אינני שם עצמי, חלילה, לשר ולשופט. אני רק מבקש לשתף בתחושה קשה בלב, בקושיה שמתעצמת אצלי בשנים האחרונות.
מחלוקות כידוע היו, ישנן ועוד תהיינה כנראה בעם ישראל. גם בתוך עולם התורה לגווניו קיימים משברים, חילוקי דעות ופילוגים. מקובלנו שמחלוקות אמיתיות, כאלה שהן ממש לשם שמיים, עתידות להתקיים, להתברר וללמד שאלו ואלו דברי אלוקים חיים. רק על אלו אני מבקש להפנות את הראש, וליתר דיוק את הלב. למדנו בבית המדרש של הרב זצ"ל ובנו הרצי"ה זצ"ל ש"מדינת ישראל היא יסוד כיסא ה' בעולם", וממילא הכול אצלנו קודש, דבר ה' הוא הלכה. כל פסיק של פסיק של ספק ספקא באיזו שהיא הנהגה מהווה עניין של קידוש השם, או חלילה, להפך.
כהנחת יסוד אני מבקש לקבוע שכל המחלוקות הקיימות היום בין בוגרי בית מדרשנו הן אך ורק מחלוקות לשם שמיים. כל הוויכוחים שלנו הם בעניינים של תורה, בסוגיות של כלל ישראל, של ארץ, מדינה, חינוך, התיישבות - סוגיות ונושאים של חיים.
בית שמאי ובית הלל לא מנעו עצמם מלישא נשים אלה מאלה. בוודאי ישבו יחד בשמחות המשפחתיות, התפללו יחד, שמעו דרשות והשתתפו בימי עיון והשתלמויות, אלה אצל אלה. הם חלקו בתורה בנחישות על כל דבר הלכה, אך ברגישות, באהבה ובכבוד שעליהם אומר הכתוב "והאמת והשלום אהבו". גם אמת חד משמעית בלי שום ויתורים. גם שלום, בלי שנאה. בלי השמצה. בלי פסילה. להפך, באהבה גמורה "אהבו".
על זה לבי תמה. דווקא בית המדרש שלנו, של אהבת ישראל, לא יודע, לא מסוגל, ואולי לא רוצה, אך בכל מקרה לא מצליח להכיל ולקבל את מי שלא חושב בדיוק, אבל בדיוק, כמוהו. אנחנו לא פוסלים את מי שלא פוסק כמונו בהלכות שבת או חושן משפט. אנחנו כן מוחקים את כל מי שהשקפת עולמו באיזו שהיא נקודה (בדרך כלל ממלכית-מדינית-ציבורית) מעט שונה משלנו. הוא כבר פסול מלבוא בקהל. אסור להזמין אותו, לשבת איתו ועוד. נעשינו אלופים בריחוק, בתיוג, בפיסול.
הרצי"ה זצ"ל ידע לחלוק באופן תקיף ביותר, אבל הוא עשה זאת בלי לפסול איש חלילה, בהמון כבוד ואהבה, גם לקשים שביריביו ההשקפתיים-הלכתיים.
דמו בנפשכם שכל הנאמנים לתורה ולמסורה, הכפופים באופן מוחלט וטוטלי להלכה, היו יושבים יחד ועוסקים, מתוך הקשבה הדדית, כבוד, אחווה ואהבה, בסוגיות שנשמת האומה תלויה בהן. מגדירים את המוסכמות, מבהירים את הפלוגתאות ומסיקים יחד כי רבות הן המוסכמות לאין ערוך על הפלוגתאות. ללא כל ספק היו פניה של הקהילה הציונית-תורנית ופניה של מדינת ישראל כולה לגמרי אחרים, יותר נעימים, אמיתיים והרבה יותר משפיעים.
איני מציע ומבקש לוותר על דעות, עקרונות ואמונות חלילה. אני מבקש רק לשתף בתפילה, במשאלת לב, שנשכיל כולנו לדעת לקבל, לכבד, להקשיב, לאהוב, שנלמד אם צריך לחלוק על הדברים מבלי לפסול את הדוברים.
הכותב הוא מנכ"ל רשת נעם צביה