אתם יודעים מי האיש שהילדים שלי הכי אוהבים בבית הכנסת? אני בטוח שתוכלו לנחש בקלות: כן, זה האיש הנחמד שמחלק את הסוכריות.
בכל יום שישי הוא הולך למכולת השכונתית, קונה חבילה גדולה של סוכריות, ובתפילות השבת הוא מחלק אותן לכל ילד שעובר לידו ומושיט את ידו בנימוס.
אתם בטח שואלים את עצמכם מה פתאום נזכרתי באיש הנחמד הזה. התשובה היא ששר הפנים אריה דרעי, הוא ולא אחר, גרם לי להיזכר במחלק הסוכריות. שתי הודעות שיצאו השבוע מלשכתו גרמו לי לתהות האם הוא זוכר שהוא מכהן כשר הפנים של מדינת ישראל, או שמא התבלבל והוא סבור שהוא בעצם מחלק הסוכריות מבית הכנסת השכונתי.
השבוע פרסם משרד הפנים הודעה לפיה השר דרעי החליט שאזרחי ישראל יוכלו לרחוץ בחינם בכל חופי הרחצה בים התיכון. חיפשתי בהודעה איזו בשורה על טכנולוגיה חדשנית שמאפשרת לתחזק חופים ללא כל עלות, או על איזו דרך לספק שירותי הצלה בלי להוציא שקל, אבל כמובן, לא מצאתי את זה שם. אז מה בעצם החליט דרעי? הוא לא החליט שהשימוש בחופים יהיה חינם. הוא החליט שהשימוש בחופים ייעשה מקופת הציבור, כלומר מהכסף של כולנו.
כמה מאזרחי ישראל מגיעים כל שנה לחופי הים? נגזים ונעריך שמדובר בשליש. חלקם יגיעו פעם או פעמיים, ואחרים - עשר פעמים או עשרים פעם. עבדכם הנאמן לעומת זאת, מגיע לחוף הים אחת לשלוש או ארבע שנים, ומקבל בליבו שלא לעשות זאת לעולם, בלי נדר. למה בלי נדר? כי הוא יודע שבסוף הוא יישבר ויגיע לשם עוד פעם כדי לגלות שהמים מלוחים מדי, החול מגרד מדי והשמש צורבת מדי.
אז למה אני, או יותר גרוע תל-אביבי בן דמותי, צריך לסבסד את מי שבא לו לנפוש בחוף עשרים פעמים בעונה? מה כל כך חברתי בזה? הרי לכולם ברור שעל כל כניסה לבריכה, גם אם היא עירונית, צריך לשלם. אז למה כשמגיעים לחוף הים ההיגיון נעלם? הוא נסתם מהחול או נשרף בשמש?
בהערת אגב יש לציין, שכבר היום מצליחות מרבית העיריות להפעיל את החופים בחינם, כך שמי שבאמת רוצה לשחות בחינם יכול. אין שום סיבה לשלם לעיריות כסף בשביל שיפתחו עוד חופים בחינם.
בהמשך אותו יום ראיתי הודעה נוספת של משרד הפנים לפיה השר דרעי מקדם החלטה שהוגדרה "היסטורית": להעניק גמול לחברי מועצות מקומיות. לפי ההודעה, חברי מועצות מקומיות ותאגידים עירוניים יקבלו תשלום בעבור השתתפותם בישיבות השבועיות, כמו גם תנאים והטבות נוספות. חיפשתי וחיפשתי בהודעה ודבר אחד לא מצאתי שם: תשובה לשאלה מאיפה יבוא הכסף? על חשבון מה? על מה נוותר בשביל זה? בקיצור, שר הפנים שלנו חושב שהוא מחלק סוכריות, הבעיה היא שהוא מחלק אותן מהכיס של כולנו.
מכוניות מתירס
שר האוצר משה כחלון החליט יחד עם עוד כמה משרי הממשלה להגדיל את מכסות היבוא של כמה מוצרי מזון ולהפחית את המכס במוצרים אחרים. המטרה: להוזיל את המוצרים לקראת חג הפסח הקרב ובא. אולם כצפוי, מיד קם יריד בבית. התעשיינים והחקלאים דרשו לבטל תיכף ומיד את מכסות היבוא.
למרבה ההפתעה, או שמא דווקא באופן לא מאוד מפתיע, לדרישה הצטרפו פוליטיקאים המכונים "חברתיים". למה למרבה ההפתעה? כי הגבלות על יבוא פוגעות בציבור הרחב שנאלץ לשלם יותר על אותם מוצרים. יבוא חופשי, לעומת זאת, מועיל יותר לציבור הרחב. ולמה זה לא מפתיע? בגלל שהרבה שנים הרגילו את הישראלים לחשוב שיצוא זה מצוין ויבוא זה איום ונורא. ההסבר שנתנו לנו לכך הוא פשוט לכאורה: יצוא מכניס מטבע זר ומוסיף מקומות עבודה, ויבוא - בדיוק להפך.
עכשיו בואו נבחן את התזה הזאת לאט ובאופן רציונלי. נניח לצורך העניין שהיו מגיעים לישראל שני אנשי עסקים ממולחים שהתגוררו עד עתה על אי בודד בלב האוקינוס. הם מגיעים עם שלוש מזוודות מלאות כסף מזומן במטבע של האי הבודד שלהם, ומציעים לשלם כאן בישראל על מוצרים במטבע של אותו האי. אתם הייתם מוכנים לקנות מהם משהו במטבע הזה? אני לא. כי אי אפשר לקנות במטבע הזה כלום. מקבלים אותו רק באותו אי ומה שאפשר לקנות שם זה בעיקר אגוזי קוקוס. ואני לא אוהב קוקוס. אז למה מטבע חוץ נחשב לדבר טוב? כי אפשר לייבא איתו מוצרים מחו"ל. ואם זו הסיבה, למה נשמע לכם הגיוני שיבוא זה רע?
הטענה השנייה היא שיבוא מפחית מקומות עבודה, כי את המוצר המיובא מייצרים בחו"ל ולא כאן בארץ. לצורך הדיון בטענה הזאת תרשו לי לצטט משפט של הכלכלן דייוויד פרידמן שחי בארה"ב. הוא אמר כי דרך אחת לייצר מכוניות היא לעשות זאת במפעלי ייצור למכוניות בדטרויט שבמדינת מישיגן. דרך שנייה היא לגדל תירס במדינת אייווה, להעמיס את התבואה על אוניות, לשלוח אותן אל מעבר לאוקיינוס ולחכות שהן יחזרו עם מכוניות. בשביל האמריקנים זה לא משנה אם מה שקורה הוא שהתבואה נמכרת ביפן ובתמורתה קונים מכוניות ומעמיסים אותן בחזרה, או שיש באמצע האוקיינוס מפעל ענקי שיודע לייצר מכוניות מתירס. מה כן משנה? מה יודעים לעשות בארה"ב טוב יותר, מכוניות או תירס. אם התשובה היא תירס, הרי שככה אפשר יהיה "לייצר" מכוניות יותר ביעילות דווקא באמצעות גידול תירס.
הדבר היחיד שאנחנו מרוויחים מייצור עצמי של מוצרים שאין לנו בהם יתרון, הוא פגיעה ברווחה. אין שום סיבה לייצר בישראל מוצרים שאנחנו פחות טובים בהם, אם אפשר לייצר מוצרים שאנחנו טובים בהם יותר, לייצא אותם, ולייבא תמורתם יותר מוצרים שאנחנו פחות טובים בהם ויותר בזול. את המוצרים שאנחנו יותר טובים בהם ממילא אף אחד לא ייבא, כי זה לא כדאי.