אומנם עברו כמה שנים טובות מאז, אבל אני לא אשכח את היום בו השוטר הקטן שלי חזר ממסיבת פורים מתחנת המשטרה המקומית.
סליחה, מהגן - וסיפר לי בהתרגשות את חוויות היום שעברו עליו. גולת הכותרת הייתה ביקור תחפושות מלכותי של גן הבנות הסמוך. "את יודעת אימא" הוא אמר לי בחיוך "כולן שם היו מלכות, אבל ילדה אחת" – הוא הפנה אלי עניים נוצצות. "התחפשה לשוטרת! והיא הייתה הכי יפה" פסק, ופנה לקרב יריות סוער עם אחיו.
אין לי מושג אם היה זה תחילתו של רומן שאולי יימשך יום אחד באיזה לובי מלון מפואר או בתחנת משטרה נידחת. אבל מה שבטוח שהילדה המתוקה הזו הייתה חריגה בנוף המלכות המנצנץ.
רוב הבנות רוצות להיות מלכות. ואת זה אני יודעת אפילו שאני מוקפת בעדת שומרי ראש חמושים בלי נסיכה אחת לרפואה.. למה? כי ככה פשוט נולדנו. מגיל אפס אנחנו רוצות להיות יפות, אצילות ואם אפשר שישרתו אותנו גם על הדרך זה בכלל מצוין.
כשאני מסתכלת (בכמיהה יש לאומר) על המלכות אסתר היפות שמסביבי אני לא יכולה שלא לחשוב על אסתר המלכה המיתולוגית. ותמיד כשאני חושבת עליה, זה מלווה בצביטת כאב קטנה. חשבתם פעם מה אסתר הקריבה למען הצלת העם היהודי? תדמיינו אותה לרגע עומדת בארמון המלכותי על יד החלון, לבושה בגדי פאר ומביטה באחים שלה, במשפחה האהובה שלה, רוקדים שותים ושמחים...
אסתר שלמה עם מה שעשתה. היא מאושרת על כך שנבחרה שליחה להציל את העם שלה. אבל יחד עם זאת חשה בודדה כל כך - היא כבר לא יכולה לחזור לעמה, למשפחתה ולבעלה. היא זו שתאלץ לחיות כל חייה עם איש שהיא שלא אוהבת, שהיא לא בחרה בו. ועד סוף יומה להיכלא בארמון זר.
אני חושבת שאת הבדידות של אסתר אסור לנו לשכוח בפורים. דווקא בפורים החג בו אנחנו הכי רוצים להיות מאוחדים ולא "זרים ומפוזרים", עומדים כ"כ הרבה אנשים מביטים מחלון ביתם על ההמולה השמחה שבחוץ ומרגישים בדיוק כמו אסתר- תחושת בדידות איומה. כשהם יושבים לאכול בגפם את סעודת החג הם שומעים מבתי השכנים אנשים נכנסים ויוצאים, והדלת שלהם – דוממת.
לא צריך לחשוב רחוק. הם יכולים להיות גם השכנים שלנו מימין. צריך רק לפתוח את הלב לחשוב איך באמת לשמח ולא רק איך להרשים. בואו ננצל את ההזדמנות הזו להסביר גם לילדים היקרים שלנו ברגישות המתבקשת לשלוח גם למי שלא הכי במרכז העניינים.
למעשה, ואת זה כולנו יודעים, כשיש נתינה אמתית - יש שמחה ענקית.
10 טיפים שווים לצילום ילדים מחופשים בתנאים ביתיים:
- צאו החוצה. תאורה הטבעית זו התאורה המומלצת ביותר בהעדר תאורה מקצועית. השעות המומלצות לצילום הן שעות הבוקר המוקדמות או קרוב לשקיעה. אם יוצא לכם לצאת דווקא באחד בצהריים חפשו צל.
- שימו לב מה אתם רואים בפריים. גם אם הנסיכה שלכם הכי מתוקה בעולם זה יראה פחות טוב אם יהיה מאחוריה פח.
- רדו לגובה העניים של הילד. כך תצא לכם תמונה בפרופורציות נכונות
- הסתייגות מהסעיף הקודם – לקבלת מראה לא פרופורציונאלי שמתאים לתחפושת, צלמו מגבוה או מנמוך. צילום מזווית גבוהה ייתן אשליה של ראש גדול וגוף קטן (גמד, דרדס) צילום מזווית נמוכה ייתן אשליה של גובה ועוצמה (מלך, שוטר).
- הם הכי יפים כשהם מחייכים באמת ולא כי אימא ביקשה. אז איך עושים את זה? מזכירים להם חוויות מצחיקות, מתחילים לצחוק צחוק מתגלגל ומדביקים את כולם ואם זה לא עובד תנסו לשים נעל על הראש ולשאול בקול מסכן מי ראה את הנעל שלכם. אין ילד שנשאר קשוח מול זה. בדוק.
- הורים לילדים שרצים כל קליק אליכם למצלמה - שימו לב: אתם מחזיקים ביד ממתק קטנטן ומבטיחים לזרוק רק למי שלא מתקרב. אם תעשו את זה דרמטי ותספרו עד שלוש יהיה לכם גם שתי שניות של תשומת לב מלאה וחיוך מתרגש.
- כדי לקבל תמונה משפחתית פרופורציונאלית – נסו להשוות גבהים. אפשר להושיב על הרצפה את הגבוהים או להגביה ע"י כיסא את הקטנים . אם רוצים את זה יותר שובב ופחות רשמי אפשר להפוך את הקטנים לשקי קמח ולתלות אותם על הגדולים.
- הילד שלכם לא רוצה להצטלם? תתחלפו. תנו לו לצלם אתכם ותראו לו כמה כיף לכם. אחרי דקה הוא יבקש להתחלף.
- הטיפ האחרון אבל הכי חשוב – תצלמו בכיף בלי לחץ. כשילדים מרגישים לחץ גם אם סמוי, הם בד"כ נוטים לעשות את ההפך ממה שמצופה מהם.
פורים שמח ופוטוגני עם המון חיוכים!
-----------------------
רבקי פרידמן אמא לארבעה בנים וצלמת ילדים ומשפחה