נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, השתתף היום (חמישי) בכנס שולחנות מחוזיים של "תקווה ישראלית בחינוך" בהובלת בית הנשיא ובשיתוף משרד החינוך ופורום דב לאוטמן למדיניות החינוך.
האירוע התקיים בבית הנשיא בירושלים והשתתפו בו 170 מנהלי בתי ספר שהתכנסו בשולחנות על פי מחוזות משרד החינוך לחשיבה ובניית תכניות אזוריות בנושא חינוך לשותפות.
השולחנות המחוזיים הם מהלך שמתרחש השנה במסגרת "תקווה ישראלית בחינוך". מטרת השולחנות לשמש פורום חשיבה, תכנון ויישום בנושא החינוך לשותפות מפרספקטיבה אזורית ומחוזית. בשולחנות המחוזיים מתקיימת חשיבה משותפת על ייחודיותו של המחוז, האתגרים והמשאלות שמנהלי בתי הספר רוצים ליישם ברמה המחוזית בחינוך לשותפות.
המפגש היום בבית הנשיא נועד לייצר מחשבות, רעיונות ותובנות חדשות. התוצר איתו כל מחוז ייצא הוא מתווה ראשוני לתכנית פעולה מחוזית בתחום החינוך לשותפות לשנת הלימודים תשע"ז, תוך התייחסות למאפיינים הייחודים של המחוז.
"המפגש הזה הוא מפגש מיוחד", פתח ריבלין את דבריו וסיפר על חוויותיו מהשנה האחרונה בפרויקט. "בשנה האחרונה נפגשתי עשרות פעמים עם קבוצות שונות. אינני יכול למנות כמה פעמים דנתי ב'סדר הישראלי החדש' ובמיזמים השונים של 'תקווה ישראלית'.
''כמה פעמים ניסיתי, ניסינו, להעביר הלאה את ה'חיידק הזה' של החתירה לשיתוף פעולה, להיכרות, לשותפות. אותו 'חיידק' שדבק בי אי אז בילדותי ברחביה, בין שערי חסד החרדית לרחביה הבוהמיינית החילונית, אי שם בין ערימות הדפים המתורגמים מערבית לעברית של 'סיפורי אלף לילה ולילה' של אבי מורי, המזרחן, שאותו אני זוכר רכון על שולחן העבודה שלו, מפליג בחופשיות בין שפות, בין עולמות ותרבויות''.
ריבלין הדגיש, ''היום אני מרגיש שאינני צריך להתאמץ לעשות זאת. המפגש הזה הוא שונה, כאן הפנים מוכרות. פנים של שותפות ושותפים לדרך, של שותפים ושותפות לאמונה, לחזון ולדרך- שנקראים חינוך לשותפות. היום לא נצטרך לדון במבוא, נוכל לעלות קומה".
לדברי הנשיא, ככל שמתבוננים ברמת המקרו, האתגרים שמציב בפנינו ה'סדר החברתי הישראלי החדש' הולכים ונעשים מורכבים. ''הפוליטיקה הארצית נתפסת כמשחק סכום אפס בין קבוצות שנאבקות זו בזו. חילונים, דתיים וחרדים, ערבים ויהודים. כל קבוצה והאינטרס שלה, כל קבוצה נאבקת על החלק שלה.
''אבל", הדגיש ריבלין, ''ככל שאנחנו מתבוננים פנימה, ועוברים מהרמה הלאומית לרמה האזורית, הרי שמצטיירת לעינינו תמונה שונה בתכלית. שהרי המכנה המשותף היסודי, אבל גם המהותי ביותר, של תושביו של אזור גיאוגרפי מסוים, של מחוז מסוים, הוא שכולם מגדירים אותו כביתם".
הנשיא המשיך וסיפר על הדמיון בין הקבוצות השונות בחברה: "חילונים, דתיים וחרדים, ערבים ויהודים- עובדים יחד ולעיתים נאבקים זה לצד זה- כדי לשמור על הבית. האינטרסים הסותרים לפרקים- הופכים למשותפים. לכולם הוא שלם אחד. זהו היסוד של השותפות האזורית- הזדהות בכל הנוגע להגדרת ה'בית'.