מקווה לטוב

לקראת החתונה של בעלי ושלי, הלכנו, כמיטב המסורת, לפתוח תיק ברבנות תל אביב.

יש לציין שזה קרה לפני 18 שנים, טרום החזרה בתשובה. כל העניין נתפס בעיניי כתיק שנפל עליי מתוך מצוות כיבוד סבים וסבתות, והיה כאבן נגף בדרך להודיע לכל העולם ואשתו שאני נשבעת אמונים לבעלי באהבה שכולה פרפרים ומלמלות. כן, זה כמה שהיינו רחוקים. דוסים היו בחזקת מוקצה מחמת דעות קדומות מבחינתנו. מה שאומר שלפני העלייה לרגל במדרגות הרבנות, נשאנו תפילה שלא ישאלו שאלות מיותרות.

ומדוע אני נוברת באלבומי החתונה, פרט לסיבה הברורה של ניקיונות הפסח? כי עד היום זכורה לי, לרעה, הפגישה עם אנשי ונשות הרבנות. כן, אלו שאמורים להיות מסבירי פנים. הזדעזעתי לשמוע מפיה של מדריכת הכלות משפטים ארכאיים, שלא רק גורמים לאישה חילונית לעשות פרסה במהירות האור, הם גם כל כך רחוקים מהשם יתברך. לדעתי, יש סיכוי שגם הוא חטף צמרמורת בעורף מהמילים שלה. כשיצאנו, הודעתי שאף אחד לא יכריח אותי ללכת למקווה. ואם ארצה, אלך כל חודש ולא בשביל איזו סטמפה לאיזה רב. המלאך אמר אמן, וכל השאר היסטוריה. היום, כשנשים באות אליי בטרוניה, אני מהנהנת בכאב בהסכמה ומסבירה שלצערי אנשי הרבנות, בלי הכללה, הם כמו אנשי הביטוח הלאומי, רק עם כיפה.

ועל אף הניסיון הפחות מוצלח שלי עם המערכת שאמורה לייצג את השם יתברך, אני ממש לא שמחה מהדיון והקובלנות שעולות בנושא המקוואות. ואני מתנסחת בלשון המעטה. הייתה לי התלבטות אם בכלל לכתוב על הנושא המאוד צנוע הזה. אבל קשה לי שהקול היחיד שנשמע הוא קול האנטי. אז ראשית אגיד את המצופה ממני: אין לי ספק שכמו בכל מערכת גדולה, גם בנושא המקוואות יש לרענן נהלים. וייתכן שישנן בלניות פחות נעימות או יותר חסרות טאקט. דרך אגב, עוד לא פגשתי כאלה. הנשים שפגשתי הן צדיקות וצנועות, חייכניות ונעימות, יותר ממה שאי פעם אצליח להיות. עם זאת, הכתבות החוזרות ונשנות, שאתרי החדשות האינטרנטיים כה אוהבים להעלות, מקוממות ממש.

הסיבה הראשונה שזה מקומם אותי היא שלאורך כל ההיסטוריה היהודית, נשים פעלו במסירות נפש אדירה כדי לשמור על טהרת המשפחה. לא ייתכן שדווקא במדינת היהודים, שכל אישה חופשייה לטבול ויכולה לעשות זאת, קבל עם וצניעות, בנסיעה של 15 דקות מביתה לפי הווייז, דווקא עכשיו ייצא קולו של הייצר הרע בנושא.

על הצביעות

הסיבה השנייה והעיקרית, אם אהיה כנה, היא פשוט הצביעות. אתחיל בלסייג את עצמי. ראשית, איני אומרת חלילה שאני מפקפקת באמינות של מקרה כזה או אחר, באישה כזו או אחרת. שנית, אני מצדיעה לכל אישה שקוראת לעצמה חילונית ומקיימת את המצווה הכי קשה שיש, הטהרה. בזכות נשים צדקניות אנו עתידים להיגאל.

מרבית הנשים המתלוננות הן חילוניות. ומכיוון שהייתי כזו, אני מכירה את הראש. נשים חילוניות הולכות לא תמיד בצורה צנועה. וזה מתוך אידיאולוגיית חופש, פמיניסטיות והרצון שיסובבו אחריהן את הראש. שנים לימדו אותי שהגוף הוא כלי נגיש, מקפצה, שאני מוזמנת להשתמש בו. נשים כמובן יתקוממו על דבריי, אבל הייתי שם. אני מכירה מקרוב מדי את המבטים והתגובות ברחוב כשהולכים עם בגד צמוד מדי. עליי אי אפשר לעבוד. ברוך השם אני זוכה לעשות על זה תשובה. ועוד לא התחלנו לדבר על קוד הלבוש של חוף הים...

ולכן, מחילה, אבל פה נגמרת הטולרנטיות שלי. יש כאן צביעות שיש להאיר אותה. תחילה, לכל עורכי מדורי היהדות למיניהם באינטרנט, שנותנים לזה במה צהובה ומחללת שם שמיים. שנית, מתמיה אותי איך נשים שבבוקר הולכות עם בגדים לא מאוד צנועים, ועובדות בלשמור את הנעורים שלהן תחת תפיסת יופי בלתי מתפשרת ומשתמשות בגוף כחלק מתיבת הכלים שלהן, מרגישות לא צנועות מהרגע הזה הפשוט, הנקי, של הקדושה. ואולי הפגישה של הקדושה עם האמת לאמיתה, שהיא הצניעות הטבעית המובנית שלנו הנשים, מכל המגזרים, אולי זו ראשית גאולתנו...

ירקות קלויים בתנור

אני ממשיכה עם מתכונים לפסח. זה כידוע החג שהאשכנזים ממש מרגישים בו דפוקים. אפילו יותר מתמיד. לא מספיק שלאורך כל השנה האוכל שלהם (ושלי) אפור, עכשיו הוא גם מצטמצם לביצים ותפוחי אדמה. וגפילטע אפור. וכבד קצוץ אפור-חום. לכן החלטתי למרוד, ולהפעיל את כל הכלים שברשותי כדי למזער את מינון תפוחי האדמה.

ירקות בתנור הם מנה קלה שהולכת נפלא ליד בשר. בפסח אני מקצרת תהליכים יותר מתמיד. גם כי אין זמן, וגם כי המטבח מאותגר.

המצרכים הדרושים:

ארטישוק מקולף ללבבות

שורש פטרוזיליה, פרוס לאורכו

שורש סלרי, חתוך בצורת צ'יפס

אנדיב, המרור בביתי, חתוך לאורכו

כרישה, חתוכה לשניים לאורכה

שומר, חתוך לאורכו

אפשר להוסיף גם שום ירוק טרי, בצל ובצל סגול. גם גזר נפלא בגריל, בטטות חתוכות בצורת צ'יפס, ארטישוק ירושלמי מקולף וחתוך לפרוסות עבות.

לרוטב:

חצי כפית מלח גס, גרידת לימון, גרידת תפוז, מיץ מחצי תפוז מיץ מכל הלימון, חצי כפית זרעי כוסברה כתושים.

מי שאוכל חרדל, יכול להוסיף כפית גרגרי חרדל, 3 שיני שום כתושות, כפית טימין, 1/2 כפית רוזמרין, 1/2 כפית אזוב יבש ו-1/4 כוס שמן זית.

אופן ההכנה:

מניחים על נייר אפייה משומן את הירקות ומזלפים עליהם מעט שמן. עוטפים היטב את כל הירקות בשמן, מכל צדדיהם.

מערבבים היטב את כל החומרים של הרוטב ושופכים על הירקות.

מכניסים לתנור על גריל ונותנים לירקות להתרכך ולהיצלות.

אם חותכים הכול מאוד דק, ייצא צ'יפס ירקות נפלא.

ayakremerman@gmail.com