התחלה: לפני 39 שנים. נולדה וגדלה עד גיל שלוש בהולנד. שם ילדותה הוא רוזה ואן-קובורדן. "כולם נהנו לשיר לי את השיר 'רוזה רוזה' של יהורם גאון". כשגדלה החליטה לשנות את שמה לוורד. בת בכורה להורים יואל ואלס, "נולדתי לאב יהודי ואמא לא יהודייה".
ההורים: אביה יואל הוא יהודי יליד הולנד. האם אלס-רבקה נולדה להורים הולנדים, שאינם יהודים. "הם היו אחים חורגים שהתאהבו, והחליטו להינשא למרות התנגדות ההורים שלהם".
שואלים: כזוג צעיר בהולנד החלו ההורים לחקור את משמעות השורשים היהודיים. "דווקא אמא התעניינה בדת היהודית יותר מאבא". את הקושיות התיאולוגיות הפנו בני הזוג למורה בבית הספר לדתות, אבל לא זכו למענה מספק.
מקבלים תשובה: האם פנתה עם שאלותיה וקושיותיה לצד היהודי במשפחה. בעקבות הלימוד המעמיק החליטו בני הזוג להתקרב לשורשים היהודיים ולעלות ארצה עם שתי בנותיהם הקטנות.
יהודים: האם, שהייתה נחושה להצטרף לעם היהודי, החלה בתהליך גיור עיקש וממושך, שבסיומו טבלה יחד עם שתי בנותיה באישורו של הרב שלמה גורן זצ"ל ונישאה שוב לבעלה כדת משה וישראל.
בית יעקב: המשפחה קבעה את ביתה בקהילה החרדית בשכונת בית וגן הירושלמית. הבנות נשלחו לבית הספר בית יעקב. שם התקשתה ורד להשתלב. "נלחמתי עם המורה על הגרביים. לא קיבלתי הכול כמובן מאליו, שאלתי שאלות. היה להם קשה להתמודד עם המרדנות שלי".
כוכב השחר: אירוע טראומטי במיוחד התרחש כשהייתה בת 11, כאשר במהלך שיעור על גרים אחת הבנות הסתובבה לכיוונה וצעקה בקול רם "ורד גרה". "רציתי לקבור את עצמי במקום. חזרתי הביתה בוכה והודעתי להורים שלי שלשם אני לא חוזרת". ההורים כיבדו את רצונה והחליטו לעבור לכוכב השחר.
מתארסים: בגיל 15 פגשה ורד את מי שיהפוך בעתיד לבעלה, ארז בן סעדון, בן היישוב ותלמיד ישיבת ההסדר אור עציון. "זה פשוט קרה. הוא היה שביעיסט כשהיכרנו. התכתבנו המון וכל שבועיים נפגשנו". כשהייתה בסוף כיתה י"א התארסו.
חתונה: במהלך כיתה י"ב נישאו, "כי ידענו שזה זה ולא היה נכון למשוך את זה עוד". את הבגרויות השלימה בלימודים אקסטרניים. "הגעתי לבגרות האחרונה עם בטן". בגיל 19 הגיחה לעולם בתה הבכורה. את התואר בחינוך השלימה כאמא צעירה לשלושה זאטוטים קטנים.
החצי השני: ארז (41), מנכ"ל היקב. "ארז, האיש שאיתי, הוא זה שבעשר אצבעות ייסד, יזם, דחף והוציא לפועל את החזון של הקמת היקב. מוכשר ברמות, ביצועיסט, אין עליו".
הנחת: חמישה. הבכורה איילה (20), דוד (18), שחר (15), יונתן-כרמי (10) "כי נולד בזמן הבציר", והלל-סמדר "הנסיכה. הסמדר הוא הפריחה של הגפנים".
חקלאות: כזוג צעיר בחר הבעל להתמקד בעבודת האדמה. "לקחנו את כל החסכונות והשקענו אותם בעשרים דונמים של כרם". בשלב הבא החליטו להתמקצע בייצור יין בעצמם. הם קפצו למים והקימו את יקב טורא, בין הר ברכה לרחלים. מעשה שהתברר כמוצלח במיוחד.
טורא: עם השנים הפך יקב הבוטיק לבעל שם בעולם הייננות הבינלאומי. במבחני טעימה עיוורת, "שם אין פוליטיקה", מצליחים היינות לקטוף פרסים בינלאומיים. היינות מיוצאים למדינות שונות ברחבי העולם, ביניהן ארצות הברית, בלגיה, אוסטרליה, קנדה ועוד.
עד דלא ידע: ביקב מתמחים בייצור יינות משובחים, וביניהם קברנה סובניון, מרלו בלנד שיראז, פינונואר, שרדונה, פורט ועוד. כיום מיוצרים 56,000 בקבוקי יין מדי שנה בשטח של 560 דונם (!). בנוסף לכך הם מגדלים גם זיתים ומפיקים מהם שמן כתית משובח.
יין ישמח: מאמינה כי אין כמו היין לחיבור בין לבבות. "בשבילי יין זה חיבור בין בני האדם והרבה שמחה. היין פותח את הלבבות. זה מדהים בכל פעם מחדש לראות איך כשאנשים מקצוות פוליטיות ומגזריות מצליחים להתחבר על כוס של יין".
סיורי אח"מים: המקום הפך לאתר עלייה לרגל של חובבי יין מכל העולם, וגם מארח סיורי אח"מים שעורכת המועצה האזורית שומרון. בספר המבקרים של היקב תוכלו למצוא שמות של ידוענים, שרים, חברי כנסת, אנשי רוח ותקשורת מהשורה הראשונה.
יקב בהתנחלות: "הם באים לראות מה המתנחלים האלה עושים בשומרון. הם מקווים ללגום יין טוב ובאותה ההזדמנות הם נפגשים מקרוב עם החיים כאן. להפתעתם, הם פוגשים אנשים נורמטיביים ואפילו די נחמדים, מבקרים בפעם הראשונה בחייהם באזור וחווים חיבור לאדמה".
שליחות: "רוב המבקרים ממדינת תל אביב מגיעים בהתחלה בהיסוס ועם דעות קדומות, ויוצאים עם מבט יותר פתוח ומקבל. מבחינתי זה סוג של שליחות לקרב באמצעות היין בין השומרון לתל אביב".
הגביע למי מגיע: רק לאחרונה זכה היקב בתחרות היין היוקרתית הבינלאומית וינליאס. "זכו רק חמישה יקבים מהארץ, מתוכם ארבעה יקבים מההתנחלויות. הזכייה הזאת מוכיחה שאנחנו חלק משמעותי מענף היין בארץ ובעולם".
חרם: "אירופה מנסה לאיים בחרם, אבל מה לעשות שהיא לא יכולה להתעלם מהאיכות. שיחרימו אותנו עד מחר, אבל בתחרות של טעימה עיוורת - האיכות מנצחת". כל העת משתדלים להתמקצע בתחום הייננות. "עכשיו אנחנו בקורס טעימת יין שיפוטית. לומדים איך לדרג יינות".
הכוח הנשי: חברת מליאה במועצה האזורית שומרון ויו"ר ועדת ביקורת. בימים אלו נוטלת חלק בקורס מנהיגות ציבורית-פוליטית לנשים מטעם הבית היהודי. מאמינה שכל השתלבות שלנו כנשים בעשייה הכללית היא בעלת משמעות. "לנשים יש יכולות ייחודיות וזווית ראייה שונה משל גברים, וזה חייב לבוא לידי ביטוי במישורים השונים".
אם זה לא היה המסלול: בעלת חלומות רבים, ונראה שעוד לא נאמרה המילה האחרונה. "אני אוהבת את העשייה הציבורית והפוליטית. החלום שלי הוא להשפיע ולתרום איפה שרק אוכל. נראה לאן החיים ייקחו אותי".
ובמגרש הביתי:
הבוקר שלי: משכימה קום בשש וחצי, מכינה כריכים לילדים, מעירה ומארגנת אותם, לוקחת את הילדה לגן ובשמונה פותחת את המשרד ויאללה לעבודה. "אני עובדת ועובדת בכל שעות היום, כולל יום שישי. פשוט וורקוהוליק". בסביבות חצות נופלת מהרגליים והולכת לישון.
דיסק ברכב: מחוברת למוזיקה. "ביקב אנחנו משמיעים מוזיקה קלאסית מרגיעה", אבל היא מאזינה לכל סוגי המוזיקה. "אני אוהבת הכול: ישראלית, קלאסית, מזרחית, חסידית ומה לא. תלוי מה המוד שלי באותו הרגע".
השבת שלי: "מה היינו עושים בלי השבת?!". בשבת עוברת לקצב התנהלות אחר. שמחה סוף סוף להתנתק מהנייד ומהטירוף של העבודה ולהתחבר למשפחה ולילדים. "כל השבת אני נשארת בפיג'מה ובלי איפור. זה זמן לעשות ברקס, לנשום עמוק, לנוח ולאגור כוחות לשבוע החדש שיבוא".
מאכל אהוב: מאז שעובדת מחוץ לבית ועסוקה באינסוף עיסוקים יש מחיר גם בתחום הקולינרי הביתי. "אני בקושי נכנסת למטבח, חוץ מיום שישי שאני מבשלת לשבת. אני מתרוצצת בין הסירים על הגז ובין קבלת אורחים ביקב". המאכל האהוב עליה ביותר הוא דג סלמון מהתנור, "קל להכנה, טעים ומהיר".
תחזוקה בבית: "בקצב החיים שלי ראיתי שאני לא מגיעה לכלום והבית קורס, אז הכנסתי עוזרת שבאה לעזור פעם בשבוע. זה נותן לי את המרחב להתמקד בזמן שיש לי בילדים, שהם הדבר החשוב ביותר".
מפחיד: מודה כי בעקבות הפיגועים בחודשים האחרונים קיים פחד לנסוע לבד בצירים ברחבי השומרון, אבל "זה לא מה שיעצור אותי. למרות החשש אני מתנהלת כרגיל. לא אתן להם לנצח".
דמות מופת: סבתה לישה דה פריס, אמו של אביה. השבוע, ערב פורים, חל יום השנה השביעי לפטירתה. "סבתא ניצולת שואה ועל המצבה שלה נכתב 'עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון'. אחרי כל מה שהיא עברה בחיים היה לה עוז להמשיך ותמיד הייתה עם מבט צוחק, אפילו בימים האחרונים. האמירה תמיד להסתכל קדימה מאוד אפיינה אותה".
משאלה: "שיבואו ימים טובים לעם ישראל ושנדע להעריך כל יום ולשמוח מכל רגע".
כשתהיי גדולה: "נראה מה החיים יזמנו לי". מקווה להיות פנויה למשפחה, לטייל הרבה בעולם עם החצי השני, ובעיקר "להשכיל ליהנות מכל רגע בחיים".
rivki@besheva.co.il