ביום שישי האחרון, בעיצומו של פורים דמוקפין, הלך לעולמו בגיל 74 לאחר מחלה קשה הרב ד"ר רפאל בנימין פוזן, תושב העיר העתיקה. הוא נטמן בהר המנוחות, והותיר אחריו אישה, שבעה ילדים ועשרות נכדים.
הרב פוזן למד בישיבת כרם ביבנה, הוסמך לרבנות ואת השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטת בר-אילן, באוניברסיטת תל-אביב ובלונדון. שימש כרב וחוקר מקרא באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת אורות ישראל.
תלמיד של נחמה
תחום מחקרו ומפעל חייו היה תרגום אונקלוס. הרב פוזן הפך את לימוד האונקלוס – אותו מחייבת ההלכה בקריאת שניים מקרא ואחד תרגום - למכלול שלם של בניית מערכה ולא רק דקדוקי לשון, כמו גם דיונים למדניים על ההבדל בין מילה מסוימת במקום אחד למילה דומה במקום אחר. הוא הנחיל את הלימוד המודרני באונקלוס, שלא היה קיים בדורות האחרונים. בזכותו הלימוד נכנס לקורסים למורים, באקדמיה ובישיבות.
"תרגום התורה נעשה על ידי אונקלוס הגר שהיה מן התנאים, כך שמדובר בגאולת הספר הבא שנכתב אחרי התורה. לתת לכך גאולה ומודרניזציה – זה מפעל חיים גדול", מסביר הרב ישראל רוזן, ראש מכון 'צומת' ועורך העלון 'שבת בשבתו', שם פרסם הרב פוזן פינה קבועה בנושא התרגום על הפרשה. "למרות שהרב פוזן היה צעיר ממני בשנתון, היינו חברים טובים כ‑60 שנה. החל מישיבת היישוב החדש, לאחר מכן שנים רבות בכרם ביבנה ובהמשך דרכי החיים, אנחנו ומשפחותינו היינו בידידות רבה", מספר הרב רוזן.
"הוא תמיד דיבר בהערצה על שלושה מרבותיו: הרב גולדוויכט בישיבת כרם ביבנה, ראש ישיבת סלבודקה, ונחמה לייבוביץ' – פרשנית התורה, שאצלה למד. יש התכתבויות רבות ביניהם, הן בצד העקרוני והן בשאלות פרטניות. בעיניי, המשיכה שלו לכל המפעל של אונקלוס היא פרי הקשר שלו עם נחמה לייבוביץ', שעסקה גם היא בתורה שבכתב מזוויות מיוחדות. נושא הנחלת אונקלוס לרבים בער בלבו. הוא הציע לכתוב טור בעלון 'שבת בשבתו' ונעניתי בשמחה. הטור שלו 'פרשגן' היה כלי קיבול לתורתו במשך כמה שנים, עוד לפני ספריו. כדרך העלונים, נאלצנו לבצע מדי פעם תחלופה בין הכותבים והוא מאוד הצטער כשזה פסק", הוא מוסיף.
ב'הארץ' אהבו אותו
פרט לכתיבה התורנית ולמחקרים, הרב פוזן היה מעורב בדעת עם הבריות ובעל עמדה. הוא פרסם מאמרים פובליציסטיים בעיתונות הדתית, כמו 'הצופה' ומוסף שבת של 'מקור ראשון', אבל גם בעיתון 'הארץ' - דבר שהיה די נדיר לאדם בעל תואר רבני ואיש תורני ושמרני כמוהו. אבל למרות פער ההשקפות, העורכים אהבו את מאמריו והציעו לו לכתוב באופן קבוע. "הכתיבה שלו הייתה מאוד מיוחדת ומרתקת, בעלת סגנון עשיר", מספר הרב מרדכי גרינברג, ראש ישיבת כרם ביבנה. "הוא ממש שלט בשפה, זה היה תענוג לקרוא את המאמרים שלו. דיברתי עם המשפחה על כך שחייבים לאסוף את המאמרים האלה ולהוציא אותם. למרות שעברו שנים והנושאים כבר לא כל כך אקטואליים, טעמם לא פג".
הרב פוזן היה גם בעל תפילה בימים הנוראים בישיבת כרם ביבנה במשך כ‑50 שנה והטביע את חותמו על נוסח התפילה בטעם המיוחד שלו. "היה לו קול בעל עוצמה לא רגילה, הוא שלט על הקול שלו והיה מסוגל לעלות ולרדת באמנות כזאת. אני לא זוכר אף פעם שהוא נתקע באמצע, כפי שרואים מדי פעם אצל אחרים", מספר הרב גרינברג. "הוא ידע לבכות, לשיר ולרגש את כולנו, כל דבר במקום שמתאים לו, וגם ידע להיות קשוב לקולות של העולם המודרני. כששמנו לב שאנשים מתחברים יותר לניגונים של הדור שלנו, כמו קרליבך וכל מיני שירים שיצאו לאחרונה – הוא ידע לשלב את זה בקטעים נוספים בתפילה. שמעתי מהרבה בוגרים שלנו שבכל מקום שבו הם מתפללים, לא משנה באיזה נוסח או מניין – תמיד מתנגן אצלם הנוסח של הרב פוזן וכרם ביבנה", מוסיף הרב גרינברג.
שלושה כרכים של 'פרשגן' על התורה חיבר הרב פוזן במהלך השנים. השלישי, לספר ויקרא, ראה אור לאחרונה. לפני כשלושה שבועות נערך ערב השקה מיוחד לספר, בו זכה הרב פוזן להתכנסות מכובדת של תלמידי חכמים מכל תחנות חייו. "באותו ערב הוא הרגיש לא טוב והיה חלש מאוד, כל המשתתפים הרגישו שזאת מסיבת פרידה", נזכר הרב גרינברג. "תוך כדי האירוע עשינו ערב שירה, כאשר הוא בעצמו הכין את הרשימה של השירים. הוא קיבל מזה כוחות וחזר לקול העוצמתי שלו וזה היה מדהים, איך הוא מצליח מתוך החולשה הזאת. לצערנו כבר למחרת הוא שקע בחולשה נוראה והלך ודעך עד שנפטר".
הרב פוזן השאיר חומר כתוב גם לספרי 'פרשגן' על במדבר ודברים, אולם תידרש עוד עבודה רבה כדי להשלימם.