שתיהן היו חברות בלב ונפש, אבל היו ביניהן גם לא מעט הבדלים.
אנחנו, הילדים שגדלו בשכונה שלהן, כבר בקושי זכרנו איך קוראים להן באמת.
השמות שבהם כינו אותן כולם היו "גברת איזה מזל" ו"גברת ברוך ה'".
גברת איזה מזל, כשמה כן היא. בכל סיפור שהייתה מספרת היה מופיע הביטוי "איזה מזל". למשל: "איזה מזל שהנכדה שלי הגיעה היום, בדיוק הייתי צריכה עזרה במכולת". או: "אתמול הייתי צריכה לחנות במקום מאוד צפוף. איזה מזל שבדיוק השומר בחניון הסתובב שם ועזר לי לחנות".
אתם בטח מנחשים כבר מי הייתה גברת "ברוך ה'". גם לה היו הרבה סיפורים, אבל במקום לומר "איזה מזל", היה לה ביטוי שונה לחלוטין. "את שומעת", הייתה מספרת לגברת איזה מזל כשישבו לכוס תה אחר הצהריים, "היום הלכתי לרופא, ובדרך נתקלתי באבן שהייתה על המדרכה. כמעט נפלתי, אבל ברוך ה' בדיוק עבר שם בחור אחד והחזיק אותי רגע לפני שפגשתי את המדרכה". וגם: "הלכתי למכולת ובדיוק נגמרה שם הגבינה שאני אוהבת. ברוך ה', איך שבאתי לצאת הגיעה המשאית של תנובה והמוכר הוציא לי ישר מהארגז את הגבינה שרציתי".
כך היו השתיים משוחחות זו עם זו, ולפעמים היו אפילו קצת מתווכחות. "למה את אומרת ברוך ה' על כל דבר שמסתדר לך?" הייתה מתרעמת גברת איזה מזל, "יש בעולם צירופי מקרים, ופשוט היה לך מזל מוצלח באותו רגע. מי אמר שה' בדיוק שם לב אלייך בשנייה שהיית צריכה עזרה?". גברת ברוך ה' לא נשארה חייבת: "מה פתאום מזל? מי זה המזל הזה שבדיוק שלח אלייך את הנכדה ברגע שהיית צריכה עזרה? את חושבת שסתם ככה, בגלל איזה מזל שהתחשק לו לקפוץ עלייך פתאום, עזרו לך להיכנס לחנייה? יש מישהו שבאמת מסתכל ועוזר לך מלמעלה כל הזמן".
בשכונה שלנו התרגלו לשמוע בשעות אחר הצהריים את הסיפורים של השתיים מתגלגלים מקצה הרחוב אל קצהו, וגם את קולות הוויכוחים. עד שיום אחד משהו השתנה.
גברת איזה מזל חזרה באותו יום מביקור אצל הרופא. פניה היו נפולים ועיניה אדומות מדמעות. "אני חולה מאוד", סיפרה בשקט לגברת ברוך ה', "הרופא אמר שאני לא אחיה עוד הרבה זמן. אין לרופאים דרך לרפא את מה שיש לי".
גברת ברוך ה' היסתה אותה: "אל תדברי ככה. אנחנו נתפלל לה' שירפא אותך, ובעזרת ה' את תחיי עוד הרבה שנים". גברת איזה מזל כמובן לא השתכנעה. "מה לעשות, הפעם יש לי מזל רע", אמרה, "אני חולה וזהו זה".
גברת ברוך ה' לא התייאשה. היא ארגנה את כל הבנות והנשים בשכונה לאמירת תהילים במשך כמה שבועות לרפואתה של גברת איזה מזל. היא גם הצליחה לשכנע את גברת איזה מזל לתת שקל אחד לצדקה בכל יום. "שיהיה, מה יש לך להפסיד?" עודדה אותה.
בינתיים גברת איזה מזל הייתה עצובה מאוד, והלכה לפגישה נוספת אצל הרופא כדי לשמוע כיצד מתקדמת המחלה. אבל כשחזרה הביתה, היא רצה ישר לבית של גברת ברוך ה'. "לא תאמיני מה הרופא אמר!" היא סיפרה. גברת ברוך ה' שאלה בהתרגשות במה מדובר. "הם עשו שוב בדיקות, ופשוט נדהמו: המחלה שלי נעלמה לגמרי, הם לא מבינים מה קרה שם. אבל אני בריאה, אין לי שום דבר, ברוך ה'", נפלטו לה המילים האחרונות מבלי משים.
גברת ברוך ה' הביטה בה וחייכה. "כן, ברוך ה' שאת בריאה, ואיזה מזל שהתפילות הועילו...".