'פחד גבהים'
ישי ריבו
אחרי שכבש כמעט כל יעד אפשרי, החל מזמר השנה ועד לאלבום השנה (כולל דואט עם שלמה ארצי, באלבומו 'קצפת' שיצא השבוע), ישי ריבו חוזר עם אלבום שני, 'פחד גבהים'.
אני לא יודע למה בדיוק הוא בחר דווקא בשם הזה, פרט לעובדה שמדובר באחד השירים המרגשים והנוגעים באלבום ("ולי יש פחד גבהים, אולי כי אין בי די יראת שמיים... כנראה כוחי ועוצם ידי הם שגרמו לה לחמוק לי מהידיים"). אבל על פניו נראה שבשלב זה של הקריירה - החשש מסינדרום האלבום השני וכל כאב הראש הזה - ריבו סובל מפחד גבהים מסוים.
מהמקום שאליו הגיע, אפשר כמעט רק לרדת. או להיאחז בפסגה כמה שיותר, במקרה הטוב יותר. לפחות מהבחינה האמנותית, אפשר לומר כבר עכשיו: האלבום החדש לא צנח משום גובה, להפך.
לזכותו של ריבו ייאמר שלמרות הפיתוי הוא לא פנה לכיוון להיטי רדוד, ושמר על הרוגע, העומק והשלווה שמאפיינים את היצירה שלו. לא תשמעו כאן להיטים בעלי ערך קלורי נמוך, לא תשמעו כאן ניסיונות לפנות למכנה משותף רדוד, אלא יותר מסע רגוע, אפילו קצת יותר מאלבום הבכורה. מסע עמוק, שליו, עם הרבה תובנות חיים מעניינות ופשטות קוסמת, שאפשר למצוא כנראה רק בעולם המוזיקה היהודית.
'פחד גבהים' לא ייקח את המאזינים של ריבו למחוזות חדשניים ומפתיעים מבחינה מוזיקלית (למרות שיש נקודות מעניינות בהחלט, כמו בשיר "דרך הישר/ה"), אבל הוא בהחלט ממשיך את הקו של אלבום הבכורה המצליח, ואף הופך אותו לעמוק יותר, מעניין יותר ומאתגר יותר.
מנחם לראות שגם בעולם המוזיקה הממוסחר, זמרי אמת בעלי עדינות זוכים להצלחה. ועדיין חשוב להדגיש את הקונטרסט: ריבו אולי נמצא על הגובה מבחינת הצלחה וקריירה, אבל מבחינת חיפוש, אמת ואמירה, אין ספק שהוא צולל יותר למטה, למחוזות עמוקים ומעניינים.