בהר הבית הולכות ומותקנות מצלמות מעקב. ממשלת ירדן והוואקף הפועל מטעמה בהר הבית מתקינים אותן, וישלטו בהן ובחומר המצולם.
המצלמות יעקבו כמובן רק אחרי היהודים שעולים להר. בתוך מסגדי ההסתה, מעוזי הפורעים - לא יותקנו מצלמות. זהו עוד צעד של כניעה, ויתור על ריבונות והתנתקות מן המקום הקדוש ביותר לעם היהודי.
נתניהו חתום על הכניעה המבישה הזאת. בכך הוא הולך בדרך שסללו לו כל ראשי הממשלות בישראל מאז מלחמת ששת הימים, ובהם גם אלו מן המחנה הלאומי. לא רק שיהודים מנועים מלהתפלל בהר - גם מי שחיבר לפני עשר שנים חוברת הלכתית בענייני קורבנות נמנעת כניסתו להר לגמרי. ואל תאשימו את משטרת ישראל, הם רק מקיימים את רוח ההנחיות שמעביר להם ראש הממשלה.
לפני שנים אחדות, כשהתלבטנו בסיעת האיחוד הלאומי אם להמליץ לנשיא על נתניהו להרכבת ממשלה, ניתחתי: חסרונו הגדול של נתניהו שהוא מנהיג חלש. יתרונו הגדול של נתניהו: שהוא מנהיג חלש. בכל מקום שהוא מתכופף תחת לחץ חיצוני או פנימי שמאלה - אפשר להפעיל עליו לחץ נגדי וליישר אותו.
לצורך זה פעלתי שנים מספר בשדולת הכנסת למען ארץ ישראל. בדיוק כדי להפעיל את הלחץ הנגדי על נתניהו. ואז למדתי לזהות גם את המגבלות שמטילים על עצמם אנשי הליכוד, מהנאמנים ביותר לארץ ישראל ויישובה: יש רק דבר אחד שיקר להם יותר מארץ ישראל - שלטון הליכוד. והיום אפשר להכניס להגדרות אלו גם את אנשי הבית היהודי.
החרדים הגדירו את סוגיית ההכרה ברפורמים וחוק המקוואות כקו אדום, והבהירו את הדברים בפשטות לנתניהו. והוא מיהר להתקפל. הבית היהודי לא מגדיר את הר הבית כקו אדום. חבריו משלמים לו מס שפתיים מהוסס מעת לעת ותו לא. לו היו מפעילים את מלוא משקלם הפרלמנטרי - לא הייתה ישראל מוותרת על ריבונותה בהר. לו היה שלטונו של נתניהו בסכנה, הוא היה מאפשר תפילת יהודים בהר.
היום ברור כי המחנה הציוני לא רץ לממשלתו. כי יאיר לפיד רואה עצמו ראש הממשלה הבא אם יתמיד בעמדתו האופוזיציונית-ממלכתית-טיפה ימינה. ליברמן כנ"ל. אין לבית היהודי תירוץ שאם יאיים במשבר על דבר הפגיעה בלב העם היהודי יסולק מן הממשלה ויוחלף במפלגת שמאל. לו היו מפעילים לחץ על נתניהו, הייתה נמנעת החרפה. אפשר היה לממש זכות לאומית ואנושית בסיסית שנמנעת מאיתנו בהר הבית, המקום שמגדיר את עם ישראל, כי "ישראל בלי ההר הוא לא ישראל".
נתניהו יכול לוותר על ריבונות כי הר הבית איננו נושא שמעניין את הציבור, אבל נאמני ארץ ישראל ועם וישראל ותורת ישראל חייבים להיות מצפן ולא שבשבת. להוביל את הלחץ הפרלמנטרי והציבורי והמשפטי. ליצור את דעת הקהל. אם "הממשלה הכי לאומית" בתולדות מדינת ישראל אינה עושה זאת - מי צריך אותה?