בין שני עידנים. הספרייה הלאומית
בין שני עידנים. הספרייה הלאומיתצילום: הדס פרוש. פלאש 90

במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, יושב ראש הכנסת, הלורד רוטשילד ועוד תונח היום (שלישי) אבן הפינה למשכנה החדש של הספרייה הלאומית. על הספרייה והאוספים הייחודיים שבה שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ד"ר אביעד סטולמן ראש אגף אוספים בספרייה.

בראשית דבריו פורס ד"ר סטולמן את ארבעת התחומים המרכזיים המצויים בספרייה הלאומית - אוסף היהדות שהחל לפני יותר ממאה ועשרים שנה, אוסף הציונות ומדינת ישראל, אוסף האיסלאם המתעד את האיסלאם במזרח התיכון ואוסף מדעי הרוח הנחשב לאחד מאוספי מדעי הרוח הטובים בארץ וכולל ספרים, כתבי יד, ארכיונים של אנשים ומוסדות, תצלומים, מוסיקה ועוד. בנוסף, מספר סטולמן, מוקם בתקופה זו האגף האינטרנטי המתעד ומלקט חומרים ש"נוצרו" באופן דיגיטאלי בלבד.

ד"ר סטולמן נשאל מה הופך יצירה לראויה להיכלל בספרייה, או בלשון אחרת, מה מגדיר יצירה, ספרותית או מוסיקאלית, כיצירה יהודית? האם יצירה של יהודי בחו"ל שאין לה קשר ישיר ליהדות נחשבת ליצירה יהודית. סטולמן משיב שאכן שאלה זו היא שאלה כמעט פילוסופית שעמה מתמודדים אנשי הספרייה בעיקר כאשר מדובר בחומרים שמגיעים מעבר לים והיוצרים שמאחוריהם הם יהודים. זאת בניגוד לחומרים ישראליים שמעצם היותם ישראליים הם כבר ראויים להיכלל תחת ההגדרה של יצירה יהודית.

"לפני 120 שנה כל אדם יהודי שיצר ספרות או שירה הוא אדם שנולד חי ונשם יהדות באופן כלשהו. מאז מלחמת העולם הראשונה קשה להחליט אם פריט מסוים שייך לאוסף היהדות או לא, אבל בסופו של דבר יש דברים שפשוט לנו הקשר שלהם ליהדות, ויש שאנחנו אומרים שנאסוף אותם בשל הערך המוסף שבהם".

על ליקוט החומרים אומר ד"ר סטולמן כי בהתאם לחוק כל מה שיצא לאור בהיקף של למעלה מחמישים עותקים צריך להישלח לספרייה הלאומית ושם הוא נאגר. מדובר לא רק בספרים אלא גם בעיתונים ובמקומונים. בהיקף רחב יותר כוללים אוספי הספרייה גם מקומונים של קהילות יהודיות בחו"ל.

על האוספים הייחודיים שבספרייה מספר סטולמן ומזכיר כתבי יד עתיקים החל מכתב היד של הרמב"ם דרך הגניזה הקהירית ועד כתבי יד יהודיים בני ימינו בעברית, לאטינית ושפות נוספות.

בהמשך הדברים נשאל ד"ר סטולמן מדוע יש להחזיק בעותקי הכתבים עצמם כאשר לא מדובר בחומרים עתיקים אלא בכתבים בני זמנינו, בשעה שניתן לכנס אותם באופן דיגיטאלי. סטולמן מספר שאכן בתקופה זו הספרייה נמצאת במעבר מעידן הדפוס לעידן הדיגיטאלי, וכתבי עת שיצאו לאור רק באופן דיגיטאלי נשמרים בנפרד, כמו גם אתרי אינטרנט שאת חלקם לא ניתן יהיה למצוא עוד בעוד עשרים שנה והמקום היחיד להעלות את זכרם יהיה בספרייה. עם זאת הוא מעיר ואומר כי כתבים שנשמרים באופן דיגיטאלי נשמרים גם במסמך המקורי שלהם, המסמך העשוי נייר, "אנחנו אוספים גם וגם ולא שמים את כל הביצים בסל אחד", הוא אומר.

בין לבין מעיר סטולמן כי אמנם החזקת עותק דיגיטאלי של קובץ הוא קל וחוסך מקום, אך היכולת לפתיחת קובץ וורד בן עשרים שנה מתבררת היום כמשימה לא פשוטה בשל ההתקדמות הטכנולוגית.

בהמשך הדברים נשאל אודות הקהל המבקש את שירותי הספרייה וסיפר על חוקרים רבים הגודשים את אולמות הספרייה ונהנים משירות חינמי. כמו כן בני נוער שבעבר לא יכולים היו להיכנס למקום עושים זאת כיום. להנגשת שירותי הספרייה מתקיימים כנסים ואירועים בין השאר גם בקרב ילדי בית ספר ואלה מתוודעים למידע העצום האצור בספרייה, מידע בו יוכלו לעשות שימוש לצרכיהם הלימודיים והמחקריים.

בניין הספרייה החדש, שכאמור היום יתקיים טקס הנחת אבן הפינה שלו, ייבנה בקריית הלאום בירושלים, על מגרש השוכן במפגש הרחובות קפלן ודרך רופין, מול בניין הכנסת ובשכנות למוזיאון ישראל. הבניין מתוכנן על ידי משרד האדריכלים השוייצרי הרצוג ודה מרון. משרד אמיר מן - עמי שנער אדריכלים ומתכננים משמש כאדריכל מקומי. שטח הבניין הוא כ-45,000 מ"ר הכוללים 6 קומות בשטח של כ-15,000 מ"ר מעל הקרקע ו-4 קומות בשטח 30,000 מ"ר מתחת לקרקע. לפרויקט ההתחדשות שותפים ממשלת ישראל, משפחת רוטשילד באמצעות קרן 'יד הנדיב' ומשפחת דוד ורות גוטסמן מניו יורק.

סטורמן מעריך כי עבודות הבנייה יושלמו במהלך שנת 2020, ובינתיים איש אינו עוצר את עבודת הספרייה ופריטים רבים ממשיכים להיאסף ולהצטבר והשירות ימשיך להיות מוענק לציבור הרחב גם בשנים הקרובות במקביל לעבודות.