אחד החלומות של זוגות צעירים רבים הוא שיום אחד, לפתע פתאום, יצנחו מחירי הדירות בישראל.
זהו חלום אנושי מאוד, במיוחד על רקע הזינוק במחירי הנדל"ן בישראל בתשע השנים האחרונות.
בתקופה הזאת עלו המחירים כמעט פי שניים במונחים ריאליים, והותירו זוגות רבים מאוכזבים בצד הדרך, כשחלום הדירה רק הולך ומתרחק מהם.
אולם מי שישוחח עם זוגות כאלה יגלה שרבים מהם הם למעשה קורבן של החלום הזה עצמו. התקווה שהנה עוד רגע קט תתהפך המגמה, הביאה אותם לשבת על הגדר ולחכות. פעם זה היה ה"פטיש 5 קילו" שהבטיח שטייניץ, פעם מע"מ אפס של לפיד ופעם מחיר מטרה של אורי אריאל. הצד השווה בכל התוכניות הללו היה שבסופו של דבר המחירים המשיכו לעלות, והדירות התרחקו עוד יותר.
ברגע קטן של גילוי לב חשף לאחרונה שר האוצר כחלון את האמת במערומיה. המדינה, ובראשה משרד האוצר, אינה מעוניינת בהורדה דרסטית של מחירי הדירות. המטרה היא בלימה של העליות ולכל היותר ירידה נומינלית של אחוזים בודדים ושחיקה ריאלית של המחירים לאורך זמן. ירידת מחירים נומינלית משמעותית, אפילו של עשרה אחוזים, בכלל לא נמצאת ביעדי האוצר. והסיבה לכך היא החשש ממפולת.
ירידה דרסטית של מחירי נכסים שהוערכו לצורך מתן אשראי בשווי גבוה יותר מסכנת את יציבותה של המערכת הפיננסית בישראל. ערעור של היציבות עלול ליצור אפקט של פיצוץ בועה, ומה קורה כשבועה מתפוצצת ראינו בארצות הברית בשנים 2007‑2008. איש לא מעוניין לראות מראות דומים גם בישראל.
המציאות הזאת, וההבנה של יעדי המדינה והאוצר, צריכים להילקח בחשבון על ידי הזוגות הצעירים שיושבים על הגדר כבר כמה שנים, ורואים את המחירים רק עולים ועולים. מבט מפוכח על המציאות ועל התסריטים האפשריים יסייע לזוגות הללו לקבל החלטות נכונות יותר בשאלה מה לעשות בהמשך הדרך.
הקרב על גיל הפנסיה לנשים
שר האוצר משה כחלון מינה השבוע צוות מיוחד שאמור לעסוק בנושא העלאת גיל הפרישה לנשים. הצוות, שהוקם מתוקף הוראות חוק גיל פרישה, כולל 12 חברות וחברים, שמונה מתוכם נשים. למרות זאת בראשו עומד דווקא גבר, הממונה על התקציבים באוצר, אמיר לוי. הסוגיה שהונחה לפתחו של הצוות היא מעין תפוח אדמה לוהט, אבל ייתכן כי דווקא ממנו תבוא בסופו של דבר ישועה משמעותית בנושא זה.
נתוני הבסיס הם די ידועים, ובכל זאת נזכיר אותם: עד שנת 1987 עמד גיל פרישת חובה לגברים על 65, ולנשים על 60. באותה שנה נקבע כי נשים רשאיות לפרוש עם מלוא זכויותיהן בגיל 60, אך הגיל שבו אפשר לאלץ אותן לפרוש הוא 65. בשנת 2004 חוקקה הכנסת את "חוק גיל פרישה". בחוק נקבע מתווה הדרגתי להעלאת גיל הפרישה ל‑67 לגברים. במקביל נקבע כי הגיל שהחל ממנו רשאית אישה לצאת לפנסיה יעמוד על 62, והגיל שבו ניתן יהיה לחייב אותה לפרוש יעמוד על 67.
כבר כאשר חוקק החוק, בשנת 2004, עלתה הטענה שהאפשרות הניתנת לנשים לפרוש חמש שנים מוקדם יותר מגברים אינה מתיישבת עם העובדה שתוחלת חייהן גבוהה מזו של הגברים בכארבע שנים. למרות זאת, בעקבות התנגדות חריפה של ארגוני הנשים, נשמר הפער בגיל הפרישה בין נשים לגברים. בהמשך נעשו ניסיונות נוספים לשנות את המצב ולהקטין את הפער, אך הם לא צלחו.
מפנה מסוים חל ערב אישור תקציב 2012. אז הצליח שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, לקבוע בחוק את העלאת גיל הפרישה המינימלי לנשים לגיל 64. העלאת גיל הפרישה אמורה הייתה להתחיל בינואר 2017 ולהתפרש על פני ארבע שנים, כאשר כל שמונה חודשים יעלה גיל הפרישה לנשים בארבעה חודשים. אולם, כאשר ארגוני הנשים כמעט הצליחו לסכל את אישור החוק בכנסת, התקבלה פשרה. על פיה החוק אמנם חוקק, אבל נקבע בו כי בשנת 2016 תוקם ועדה ציבורית לבחינת נושא גיל הפרישה לנשים. הוועדה תגיש את מסקנותיה לשר עד ה‑30 ביוני 2016, והשר יביא לוועדת הכספים את החלטתו, שתתחשב בהמלצות הוועדה, עד ה‑30 בספטמבר. ועדת הכספים תקבל החלטה סופית עד סוף דצמבר, והיא רשאית לשנות את מתווה העלאת גיל הפרישה לנשים.
לכאורה יכול הצוות שהוקם להמליץ על ביטול מוחלט של העלאת גיל הפרישה לנשים, אבל אני מקווה שהדבר לא יקרה. יש הרבה סיבות טובות לקוות שהוועדה תמליץ על מתווה להעלאת גיל הפרישה לנשים, גם אם הוא יהיה שונה מזה שנקבע בחוק. ראשית, החוק הנוכחי מקשה על נשים שמעוניינות להמשיך ולעבוד אחרי גיל 62 וכיום סובלות במקרים רבים מלחץ סמוי במקום העבודה לנצל את זכותן לפרוש. זכות הפרישה בגיל 62 גם משליכה באופן בעייתי על יכולתן של נשים למצוא עבודה כבר במחצית השנייה של שנות ה‑50 לחייהן, מתוך חשש של מעסיקים שמשך ההעסקה של הנשים הללו יהיה קצר. בנוסף לכך, נשים שהסדרי הפנסיה שלהן מבוססים על צבירה אישית נפגעות כתוצאה מפרישה מוקדמת מדי, שלא פעם בעצם נכפית עליהן למרות הבחירה הקיימת ברמה החוקית.
החלק המעניין בכתב המינוי של הצוות החדש, שנותן הפעם מקום לאופטימיות גדולה יותר, הוא ההצעה המופיעה בו ליצור מנגנון שיצמיד את גיל הפרישה לתוחלת החיים. על פי ההצעה, גיל הפרישה יתעדכן אוטומטית בכל פרק זמן על פי השינוי בתוחלת החיים הממוצעת. אני משער שלא נראה המלצה לקבוע שגיל הפרישה לנשים יהיה גבוה מגיל הפרישה לגברים, למרות שהן חיות יותר שנים. אולם עצם קביעתו של מנגנון הצמדה יחסוך אחת ולתמיד את הצורך לתקן מדי עשור את גיל הפרישה במהלכים סבוכים מאוד מבחינה פוליטית.