לעמעם את האש ולא להצית אותה

ביסודו של דבר – הדיון האמיתי הוא לאן אנחנו חותרים. אם החתירה היא להעצמת העימות בינינו ובין ערביי מדינת ישראל, הדרך הטובה ביותר היא להמשיך כך, בשני הצדדים.

להמשיך בהיאחזות בטענות מוצדקות חלקית על פער תרבותי, ולהפוך אותן למלחמות הפחדה; להמשיך להצביע עבור רשימות מאוד קיצוניות, ולטפח חברי כנסת שלא מגדירים רוצח כמחבל; להמשיך לדבר על "ידיים" ערביות שלא ייגעו בתינוק; להמשיך לפעול נגד מדינת ישראל בזירה הבינלאומית; להמשיך להקשיב רק לטיעוני הצד שלך, ולא לטיעוני הצד האחר; להמשיך ולראות בכל אחד אויב בפוטנציה, בין מצד זה ובין מצד אחר, ועוד ועוד. 

אין צורך ולא כדאי לומר דברי שקר. שקר אין לו רגליים. מה שעושים כל אלה המבקשים להעצים את הקרע ואת האיום ההדדי הוא להיאחז בניצוצות אמת שיש בטיעונים השונים, אך לנפח את הטיעון לממדים מפלצתיים, להפוך מקרה להכללה והבדלים תרבותיים למאבק באויב, ובכך להביא לפיצוץ גדול. 

גם אלה המתנגדים לכאורה למהלך הזה, ומבקשים להילחם בגזענות ולהביא לפיוס מתגבר – נופלים לא אחת במלכודת הזו. התמודדות מוצדקת כנגד חששות ביטחוניות הופכות להצתת אש הגזענות, ומהכיוון ההפוך – מאבק על שוויון זכויות הופך למשחק סכום אפס, בו אין אנו מקפידים על זכויות האדם, וכך במקום לרכך את המציאות הם מחריפים אותה.

האם אפשר אחרת? כאמור לעיל, הדבר תלוי לאן חותרים. משעה שכל הצדדים המעורבים יכוונו את מעשיהם מכוח ההכרה שכנראה נגזר עלינו לחיות ביחד לאורך זמן, ואף אחד מהצדדים אינו מתכוון להיעלם מכאן, ושהאינטרס המשותף הוא למצוא את הדרך לחיות ביחד, ומעבר לכך – דווקא האמונה העמוקה בצלם אלוהים שבכל אדם מחייבת אותנו לעצב את דרכנו גם לאור העיקרון הדתי והמוסרי הזה – תימצא הדרך לעשות כך. 

היא תימצא כאשר נשאל את עצמנו גם לאיזה מרחק אנחנו מוכנים ללכת לקראת העם האחר, ולהבין כי גם כשיש בסיס לטיעונים מוצדקים, ונטוע בהם גרעין של אמת – הפיכתו לטיעון כולל ולמבט מפלצתי על ה"אחר" הופכת אותו לטיעון שקרי, מסוכן מאוד, ומעצים קרע ומלחמה.

המבקשים לרכך את העימות ולא להעצימו צריכים אכן לעשות כך. לא להגדיר את הצד השני בהכללות גזעניות כפי שעושים שני הצדדים; לא להפוך כל אחד לאויב בפוטנציה; כן להעדיף אפשרויות של מפגש, של מקום משותף, של מרחב שמעצב ביחד רשות הרבים שמאפשרת לחיות בתוכה; כן לתמוך באותם חברי כנסת שאינם נאבקים נגד אלא מחפשים את הדרך לחיות ביחד; ובעיקר – כן לחשוב לפני כל עשייה ומדיניות מהו הדבר שיעמעם את האש ולא יצית אותה.