איה קרמרמן
איה קרמרמןצילום: דניאל רצאבי

מאז שחזרנו בתשובה, כל מי שמבין מגזרים, וגם מי שלא, שואל לאן אנחנו משתייכים. כאילו שלבחור להתגייס לצבא השם זה לא עמדה ברורה מספיק. ובכל פעם אני עונה: "אנחנו של רבינו".

בעלי המתוק אומר: הלוואי ונהיה ראויים להיקרא "של רבינו". אבל אני בחוצפתי, על אף שעוד לא ביקרתי אצל הצדיק, כבר חיברתי עצמי אליו באהבה יוקדת. השואלים, כשהם שומעים את תשובתי, לעתים מרימים גבה, לפעמים מחייכים בסולידריות ולפעמים מגחכים בלעג: אה, ברסלבים. גם אתם מאלה שקופצים על הגגות של המכוניות עם המוזיקה?

במשך שנים, שמו של רבי נחמן היה מילה נרדפת לכל מה שהיהדות המסורתית המסודרת רצתה להתנער ממנו. הוא שבר מוסכמות, דבר ששנוא בעולם בכלל ובעולם היהודי בפרט. הוא איתגר אז, כמו היום, כל חלקת אמונה שמישהו חשב שהיא נמצאת עמוק בכיסו. אולי כי הוא רוצה אותנו יותר מיהודים כשרים. הוא רוצה אותנו בוערים אל השם.

אבל מה אגיד? זו לא אני שבחרתי ברבי נחמן. זה הוא שבחר בי. תודה לא‑ל. כשהייתי בהיריון השני, לפני כעשר שנים, כשפלירטטנו עם השבת, השם יתברך זיווג לבעלי את יובל דיין. אם לא יד מזווג הזיווגים, אי אפשר להסביר אחרת את הפגישה ביניהם, שהולידה אהבה ממבט ראשון. פעם קראנו לזה "במקרה".

יובל התחיל להעביר שיעורי אמונה בביתנו. כמה חכם לא לקרוא לזה שיעור תורה. למי היה כוח אז לתורה? היינו עוד בהכחשה מעצמנו. אבל אמונה - כולנו חיפשנו. התווכחנו עם יובל עד זוב דם, עד שהבנו: יש לו אמת שהיא גדולה משלנו. יש לו עקרונות שעומדים איתנים, בזמן ששלנו נסדקים, מתמוססים. ברגע שהבנו את זה, הלב שלנו נפתח להקשיב, והנשמה קיבלה מזור. תוך כמה חודשים, חמישים איש, שלא את כולם הכרתי, היו מתאספים פעם בשבוע בביתי כדי להעיר את הנשמה הרצוצה ולקבל כלי עבודה איך להיות בשמחה תמיד.

האמונה הבוערת של רבי נחמן, הפשטות והתמימות, הרחמנות, ההבנה מאילו תהומות הגעתי, כף הזכות, התורות מחיות האמונה וכלי העבודה שרבי נחמן נותן לנו כדי לצלוח את היום יום, הם אינסופיים. כל אלו מחזקים יום יום את הבחירה שלי בו, ואת האמונה שזו הדרך המתוקה ביותר והמתאימה ביותר לעבוד את השם לדור שלי, לחברים שלי, שראו הכול, שמעו הכול, חוו הכול וטעמו הכול.

קיבלתי שלושה כלי עבודה, שכל אחד מהם שינה את חיי.

כף זכות

כף זכות ומציאת הנקודה הטובה בכל אדם, לקוחים מהספר ליקוטי מוהר"ן. חיבור המילים, כף וזכות, לא ממש קיים בעולם שממנו באתי. על מה ולמה לשפוט מישהו לכף זכות? מה זה נותן לי? מה נותן לי לחפש את הנקודה הטובה בבעלי שהרגע עצבן אותי? בילדים שלפעמים מרגיזים ומנסים להכשיל אותי בעבודת המידות? באיש שחתך אותי בכביש? ויותר מכול בעצמי?

אז כמי שחיה אי אילו שנים, גם בזוגיות, בלי כף זכות כחלק מהתודעה, והיום מתעקשת לאחוז בנקודה הטובה כמה שיותר, אני יכולה להעיד שזה כלי העבודה החזק ביותר שבין אדם לחברו, בין אדם לאשתו, בין אדם לפנימיותו.

התבודדות

בתולדות העם היהודי היו אישים דגולים שהתבודדו. ספר תהילים של דוד המלך הוא כולו דיבור אישי ישיר. אבל רבי נחמן הפך את ההתבודדות לכלי לעבודת השם. הוא נותן כלים איך להתבודד, איך להחזיק את השם קרוב קרוב לחזה.

בתחילת הדרך לא רציתי ללכת לבית הכנסת. ברכות השחר? לא התחברתי. תפילת שמונה עשרה? מי שמע על זה?! אבל הלב שלי בער. בער ברצון להתקרב להשם. להגיד תודה, בבקשה, עזור לי, הושיע אותי. אל תעזוב אותי לרגע, כי אני כמו בובת חוטים חסרת חוט שדרה. ההתבודדות נתנה ונותנת לי מענה. להתחבר, להודות, לשמוח, לרטון, לכעוס, לבוא בטרוניה, להתחנן ולהבין את היקר לי. היום אני מתחננת אליו יתברך שגם ילדיי ידברו איתו, בכל מקום, בכל זמן, מכל הלב.

אין ייאוש

מצחיק. אנחנו דור המיואשים. זמרים עשו מזה מיליונים, מלנגן על הייאוש הטבוע בכולנו, המושרש בדור הזה. ורבי נחמן בא ואומר: אל תתייאשו. היית, עשית, חווית, קלקלת. אם את מאמינה שאפשר לקלקל, תאמיני שאפשר לתקן. אל תיתני לייצר הרע אוכל - את העצבות שלך. אל תיתני לו ייאוש והלקאה עצמית. הוא רעב והוא יבלע אותך. תשמחי. תרעיבי אותו בשמחה שלך. תרעילי אותו באמונת התיקון שלך. אל תיפלי, ילדה שלי, תשמחי בנשמה הטהורה שאת. טיפת אור מגרשת הרבה מהחושך, ולך יש הרבה טיפות כאלה.

אז איך אפשר לחיות בלי כל אלו? לכבוד רבנו הקדוש רבי נחמן בן שמחה ופייגא, שיום הולדתו בראש חודש ניסן. זכותו תגן עלינו.

אגוזי מלך ושקדים מקורמלים

זה מתכון שאני מכניסה לכל דבר בפסח: כנשנוש, כחלק מהחרוסת או בסלט, בתוך עוגת שוקולד או מפוזר מעל גלידת וניל. אני מכינה אותו בתחילת השבוע, מכניסה לכלי אטום ומשתמשת כיד הדמיון.

החומרים הדרושים:

½ קילו אגוזי מלך

1/2 קילו שקדים מולבנים

2  כוסות סוכר

אופן ההכנה:

מומלץ לבשל בסיר או במחבת עם ציפוי נון-סטיק.

חשוב לנהוג בזהירות רבה. סוכר מתחמם הוא דבר רותח, שמגיע לטמפרטורות גבוהות וממיסות עור!

מפזרים את האגוזים והשקדים בסיר עם הסוכר ומתחילים לערבב. הסוכר יתחיל להינמס ולהתקרמל. יש קו דק בין שריפת האגוזים להמסת הסוכר. תמשיכו לערבב. מנמיכים ומגבירים את האש כשנחוץ. אם לפתע מתגבש הסוכר סביב האגוזים ומתקשה, לא להישבר! הגבירו את האש ואת הבחישה.

כשהסוכר יתקרמל ויקבל צבע חום זהוב, שופכים על נייר אפייה ונותנים לו להתקרר. לא להתפתות לגעת עד לקירור!

שוברים את הקרמל ומכניסים לכלי אטום.

[email protected]