התחלה: כסלו תשל"ד, ההורים עלו לארץ מתוניסיה. האב הגיע עם הוריו לצפת, והאם עם הוריה ליבנאל. ההורים נישאו בעירו של האר"י ושם קבעו את מגוריהם. היא בת הזקונים, הילדה השישית. את אחיה הבכור, מאיר, היא לא הספיקה להכיר. הוא נהרג בעת היותו בצבא כשהייתה בת שנה.
העצב: "הבית היה מאוד שכול ואָבֵל". לפני עשר שנים, כשהיא איבדה תינוקת בת עשרה חודשים, היא החליטה אחרת, "בחרתי בחיים". היא חשבה על הבית והילדים, "זו החלטה לא קלה, שיש בה הרבה עבודה". אפרת, התינוקת שנפטרה, הייתה הילדה השלישית, ואחריה נולדו עוד שני ילדים.
לימודים: היסודי ב'האר"י', ויש לה משם "זיכרונות טובים", כולל חברות במועצת תלמידים. שנות התיכון עברו עליה באולפנת 'סגולה', ושם המציאות הייתה מורכבת. "הייתי ילדה מאוד עטופה בבית. היה לי קשה לעזוב אותו ובכיתי המון". מצד שני, "היה משהו כיפי באווירה החברתית של הפנימייה", ועל הדרך נרכשו "עצמאות והתמודדות".
תנועת נוער: בני עקיבא, "הייתי מהילדות שידעו כבר בכיתה ד' שהן תהיינה קומונריות". היא הייתה חניכה נלהבת ואחר כך מדריכה. בפעילויות התנועה רכשה אהבת הארץ וערכים רבים שהולכים איתה עד היום.
המהפך: השירות הלאומי כקומונרית של בני עקיבא הפך אותה "מבחורה שקטה וביישנית למי שמדברת מול קהל בביטחון". השירות היה בסניף כרמיאל, שהיה בו עירוב של עולים חדשים חדשים מאתיופיה וצברים בני העיר. וחוץ מזה הייתה היא הדריכה בסמינריונים, "הייתי מאוד פעילה". בסוף השירות, כמו בכל פעולה של בני עקיבא, היא קיבלה צ'ופר.
הצ'ופר: נפתלי, בעלה. "הוא היה מהחבר'ה שעוזרים לקומונרית, ויש להם רישיון ואוטו". זה התחיל בעזרה ונגמר בחתונה. היום נפתלי הוא מנהל מלון בטבריה ועוסק בתיווך נדל"ן.
השמחה: חמישה ילדים: אוראל לומדת בכיתה י"ב באולפנית בטבריה, וכבר מתארגנת לשירות לאומי בתוכנית חדשה לפרמדיקים. שי-אל לומד בכיתה ט' בישיבה התיכונית בחיספין, אפרת הייתה אמורה להיות היום בת 11, יהונתן לומד בכיתה ג' בבית ספר 'גולן' שבחיספין וטלי לומדת שם בכיתה א'.
ציוניוני הדרך: עוד לפני הנישואין היה לה חלום להיות מדריכת טיולים. היא למדה לימודי ארץ ישראל והיסטוריה בבר-אילן, אבל לא ממש ראתה את כיתות הלימוד. "כבר בשנה הראשונה הדרכתי טיולים במסגרת חברות פרטיות באזור הצפון וזו הייתה תקופה כיפית". בשנה השלישית של התואר היא נישאה. בני הזוג התגוררו במושב חמד ואחר כך עלו לגולן.
הגולן: זו הייתה תקופה של המאבק על הרמה והם החליטו להתגייס במעשה. "הגענו ליונתן לשבת קליטה והתאהבנו מיד". באותה תקופה המושב היה שיתופי, "כל הבתים היו על מרבד אחד של דשא. התארחנו אצל אנשים אידיאליסטים. הכול היה נראה כמו חלום".
פרנסה: הגולן תמיד נתפס כרחוק, "אבל מי שרוצה לעבוד - עובד". כשהם הצפינו נפתלי היה משוחרר טרי מהצבא. "הוא עבד בחקלאות ואני העברתי סמינריונים ליהדות ואחר כך העברתי פעילות טבע וטיולים בחווה". מאוחר יותר הם היו רכזי נוער במושב, "ואז החלטנו להשתקע".
כאן ביתי: גם אחרי כל כך הרבה שנים במושב, הם בתחושה ש"אנשים בגולן מדהימים". כשהם הגיעו, הנוער היה דור שני לחקלאות. "הם לא הכירו מותגים ולא התייחסו לנושא הזה, רק פויקע ומדורות. זה נוער של ארץ ישראל, שלא הכרנו מהבית". היום כבר גדל בגולן דור אחר, וגם הבתים גדולים יותר, "אבל עדיין יש התלהבות ביחס לטיולים ופויקע ובילוי משותף".
לחיות בתוך גלויה: בהמשך היא הייתה רכזת הדרכה במדרשת 'אורות הגליל' בחצור, והנחתה שם את בנות השירות שהדריכו תלמידי בתי ספר. "כל בוקר וכל צהריים נסעתי בתוך טבע לעבודה. זה היה מדהים".
מזכירת קהילה: שבוע בלבד אחרי פטירת בתה התינוקת היא החלה לעבוד כרכזת קהילה של המושב, "מה שכלל אחריות על הוועדות והפעילויות החברתיות". היא הייתה בתפקיד שנתיים וחצי בלבד, אבל מרוצה ממה שהספיקה: "בנינו מועדון נוער וגן ילדים, והבאנו מגורונים לקליטה". היא גם שיווקה את שכונת ההרחבה של יונתן. "כשהגענו לכאן היינו 60 משפחות. היום אנחנו 120". אחר כך ניהלה את 'בת חן', בית מדרש יוצר לנשים. ואז הגיע תורו של בית הקפה.
בדיחה רצינית: "היה בכפר האמנים אניעם בית קפה, שהיה פעם כשר ופעם לא כשר. יום אחד, בתקופה שבה השכירו אותו למישהו שהפך אותו ללא כשר, הגעתי לבעלת המקום ואמרתי לה: 'תני לי לנהל אותו, אעשה אותו כשר ותראי שאפשר'". האמירה הייתה לגמרי בהומור כי "הייתה לי תינוקת בת ארבעה חודשים".
מעבירים הילוך: "אחרי שבוע הגיעה בעלת המקום ואמרה שמי ששכר את בית הקפה רוצה לעזוב. היא שאלה אם אני לוקחת אותו עליי". אחרי התייעצות קצרה עם נפתלי היא לקחה. הסביבה לא ממש הייתה אופטימית. "כולם אמרו לי שאין סיכוי, כי זה מקום שלא הצליח ואין לי ניסיון. אני אפילו לא הייתי מלצרית בבית קפה". אבל היא התעקשה, "משהו בתחושת הבטן אמר לי לא להקשיב לאף אחד".
יעלי: בית הקפה שהוא גם מסעדה חלבית פועל כבר חמש שנים. "המקום קסום. בתוך אניעם יש נחל ומחוצה לו בריכה". ולמרות שזו מסעדה, העניין הוא לא האוכל. "אני לא שפית. העיקר הוא מקום שעושה טוב, שאפשר לחגוג בו ולשמוח והמפגש עם האנשים".
המפגש: ב'יעלי' התקיימו סדנאות זוגיות ומופעים קטנים. נערכים שם ערבי צוות, דברים של רוח שאחריהם מגיע האוכל. "שיהיה מזון רוחני לצד האוכל - זה משהו שמאוד חשוב לי". את העוגות היא מתעקשת לאפות בעצמה, "זו התרפיה שלי".
עסק משלי: לגולן יש עונות מוגדרות של תיירות, ולהחזיק עסק תיירותי כל השנה זה לא עניין פשוט. "כל הזמן צריך לחשוב באופן יצירתי איך להביא אנשים וקבוצות". ויש גם חוסר ודאות: "את קמה בבוקר ולא יודעת לתכנן כמה אוכל להכין ואפילו לכמה עובדים לקרוא. אין חוקיות וזו העבודה". עם כל זה, יש אהבה גדולה למקום, "אני עושה את זה בכיף".
כינור לנפש: כמעט עשור מתקיימים במלון 'כינר גליל' סופי שבוע סביב נושאים מגוונים: הומור, חברה וביטחון ואפילו חסידות. בתוכנית: הרצאות, זמרים אורחים, טיול בשישי, מקהלה שמעשירה את התפילה ועוד. היא מפיקה את התכנים האלה יחד עם מנכ"ל המלון, אחיקם רמות. "אני מאוד אוהבת ומחוברת לדבר הזה". בשבילה זו "פינה קטנה של הקומונה".
עם הספר: נהוג לומר שאנחנו דור חומרני, אבל היא חווה את זה אחרת. "אנשים מחפשים משהו שהוא מעבר לנופש ולמנוחה. הם מחפשים תוכן, משהו לנפש". ולכן ההיענות לשבתות האלה גבוהה, "הן מאוד מבוקשות".
אם זה לא היה המסלול: היא הגשימה את שני החלומות שלה: "מגיל קטן רציתי עסק", וגם "מה שאני עושה בכינר הוא סוג של התגשמות חלום".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: קמה בשש. "הילדים יוצאים מוקדם לבית ספר", ולפני כן היא מקפידה על רגעים של יחד. "יש קפה משפחתי עם עוגות". היא מארגנת את הקטנים, נפתלי מכין את הסנדוויצ'ים וברבע לשמונה היא כבר בבית הקפה. "יש לי חצי שעה של שקט". הקפה נלגם ליד עיתון, "בקיץ מתחת לעץ ובחורף במרפסת השקופה, שממנה רואים את הגשם".
מוזיקה: הילדים ארגנו לה פלייליסט עם שירים שהיא אוהבת. זה כולל את יונתן רזאל ושלמה ארצי, את יהודית רביץ ואת אודי דוידי עם 'תחשוב טוב יהיה טוב', שהוא "ההמנון של בית הקפה". בכלל, הילדים שותפים ומפרגנים, "מגיע להם קרדיט על זה", והגדולים גם עובדים במקום.
שבת: "היום הכי משפחתי וכיפי שיש". כולם שותפים בבישולים ובאפייה. בוחרים קודם את הקינוח שהבת הגדולה מכינה, ואחר כך מה יבושל. ארוחות השבת עצמן מלוות ב"שירים, חידונים וסיפורים".
אוכל: כצפוי "אוהבת בעיקר חלבי". יש גם חיבה לאוכל סיני, "אבל אני חיה על מתוקים וקפה".
פנאי: מתייצבת בחדר כושר פעם בשבוע וגם מטפחת את תחביב הצילום. חוץ מזה המשפחה משתדלת לטייל, מה שלא כל כך קשה כשאתה גר בסביבה הנכונה.
אחזקת הבית: "כולנו ביחד". למרות שהיא עובדת שעות ארוכות, "יש לי שריטה, אין לי עוזרת", אז כולם חולקים את המטלות.
מפחיד: מחלות ומוות.
מופת: "אני אוהבת אנשים מעוררי השראה", למשל רבי נחמן מברסלב, "כי התורה שלו משלבת אהבה ורוח". היא חובבת ספרי ניו אייג', "וכולם כמו מתורתו של ר' נחמן, השמחה, האהבה והחיבור לחיים".
משאלה: "שהילדים יהיו בריאים".
כשתהיי גדולה: "אכתוב ספר מתכונים עם סיפורים על החיים", וגם "אטייל בעולם".
ofralax@gmail.com