המתמודד הרביעי

זרקורי התקשורת העוקבת אחר הבחירות המקדימות בארה"ב ממוקדים בשניים, או ליתר דיוק באחד שזולל פרובוקציות לארוחת בוקר ומתמלא מכך עונג אין קץ בארוחות הערב – דונלד טראמפ כמובן.

המועמד השני, או במקרה הזה השנייה, שזוכה לאורות הזרקורים היא הילארי קלינטון שהפכה את בלוריתו המתבדרת של בעלה לטפט כמעט קבוע בכנסי הבחירות שלה ומתיימרת להפוך סדרי בראשית בזירה האמריקאית עם נשיאה אישה.

אבל ישנם עוד שניים – האחד הוא ברני סנדרס היהודי שחובט לא מעט בגברת קלינטון וקוצר ניצחונות פה ושם. האמריקאים, ובעיקר הצעירים שבהם, נהנים לראות את הקשיש הזה מפזר אנרגיות לכל עבר. זה נותן להם תקווה. והמועמד הרביעי שנמצא תחת צילן הכבד והאפל של הפרובוקציות הטראמפיות – טד קרוז, האיש שכנראה כמה שלא יסתרק באדיקות לא יצליח להעיב על יוקרתה של התסרוקת המופלאה מבית טראמפ.

בישראל, כמו בישראל, מופרחת לאוויר פעם אחר פעם השאלה מי מבין המועמדים הוא המועמד הטוב ביותר עבור ישראל ועבור ממשלתה, ובדרך כלל התשובות נעות על התפר שבין קלינטון לטראמפ. האחרים, איך לומר, משום מה לא מצליחים להיכנס למגרש הישראלי.

בימים האחרונים הזדמן לי לשמוע ביום הכרזתו על תחילת ריצתו לכהונת הנשיא הבא של ארה"ב אמר: "במקום נשיא שמחרים את ראש הממשלה נתניהו, דמיינו לכם נשיא שעומד בלי להתנצל לצד מדינת ישראל"
ממכר שחקר את הסוגיה ולאחר שבחן את עמדותיהם של הארבעה מצא הגדרה מעניינת לרביעיית המתמודדים, וכך אמר: "אם הייתה לארבעת המתמודדים האמריקאיים אזרחות ישראלית, התפלגות ההצבעה שלהם לכנסת הייתה כזו: ברני סנדרס (היהודי, לא לשכוח!) היה מצביע או למרצ או לרשימה המשותפת, קלינטון הייתה מצביעה למפלגת העבודה, טראמפ לליכוד וקרוז לבית היהודי... בהתייחס לסוגיית ארץ ישראל".

אז אני לא ממש משוכנע שמר קרוז מזמזם על משכבו בלילות את 'יד אחים' או את 'לעד חיה בלבבנו' וגם לא בטוח שסנדלים עם גרביים וחולצה משובצת הם האופנה המועדפת עליו, ובכל זאת ההגדרה הזו שלחה אותי לקושש מעט מאמירותיו של המתמודד הרביעי, זה שלא מדברים עליו כל כך, ולהכיר אותן, ולהלן התוצאות לגבי מי שאולי עוד עלול להפתיע.

אמנם נראה לכאורה שהתוצאות כבר סגורות וחודשי הפריימריז הבאים עלינו לטובה מיותרים שכן את הקופה כבר גרפו קלינטון וטראמפ, אבל מי יודע, המתמודדים מול טראמפ עוד עשויים להתאגד נגדו ולהמליך את קרוז, ואז נצטרך (כמו באינספור מערכות בחירות אחרות ברחבי העולם) לגנוז את הסקרים, את ההערכות והתחזיות, לנעול אותם בתיבת עץ ישנה ולזרוק את המפתח לים הסמוך למקום מגורינו. בכל זאת, לא נעים להיזכר בפדיחות. תשאלו את חבורת מינה צמח, קמיל פוקס ושות'יהם.

אז כך, האדון קרוז הוא אמנם נוצרי אוונגליסט, עובדה בעייתית שגוררת אחריה התקוממות לא פשוטה בקרב רבים במחנה הימין הישראלי, בעיקר הדתיים שבהם שיודעים שהחזון האוונגליסטי הוא שיבת עם ישראל לארצו על מנת לארגן עבורם התנצרות המונית כוללת תחת כנפיו של ישו (מה? היו לו כנפיים?) שיקום מקברו. ובכל זאת, עד שאנחנו מקוננים על מה שמתכננים האוונגליסטים לעשות לנו בעתיד, ברני סנדרס (היהודי, לא לשכוח!) היה מצביע או למרצ או לרשימה המשותפת, קלינטון הייתה מצביעה למפלגת העבודה, טראמפ לליכוד וקרוז לבית היהודי
מומלץ שלא לשכוח את מה שעשו לנו הקתולים בעבר ולקונן גם על כך.

ובכן, אם נתעלם מהעובדה התיאולוגית הזו, הנה כמה ציטטות של האיש אודות יחסיו עם מדינת ישראל והעומד בראשה: בביקורו בישראל לפני כארבע שנים החליף לא מעט מחמאות הדדיות עם ראש הממשלה נתניהו, וביום הכרזתו על תחילת ריצתו לכהונת הנשיא הבא של ארה"ב אמר: "במקום נשיא שמחרים את ראש הממשלה נתניהו, דמיינו לכם נשיא שעומד בלי להתנצל לצד מדינת ישראל", באמת מעניין לדמיין מחזה שכזה...

לפני כשנתיים עמד קרוז מול קהל נוצרי שזעם על קביעתו לפיה לנוצרים אין בני ברית גדולים יותר מהיהודים וממדינת ישראל. "מי ששונא את ישראל שונא את אמריקה", הכריז אז, וכשגבר זעמם של הנוכחים המוסלמים שבאולם הבהיר מבלי להתבלבל: "אם אתם לא תעמדו עם ישראל והיהודים, אני לא אעמוד אתכם".

באותו כנס עמד גם על הקשר בין מתקפות הטרור הבינלאומיות למאבקיה של ישראל עם הטרור הפלשתיני: "אותם אנשים שרודפים ושוחטים עכשיו נוצרים, שצולבים את הנוצרים, שעורפים ראשים של ילדים – אלו אותם האנשים שמתנכלים ליהודים בשל אמונתם, בדיוק מאותה הסיבה".

לאחר רצח האזרח האמריקאי טיילור פורס בישראל בראשית החודש חידד קרוז את תפיסתו בדבר הקשר שבין הטרור המופנה כלפי ישראל לבין זה המופנה כלפי המערב כולו וארה"ב, ובמאמר ב'מעריב' כתב: "הרצח האכזרי של טיילור פורס מהווה עוד תזכורת טרגית לכך שארה”ב וישראל נמצאות יחד בקרב נגד טרור האסלאם הרדיקלי.

ישראל נמצאת בקו החזית של המאבק הזה, ויש הטוענים שאילו היינו נוטשים את ישראל, שנאת הטרוריסטים כלפינו הייתה נפסקת. אולם גישה סלחנית זו כלפי הטרור חוטאת למציאות. שכן אם האויב יצליח למחוק את ישראל מהמפה – כפי שאיימה לעשות הרפובליקה האסלאמית של איראן יום לאחר רצח פורס - הוא לא יסתפק בכך. זהו אינו עניין פשוט של גיאוגרפיה, ואידיאולוגיית השנאה המלבה התקפות אלה אינה עוצרת בגבולות".

על ממשל אובמה ויחסו לישראל קבע קרוז כי "לא ראינו ממשל יותר אנטי ישראלי מאשר זה. אנחנו צריכים נשיא שיתייצב לצד ישראל בלי התנצלויות"
"העובדה הפשוטה היא שישראל אינה הבעיה. הטרוריסטים, כולל אלה שמשבחים, מעודדים, מממנים ומסרבים להוקיע פיגועים שכאלה – הם הבעיה, וזוהי גם הסיבה שבגינה אין שוויון מוסרי בינם לבין ישראל", כתב אז.

על ממשל אובמה ויחסו לישראל קבע קרוז כי "לא ראינו ממשל יותר אנטי ישראלי מאשר זה. אנחנו צריכים נשיא שיתייצב לצד ישראל בלי התנצלויות", וכאשר רמז מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, על קשר בין מדיניותה של ישראל לאפרטהייד תבע קרוז את פיטוריו.

להחלטה האירופית לסמן מוצרים מיו"ש ומרמת הגולן הגיב קרוז מיידית כשעמד בראש קבוצה של עשרות סנאטורים ששיגרו מכתב אזהרה לאירופים. בהתבטאויותיו השונות מקפיד קרוז שלא לכנות את יהודה ושומרון 'הגדה המערבית' אלא 'יהודה ושומרון', כמה פשוט. בהקשר זה נכון להזכיר גם את הצהרותיו על הפסקת המימון הפדראלי לאוניברסיטאות שיבחרו להחרים את ישראל ומוסדותיה האקדמיים.

כמו מועמדים אחרים גם קרוז הכריז על כך שכנשיא יעביר את השגרירות האמריקאית מתל אביב לירושלים. זו אמנם הבטחה והכרזה שנשמעה מפיהם של מועמדים רבים ששכחו אותה אחרי שדרכו על מפתן הבית הלבן, אבל כשהדברים נשמעים מפיו של קרוז על כל מכלול עמדותיו ניתן לשער שיש בזה משהו קצת יותר משמעותי.

את הסכם הגרעין המפוקפק שנחתם בין מעצמות המערב, ובראשן ארה"ב של אובמה לבין איראן, השווה קרוז להסכם מינכן, ואמר: "הדבר הראשון שאעשה ביומי הראשון כנשיא ארה"ב הוא לקרוע לגזרים את לאחר כל זאת נותרה בעינה השאלה האם יתכן שבדיוק בגלל האמירות הללו ושכמותן מעדיפה התקשורת בישראל לא לספור את קרוז?
הסכם הגרעין. זהו האיום המשמעותי היחיד על ארה"ב כיום". קרוז תיאר את הילארי קלינטון כממשיכת דרכו של אובמה בתחום זה והזהיר: "אני מבהיר לעם האמריקני שאם הוא יצביע להילארי הוא יצביע למען נשק גרעיני איראני. לעומת זאת אם הוא יצביע עבורי הוא יבטיח שנשק כזה לא יגיע לידי משטר הקורא להשמדתנו. אם האייתולה לא יבין את זה נגרום לו להיפגש עם 72 בתולות". נימה מעניינת בשיח הדיפלומטי אמריקאי, לא?

גם בענייני ערכי המשפחה יכול קרוז להשתלב בשורות 'הבית היהודי' כמתנגד לכל המבנים החדשניים של משפחה. עבורו די ברור שמשפחה בנויה מאב, אם וילדים. בנוסף הוא גם מתנגד להפלות. טיפוס פוליטי מוזר.

לאחר כל זאת נותרה בעינה השאלה האם יתכן שבדיוק בגלל האמירות הללו ושכמותן מעדיפה התקשורת בישראל לא לספור את קרוז? טיפוס כזה לא נראה להם מתאים לתפקיד מנהיג העולם החופשי, או שאולי בכל זאת אלו באמת נתזי הזעם והזעף שמרעיף דונלד טראמפ סביבו?

******

ועל כל אלה נוסיף הערה קטנטנה: מסתבר שבדבר אחד לפחות צדק הזקן משדה בוקר, ומה שחשוב באמת הוא מה יעשה כאן ראש הממשלה היהודי ולא מה ייבחרו שם האמריקאים. מול בוש האב וגזרותיו עמד איתן יצחק שמיר המנוח, ומול בוש הבן, שנדמה היה כמעט כאוהד בית"ר, ניצב שרון על נסיגותיו.

---

מתוך מגזין ערוץ 7