התלמוד הירושלמי של מכון הירושלמי
התלמוד הירושלמי של מכון הירושלמייוני קמפינסקי

האם יש בנמצא שיטה חינוכית כוללת שנכתבה לפני למעלה מ‑1,600 שנה שבסיסה כולו יראת שמיים, נאמנות ליסוד תורה מן השמיים והעמדת התורה במרכז החיים, אבל גם כזו שמציגה הגות מודרנית, הכוללת סוגיות רבות שעולות במחשבה המודרנית?

אם בוחנים את ההגות היהודית בעת החדשה, הרי שרבנים והוגי דעות רבים עוסקים בסוגיות שעולות על הפרק. שיטות חינוכיות כוללות אנו מוצאים בעיקר במחשבת הציונות הדתית. לכן, אם נמצא גישה חינוכית כוללת שנכתבה לפני מאות בשנים, הרי באופן טבעי היא משמשת מקור מרכזי למחשבת הציונות הדתית, מעצימה אותה ומאירה אותה מזוויות רבות.

ובכן, אנחנו במכון הירושלמי 'תלמודה של ארץ ישראל' בהחלט רוצים לטעון שישנה גישה חינוכית כוללת כזאת, וכוונתנו היא לגישה הרוחנית-חינוכית של התלמוד הירושלמי – תורתה של ארץ ישראל.

התלמוד הירושלמי מציף נושאים שעולים בעולם המודרני, כמו למשל מעמד האישה. התלמוד הירושלמי (הוריות ב, ה) קובע שמה שהציל את יוסף מלחטוא באשת פוטיפר לא היה רק דמותו של אביו, אלא גם דמות דיוקנה של אמו שעמדה מול עיניו. התלמוד הירושלמי עוסק רבות ומעצים מושגים דומיננטיים רבים שעולים בהגות המודרנית, החל מהמהפכה הצרפתית כמו חירות, כבוד, שוויון, אחריות, יוזמה וכדומה. בנושא החירות נציין רק שלדעת הירושלמי (קידושין א, ב) אדם שמוכר עצמו לעבד כאילו עובד עבודה זרה.

התלמוד הירושלמי מאמץ גישות חינוכיות מודרניות שעולות בתחום המחקר, כמו למשל גישת החינוך הפתוח מול גישת החינוך הסגור של שיטת בבל, שכולה יראה ודיסטנס בין התלמיד לרבו (ירושלמי ברכות ב, א); הגישה החינוכית המאמינה ביכולתו של האדם לפעול ולעשות: לדעת התלמוד הירושלמי אליהו וחזקיהו פנו אל הקב"ה מתוך אמונה בצדקתם; גישה בטיפולים רפואיים המשלבת גוף ונפש: הירושלמי קובע שלא מן הכול אדם זוכה להירפא (כתובות יג, ב). הכוונה היא שקשר חם בין חולה לרופא מגביר את הסיכוי של החולה להירפא ממחלתו.

התלמוד הירושלמי מציג עמדה יוזמת מתוך אמונה בצדקת הדרך ולא עמדה מתגוננת, והדברים באים לידי ביטוי בסוגיות רבות העומדות על סדר היום הציבורי, כמו היחס החיובי לקירוב רחוקים (תענית ג, א), עידוד לימוד תורה של חילונים (חגיגה א, ז) ועוד.

לצאת מהחשיבה הגלותית

במשך אלפיים שנות גלות טפטפו לעם ישראל על עליבותו של העולם הזה – עולם המעשה. כדי להציג תורה מרוממת, כמו שעושה התלמוד הירושלמי, חובה בראש ובראשונה להעצים את עולם המעשה – מושגים כמו ארץ, מדינה וגוף. לאחר העצמה זו, חובה לשלב בין הצדדים הרוחניים שאמורים להטעין את הצדדים המעשיים, ולתת להם עומק, כיוון ומשמעות.

הרב יהודה עמיטל ('המעלות ממעמקים', עמ' 97 ואילך) מבכה על כך שבגלות היהדות הפכה להיות לדת – עולם רוחני מנותק, במקום להיות תורה. לא פלא שבהגות ימי הביניים, אצל רבנו בחיי וגם אצל הרמב"ם, אנו מוצאים את הרעיון הידוע שככל שהגוף מוסיף בניין הנפש מוסיפה חורבן. וזאת בניגוד גמור לגישת הרב קוק והציונות הדתית הטוענת שנפש בריאה בגוף בריא, כלומר שככל שמחזקים את הגוף, בהכרח מחזקים גם את כוחות הנפש.

נדגים את הדברים. אחד הסיפורים המפורסמים בתלמוד הבבלי הוא הסיפור של רשב"י במערה. לאחר שרשב"י ובנו יוצאים מהמערה (שבת לג, ב) מסופר שהם ראו אדם חורש ונתנו בו את עיניהם. לאחר שחזרו למערה ויצאו בפעם השנייה, ר' אלעזר בנו של רשב"י המשיך לתת את עיניו ביהודי שחורש (ורשב"י עצמו ריפא את אותו יהודי). אין לך דמות שצוררת את עולם המעשה יותר מר' אלעזר. וראה זה פלא, בתלמוד הירושלמי (חגיגה ב, א) מופיע מאמר של ר' אלעזר בר' שמעון, שלא פחות ולא יותר מעצים את עולם המעשה: "פעמים שהוא מקדים שמיים (הצד הרוחני) לארץ (עולם המעשה); פעמים שהוא מקדים ארץ לשמיים; אלא מלמד ששניהן שקולים זה כזה".

ונעבור לנושא הגוף, שכולל גם את נושא הממון. הכהן הגדול ביום הכפורים (ירושלמי יומא ה, ב) היה אומר בין השאר בתפילתו: "יהי רצון שלא יצא עלינו ביום הזה או בשנה הזאת כל חסרון, ואם בכל זאת יהא לנו חסרון, הרי שחסרון זה יהיה חסרון במצוות". מאמר זה קובע שישנו חסרון חמור יותר מאשר חסרון במצוות, והכוונה היא לחסרון בגוף או בממון. עוד לפני קיום התורה והמצוות ישנו מושג שנקרא חיים, הכולל בריאות, ביטחון כלכלי, חירות ועוד. הקב"ה רוצה בראש ובראשונה שנחיה חיים תקינים. המצוות תפקידן להעצים את החיים ולשכלל ולשפר את כוחות הנפש והעוצמות הרוחניות של האדם.

חייבים לצאת בקריאה אל הציבור לפתוח יותר ספרים שעוסקים באגדות הירושלמי, לשים לב לדברים של רבנים והוגי דעות שמצטטים את הירושלמי, וכשפותחים מקור בתלמוד הירושלמי, צריכים לשאול את השאלה מדוע דווקא הוא הדגיש נקודה זו או אחרת.

הגיע הזמן להכניס יותר את אגדות התלמוד הירושלמי לתוך התודעה הציבורית.