קוראת אתכם לסדר

הריאיון עם מרים ריצ'ולסקי מתקיים באווירת ההכנות לפסח.

ריח של פריחה נישא באוויר, וליד פחי האשפה מושלכים רהיטים ישנים וחלקי גרוטאות.

כולם עסוקים כבר בניקיונות, ואם על הדרך אפשר להחליף גם את הכורסה הדהויה בסלון, אז למה לא בעצם?

"פסח בבית זה לא רק בניסן", קובעת מרים, יועצת לארגון וסידור הבית. "תראי איזו תקופה נהדרת של פריחה יש בחוץ, ואנשים פשוט לא שמים לב לזה. כולם בטירוף מערכות. במקום ליהנות מהחודש הזה ולעשות דברים בצורה מחושבת ומדודה, אנשים נמצאים בסחרור. אני מכירה נשים שלוקחות תרופות הרגעה כדי לעבור את הימים הללו בשלום. וכל זה מתחיל כבר לפני פורים, כך שגם את פורים מפסידים. מה עם תחפושות, משלוחי מנות, סעודת פורים? כולם כבר בפסח".

קדחת הניקיונות שאוחזת בנשים רבות בימים אלה לא זרה למרים, שבתפקידה מסייעת לנשים להשיב את הארגון והסדר לביתן. אלא שהרצון הטוב לתפוס טרמפ על החג ולהרוויח גם שיפוץ ושדרוג ביתי יכול, לדבריה, להוציא את המשפחה כולה מאיזון. "אני תמיד אומרת שפסח לא בא בהפתעה. שנה שלמה אנחנו יודעים שפסח מגיע, ובכל זאת מופתעים ממנו כל פעם מחדש. לא מעט נשים מנסות לדחוס המון מטלות בזמן קצר ואז הן כמעט מתמוטטות".

ריצ'ולסקי ממליצה לאמץ גישה אחרת: "אם האישה התחילה מספיק מוקדם, הכול בסדר. אבל גם אם לא, לא קרה כלום. יש חיים גם אחרי פסח. ובואי לא נשכח את השגרה הברוכה עד ליל הסדר. יש כביסות, בישולים, קניות. נראה לי שלפעמים הלכנו לאיבוד עם עומס המטלות שאנחנו במו ידינו הוספנו לעצמנו".

אפשר לשמוח עם ארגזים בסלון

את התובנות שריצ'ולסקי (62), תושבת בית אל, פיתחה בתחום, היא ספגה כילדה קטנה בבית הוריה במושב משואות יצחק. "הוריי שיחיו הם אנשים מאוד מאורגנים ומחושבים. אני זוכרת איך אבא שלי היה מסדר את התיקים ליד הדלת הרבה לפני הנסיעה. גם הנרות לשבת עמדו כבר מיום חמישי על השולחן, לאחר שהוא דאג להיטיב את הפתילות שלהם. צורת ההתנהלות הזאת קסמה לי. כנערה, ובהמשך כאישה נשואה, אימצתי את דרך הארגון הזאת. פיתחתי שיטה ייחודית שבה ניתן לסדר ולארגן דברים בבית כמו צעצועים, כלי בית, ניירת, כביסה, ארונות כלים ועוד".

כאשר חברות החלו להתייעץ איתה ולבקש את עזרתה בארגון הבית, היא הבינה כי ניחנה ביכולת לסייע למשפחות להגיע לארגון וסדר מקסימלי, והפכה את עצמה לכתובת מקצועית למי שזקוקים לעזרה בתחום.

הנשים מתקשרות אלייך מעצמן לבקש עזרה?

"לא תמיד. לפעמים זו החמות או השכנה ביישוב. להן אני עונה שרק אם האישה בעצמה תתקשר אליי, אני אכנס לעובי הקורה. כשאישה פונה ומבקשת עזרה, אני יודעת שהיא פתוחה ורוצה להיכנס לתהליך הזה של ארגון הבית.

"פעם התקשרה אליי רבנית אחת ואמרה לי: את חייבת להיכנס למשפחה הזאת ולעזור להם, הם עברו דירה לפני שלוש שנים ועדיין יש להם מלא ארגזים בסלון. אז שאלתי אותה בחזרה אם הילדים מטופחים ושמחים, והיא אמרה שכן. והאמא גם שמחה ומאושרת? התשובה שוב הייתה חיובית. אז למה שאכנס ואהפוך סדרי בראשית? אני מסייעת רק אם מישהי מרגישה שהיא הולכת לאיבוד עם הארגון בבית, וחוסר הסדר הזה מעציב אותה. אם אישה מרוצה וטוב לה, אני הכי שמחה ומפרגנת בעולם. שכל אחד ינהל את החיים שלו איך שהוא רוצה. אם טוב לה שיש בסלון מלא ארגזים, מי אנחנו שנחליט שזה לא מתאים?".

כבר בשיחה הראשונה עם אישה שפונה לעזרתה, היא מצליחה לחוש את הקושי שבעטיו נעשתה הפנייה. "אני שואלת אותה מדוע לדעתה אני יכולה לעזור לה. התשובה בדרך כלל תהיה קשורה לקושי מסוים שהיא חווה בהתנהלות ובארגון הבית. כשאני מבינה את הבעיה, אנחנו קובעות פגישה אצלה בבית וזה בעצם פותח את התהליך כולו, שנמשך בין שמונה לעשרה מפגשים. במהלך המפגשים אני מעניקה לה מארגז הכלים שלי טיפים ופתרונות יצירתיים להתנהלות נכונה ומסודרת בבית, ואנחנו עושות את זה יחד, מעט ולאט, עם המון אהבה וסבלנות".

תני דוגמה לתהליך כזה.

"לפני כמה חודשים התקשרה אליי אישה וסיפרה שהיא אובדת עצות עם הררי הכביסה שיש לה בבית. זהו, נשבר לה כבר מהכביסות. היא הגיעה לשלב שבו היא מרימה ידיים. הגעתי אליה הביתה וראיתי שבכל מקום בבית יש ערימות ענקיות של כביסה לא מקופלת. על המיטות בחדרי הילדים, על הספות בסלון, על שולחן האוכל ואפילו במקלחת על הרצפה. היא הגיעה לכאוס מוחלט ולא ידעה איך להשתלט עליו".

הפתרון לכביסה, מסבירה מרים, נעוץ עוד באופן קניית הבגדים לכל בני המשפחה. "לא צריך כל כך הרבה בגדים", היא אומרת ברצינות, "ארונות הבגדים שלנו מתפקעים מבגדים שחצי מהם אנחנו בכלל לא לובשים. במקום שהבגדים ישרתו אותנו, הפכנו את היוצרות ואנחנו משועבדים לכביסה. גם במשפחות גדולות אפשר להתנהל נכון מול כביסה. אם מכבסים כל יום ודואגים לקפל מיד, למרות העייפות, אין סיבה להגיע להררי ענק".

אחד הטיפים השימושיים שמתקבלים בהתלהבות אצל המשפחות שהיא מבקרת אצלן, קשור למיון ראשוני של הבגדים שיוצאים ממכונת הכביסה. "אם נשלוף מתוך הערימה את המצעים, המגבות, מפות השולחן והשמיכות, נקטין באופן משמעותי את הערימה. כך היא תהפוך למשהו הרבה יותר ידידותי ונוח ופחות מאיים".

בלגן בבית - בלגן במשפחה

ריצ'ולסקי מדברת על סדר וארגון בבית, אבל המילה המרכזית שחוזרת פעמים רבות במהלך הריאיון איתה היא המילה "מראש". במילים אחרות, כל דבר יכול לבוא על מקומו בשלום, אם רק נהיה ערוכים אליו מראש. "לפעמים אישה צריכה רק הדרכה או דחיפה קטנה, והחיים שלה משתנים".

בשנים האחרונות החלה לקבל פניות רבות משירותי הרווחה של ערים ויישובים בארץ. הפנייה תהיה קשורה למשפחות עם קושי מיוחד לנהל את חיי השגרה שלהן באופן תקין, ושהמצב הכללי שלהן ירוד במיוחד. מרים בוחרת לטשטש כל פרט מזהה על המשפחות הללו, וזהירה מאוד במילותיה כדי לשמור על כבודם ופרטיותם של המעורבים. "מדי פעם אני מקבלת שיחת טלפון מעובדת סוציאלית שמבקשת ממני להיכנס לבית של משפחה שזקוקה לתהליך ארגוני יסודי ומקיף. למשפחה כזו יש שלל בעיות תפקודיות, וחוסר הארגון והסדר הוא קיצוני במיוחד ומערער את חיי השגרה של הבית".

באמתחתה של מרים יש סיפורים לא קלים על משפחות שהיו בכאוס מוחלט, ורגע לפני שהבית התפרק היא נכנסה לתמונה. "הייתה משפחה מקסימה שליוויתי לפני כמה שנים, ועד היום כשאני נזכרת בסיפור שלהם יש לי מחנק בגרון", היא מודה, וממהרת להדגיש כי אין בה טיפת ביקורתיות כלפי ההתנהלות הבעייתית של המשפחה. "יש אימהות שלא לימדו אותן להיות מאורגנות. אף אחד לא עמד שם והסביר לילדה הקטנה, שעכשיו היא אמא בעצמה, איך מנהלים בית. היא מאוד רוצה להיות מאורגנת אבל לא יודעת איך לעשות את זה כי לא לימדו אותה. כשאני נכנסת לתמונה פתאום יש לה אור בעיניים והיא מתמסרת לתהליך מכל הלב והנשמה".

לא הרתיע אותה שאת נכנסת לתוך הארונות שלה ובעצם רואה הכול?

"חמישים אחוז מהפניות אליי הן פניות יזומות של נשים נורמטיביות שרוצות לשדרג את איכות החיים שלהן ולהתנהל בצורה מאורגנת ואחראית, כך שיש ציפייה מצדן שאכנס ואעזור להן. גם המשפחות שמופנות דרך אגף הרווחה משוועות לסיוע. אני מצדי גם זהירה מאוד בכבודה של כל משפחה, ויש מקומות שאני לא נכנסת אליהם, כמו למשל חדר השינה של ההורים. את הטיפים שאני נותנת לאישה בשאר חלקי הבית היא מיישמת נפלא גם בחדר השינה שלה".

לפני שנים אחדות קיבלה מרים קריאה דחופה מאגף הרווחה של אחד היישובים בארץ לסייע למשפחה גדולה. את המראה שנגלה לעיניה היא זוכרת במדויק, עד היום. "כשנכנסתי לתוך הבית שלהם, חיפשתי כיסא ריק כדי לשבת ופשוט לא מצאתי", היא מגלה, "הבית היא נראה נורא. השעה הייתה כמעט צהריים והילדים הסתובבו שם עדיין בפיג'מות. על הרצפה היו טיטולים, בגדים, ספרי לימוד, ומחדרי השינה נדף ריח מאוד לא נעים. אני זוכרת את עצמי לוקחת נשימה עמוקה ואומרת לקב"ה: תודה שהבאת אותי למשפחה הנהדרת הזאת. איזו זכות גדולה זו לעזור להם לעלות על דרך המלך".

תהליך ההבראה של המשפחה היה ארוך ומורכב, אך לאחר שלושה חודשים אינטנסיביים של פגישות שבועיות, הבית עמד שוב על הרגליים. "בשיחה הראשונה שלי עם האמא שמתי לב שהיא מאוד עייפה, הראש שלה נשמט לא פעם על השולחן בסלון. כששאלתי אותה למה היא מותשת כל כך, התברר לי שהילדים הלכו לישון מתי שבא להם. היא לא השכיבה אותם לישון בטקס הרגיל והמקובל, אלא נתנה להם להסתובב עד שעה מאוחרת בלילה. בשלב מסוים הם פשוט נזרקו על הספה בסלון ולפעמים אפילו על השטיח בבגדים שלהם. בבוקר התחיל מאבק איום ונורא כדי שיקומו ויתלבשו. אבל ילד שלא ישן בצורה נורמלית לא יכול לתפקד בבית הספר, וההתנהגות שלהם בזמן הלימודים הייתה בהתאם". מרים מספרת כי האם הייתה בייאוש גדול וסבלה גם מדימוי עצמי נמוך. "אמרתי לה 'תגידי לי מה החוזקות שלך. במה את טובה', והיא פשוט שתקה. היא חשבה על עצמה רק דברים שליליים וזה קרע את לבי".

נראה שחוץ מיועצת ארגונית, התפקיד מחייב שתהיי גם קצת פסיכולוגית.

"בהחלט. לפעמים הכאוס הביתי יושב לאמא על טראומה שהיא לא מצליחה להשתחרר ממנה. היום, עם הניסיון שצברתי, אני יכולה כבר בשיחת הטלפון עם האישה לגלות על מה זה יושב ומאיפה מגיע הקושי".

הנשים שפונות אליה מגיעות מכל שכבות האוכלוסייה ובכל הגילאים. "פנתה אליי לפני כמה חודשים אישה צעירה ומשכילה, הייטקיסטית בכירה שאינה שומרת תורה ומצוות. היא ביקשה עזרה בהתנהלות שלה עם נושא הקניות. בתחילה הרמתי גבה. לא ממש ידעתי איך אני יכולה לעזור לה, אבל כשנפגשנו הבנתי בדיוק על מה היא מדברת". צורת ההתנהלות הכלכלית של אותה אישה הייתה מעבר לכל דמיון. "מתברר שהיא הייתה קונה באובססיביות כל דבר שהיה על המדפים. מאיפור וטיפוח ועד תכשיטים ובגדים יקרים, והכול באיכות הכי גבוהה שיש. בכל מקום היו שקיות עמוסות בקניות והיא פשוט טבעה בהן. היא אמרה לי שהחלום שלה זה לישון במיטה רגילה ולא על כורסת הטלוויזיה בסלון. החלום היה בלתי אפשרי, כי כל המיטה שלה הייתה מלאה בקניות. לא הייתה משבצת אחת ריקה שלא היו בה שקיות של מוצרים, שהיו עדיין עם הטיקט של החנות עליהם".

כשהן ישבו לשוחח, מרים נדהמה מרמת האינטליגנציה הגבוהה של האישה ומכך שהיא "לגמרי מבינה את המצב שלה. היא אמרה לי בפשטות 'אני קניינית כפייתית ואני יודעת את זה'. זה היה מדהים ממש. בהמשך היא גם סיפרה לי שהייתה לה ילדות קשה והיא התאלמנה בגיל צעיר. היא חשבה שהקניות יעזרו לה להתגבר על החור בנשמה, אבל זה לא ממש עזר". גם לסיפור הזה יש הפי אנד: לאחר עבודה מאומצת ומשותפת של שתיהן וכללי ארגון וסדר חדשים, הבית חזר לעצמו, "והאישה חזרה לישון במיטה שלה ולא על כורסת הטלוויזיה".

"אמא לא אמורה לעשות הכול לבד"

אחד הכללים העיקריים של ריצ'ולסקי לשמירה על ארגון הבית קשור לרמת המעורבות של הילדים והבעל בשגרה הברוכה. "לא פעם אני שואלת את האישה בעדינות אם הבעל עוזר לה ובאיזה אופן. כשאני רואה שהבעל נותן יד ועוזר בהתארגנות, זה נהדר. אבל מה עושים אם לא? לפעמים צריך לתת לו משימות ספציפיות כדי להכניס גם אותו למעגל. קניות או סיוע באחזקת הבית הם עזרה נהדרת, וכשנותנים לו מקום להיכנס ולסייע בו, הוא מרגיש נפלא ורוצה לתרום את חלקו בשמחה. כך גם לגבי הילדים. אפשר וצריך לעשות אותם שותפים פעילים לא רק בפסח אלא כל השנה, ופסח זו הזדמנות נהדרת להתחיל ללמד אותם כללי סדר וארגון. אמא לא אמורה לעשות הכול לבד", היא קובעת, "היא הגנרל האחראי, אבל ממש לא אמורה לבצע את הכול בכוחות עצמה".

גם במשפחות שהיא מלווה נותנת מרים מקום מרכזי לילדים ולדרך שלהם לתרום לארגון הבית. "ילדים הם עם מדהים", היא צוחקת, "הם מטבעם אוהבים לעזור, ושאף אחד לא יספר לך אחרת. הייתה משפחה שהבנות הגדולות לא הרימו כוס בבית. כשהגעתי נכנסתי איתן לחדר והתחלנו לסדר יחד את הארון. מדף לפיג'מות, לחולצות, לגרביים וכך הלאה. עברנו גם לתיק בית הספר ולמגירת הנעליים, ולא היו מאושרות מהן. הרבה אחרי שסיימתי ללוות את המשפחה, האמא התקשרה אליי עם דמעות ואמרה לי שהן שומרות בקנאות על הסדר במגירות ולא מוכנות שהחדר יתהפך שוב".

השיטה הבטוחה, לדבריה, היא לדבר עם הילדים בגובה העיניים. גם ילדים קטנים. "אני מערבת אותם בארגון של הבית, והם בעצמם שמים לב שאם אנחנו מקפלים את הפיג'מה בבוקר ומסדרים את המיטה, אז בצהריים, כשאנחנו חוזרים מהלימודים, החדר מקדם את פנינו נקי ומסודר ואיזה כיף זה לחזור מבית הספר לחדר נקי ומסודר ולא לחדר חנוק ומבולגן".

לקראת סוף הריאיון מרים מבקשת להדגיש נקודה חשובה. "בשבוע שעבר קיבלתי טלפון מאישה שביקשה ממני לעזור לה להיות יותר נקייה. אמרתי לה שהיא טעתה בכתובת. אפשר שיהיה בלגן בבית, זה בית שחיים בו ולא בית מרקחת. יש בלגן? מסדרים. לכלוך? מנקים. אני לא נבהלת מזה. אני נותנת פתרונות ארגון כדי לשדרג את איכות הבית. אבל מצד שני, קשה לי מאוד עם בתים שיש בהם ניקיון קיצוני כזה, שאני מפחדת לנשום בו. צריך לאפשר חיים נורמליים, כיפיים ושגרתיים, אבל עם סדר וארגון נכונים שמרחיבים את שמחת החיים של האמא ושל כל המשפחה".

פסח בפתח, ולא ניפרד לפני שתגלי לנו כמה מהסודות שלך לארגון הבית.

"ידעתי שהשאלה הזאת תבוא", היא צוחקת. "לכל בית יש את הקודים שלו להתנהלות נכונה לקראת פסח. אני תמיד אומרת שמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, והכוונה היא גם לפסח. חשוב ליצור טבלה ברורה עם רשימת המטלות היומיות של כל בני המשפחה ולתלות אותה על המקרר. את המשימות חשוב לפזר נכון על פני כל השבוע. מי שהטבלה הזאת מכניסה אותה לחרדה מסוימת, יכולה לרשום טבלה נפרדת לכל חדר בבית, וכך לעקוב בסיפוק אחר ההתקדמות".

טיפ נוסף של מרים הוא לקחת עזרה מבחוץ בניקיון הבית. "באחד השיעורים שהשתתפתי בהם אצל רחל ארבוס, היא אמרה בצורה מאוד נחרצת שאת הכסף שאישה חוסכת על עוזרת בבית, היא תצטרך בסופו של דבר לשלם לפסיכולוג או לפסיכיאטר. כמה שזה נשמע קשה, לפעמים זו המציאות".

שני הטיפים האחרונים שריצ'ולסקי נותנת לנו קשורים, איך לא, למצב הרוח העצבני והלחוץ שלעתים משתלט על ההכנות לחג. "אני בטוחה שלכל אחת מאיתנו יש דברים חשובים שהיא לא מוכנה לוותר עליהם, אבל תמיד צריך לזכור שיש חשוב ויש חשוב יותר. עדיף לדחות משימות בצורה מבוקרת, ולא לכרוע תחת העומס והלחץ". לסיום היא אומרת: "הכי חשוב לפרגן לעצמך ולסובבים אותך על כל הספק או התקדמות בביצוע המשימות, ולזכור תמיד שאת בת חורין שאמורה לבוא כך לליל הסדר. נינוחה, שמחה ומאושרת".