מותק של ילדה
דבורי רנד
הוצאת סלה - דני ספרים
351 עמ'
זהבי פלדמן היא ילדה רגילה לגמרי שיום אחד מתחילה להרגיש צמא נוראי.
כל כך נוראי, עד שהיא מפסיקה את המשחק עם החברות כמה וכמה פעמים, ממלאה את הבקבוק במים, שותה, ואחרי רגע הגרון שלה שוב ניחר. כשהיא הולכת למרפאה בשליחות אמה להביא מרשם לאחיה התינוק, והרופאה רואה שהיא שותה שוב ושוב מהקוּלר, היא כבר יודעת: לזהבי יש סוכרת.
זהבי מתאשפזת בבית החולים, וכשהיא משתחררת היא צריכה להסתגל לעולם חדש לגמרי, עולמה של סוכרת הנעורים. היא לא יכולה לאכול מה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה והיא נאלצת להידקר כמה פעמים ביום ולהתמודד עם זריקות. אבל פרט למגבלות ולגבולות החדשים, היא נאלצת להתמודד עם מבטים מרחמים של השכנים, קנאה של האחים, דאגה של ההורים וחריגות מול החברות. זהבי חוששת שההורים שלה מכלים את כספם על הסוכרת שלה, היא מתבאסת כשהיא מגלה שלא תוכל לצום ביום כיפור ונאלצת להתאשפז שוב בבית חולים בגלל ירידת סוכר חדה ומסוכנת.
הסיפור של דבורי התפרסם בהמשכים בעיתון חרדי לילדים, וכעת הוא יוצא לאור בספר אחד, מעניין ומרגש. הקוראים עוקבים אחרי ילדה רגילה לגמרי, עם הורים ואחים, חברות וקרובי משפחה, וגם מסיבת בת מצווה בדרך, ונחשפים להתמודדות של ילדים ובני משפחתם עם מחלה כרונית שנוחתת עליהם פתאום באמצע החיים.
רנד עשתה כאן מעשה חשוב. הסביבה של ילדי הסוכרת בפרט ומחלות כרוניות בכלל, לא יודעת דבר וחצי דבר על הקשיים וההתמודדות היומיומיים. חשוב מאוד שילדים יידעו מה עובר על חבריהם ואולי כדאי שגם מבוגרים יקראו ספר שכזה, כדי שידעו מה עובר על ההורים, הקרובים או הקולגות.
מנגד, רנד עשתה כאן הרבה טעויות בכל מה שנוגע למחלת הסוכרת עצמה, חלקן קטנות ולא מאוד משמעותיות (לא מנקים אצבע באלכוהול לפני בדיקת סוכר בדם, זה אסור), וחלקן איומות ונוראות (למשל שמשאבת אינסולין מייצבת לבד את ערכי הסוכר בדם ושהיא מייתרת את בדיקות הסוכר, או שלא בודקים סוכר בשבת. בודקים גם בודקים!). פספוס אחר של רנד נעשה בתיאור הסוכרת עצמה, כשאחד המאפיינים המובהקים שלה הוא ההפתעה המתמדת, וחוסר הביטחון בקיום שגרה כי כמעט אין כזאת. דבר נוסף, מדובר בספרות חרדית. זהבי היא ילדה טובה, אולי טובה מדי. היא לעולם אינה מורדת ותמיד מקבלת את הדברים בהכנעה, וזה פוגע באמינות.
בשורה התחתונה, הספר הוא פתח להזדהות וצוהר חשוב לעולם לא מוכר. ילד אחד שמתמודד עם סוכרת אמר לי "היא מתארת בדיוק את מה שאני מרגיש", ואחותו גילתה לי "אחרי שקראתי את הספר, הפסקתי להיות כמו האחות המעצבנת של זהבי". וזה הרבה.