשינויים הנצפים בהתמכרות לרשת. זה ממש אותו סיפור, התמכרות.
ומול זה עומדת ההתמדה, הלילות הלבנים שבהם רכון הוא על הדף ולוחש לעצמו קושיות בסוגיה ופתרונות אפשריים, כשהוא חי את הסוגיה באינטנסיביות מושלמת. מי כמוני יודעת מה זה לילה בלי שינה, אבל כאן זה מבחירה. עד שכל תמונת הסוגיה לא מסתדרת, איך אפשר לישון? וקירות הבית סופגים את הקולות, ונשמות רכות מתעדנות ממתיקות התורה.
משמרת תורנית
מן המפורסמות היא שעבודה בלילות מגבירה את ישנוניות הנהגים, פוגעת בכישורי הנהיגה שלהם, עלולה להתבטא למשל בסטייה מהנתיב, וכך מעלה בעשרות אחוזים את הסיכון לתאונות דרכים. במחקר שבוצע בארה"ב הוחלט לבדוק זאת בכלים פיזיולוגיים. החוקרים השוו את ביצועי הנהיגה של עובדי בריאות לאחר תורנות לילה לאחרים שזכו לפגוש את מיטתם למשך שבע שעות רצופות. הם אמדו פיזיולוגית את מידת הישנוניות של הנבדקים באמצעות מערכת אופטית ותרשים EEG. איכות הנהיגה הוערכה על סמך שיעור הסטיות מנתיב, אירועי "כמעט תאונה", תרגילי נהיגה שהופסקו בגלל חוסר שליטה על הרכב, משך המצמוץ ומספרן של תנועות העיניים האיטיות. כצפוי, כולם היו גבוהים משמעותית במהלך נהיגה לאחר משמרת לילה.
בהתאם לנתונים אלו ודומיהם, מערכת הבריאות האמריקנית הגיעה לתובנה שמומלץ מאוד שרופא מתמחה צעיר לא יעבוד יותר משש עשרה שעות ברציפות, כדי לא לסכן את המטופלים המופקדים בידיו הנאמנות והתשושות. במקביל לכך, בוצע מחקר על כ‑5,000 כירורגים מתמחים שהסכימו לעבוד ב"תורנות גמישה" - עבודה בחדר הניתוח מעבר לתקרת הזמן שנקבעה בחוק, אפילו עד עשרים וארבע שעות ברציפות. נסקרו יותר ממאה אלף מטופלים מכל רחבי ארצות הברית, חלקם טופלו על ידי מתמחים בעבודה רציפה, וחלקם במשמרת רגילה. לא נמצא כל שוני בבריאות המטופלים או בשביעות רצונם של המטפלים בין שתי הקבוצות. כלומר, אין פה מתמטיקה.
אבל בעולם התורה משמרת אורכת יותר משש עשרה שעות, בדרך כלל. יש רבים כאלו. כזה היה איתם הנקין הי"ד. ביום עיון שנערך לזכרו, שדן ביצירת ספרות תורנית, עלתה השאלה האם התלמיד ימלא כרסו בתורה ורק אחר כך יעסוק בכתיבה תורנית, או שהכתיבה עצמה תנביע ותגדֵל תלמידי חכמים. ואז סיפר אחד הנואמים שבישיבת רמת גן לפני עשרים שנה עמד מחשב בקצה בית המדרש, וסביבו התרכזו בדרך כלל הפחות למדנים. חלק מהם העלו הגיגים, ובשלב מסוים קנו מדפסת, הדפיסו חוברת וצילמו אותה באוניברסיטת בר-אילן הסמוכה בשלושים עותקים, ומכרו כל חוברת בשלושה שקלים לכיסוי ההוצאות. אמנם לא היו בחוברת חידושי תורה גדולים, אבל זה היה אותנטי...
אלו הגיבורים שלי, אוהבי התורה ולומדיה. אשריי שזכינו וקרנה של תורה הולכת ומאירה מסוף העולם ועד סופו בניצוצות קודש של ארץ ישראל.
לתגובות: drchana2@gmail.com