מאיר אטינגר הגיע לדיון בבית המשפט כשהוא לבוש בבגדי שבת, כראוי לאב שעומד למול את בנו, וביטא בכך את תקוותו שהצדק יופיע בהיכלו של בג"ץ.
אחרי שהייה מורטת עצבים, ניתנה ההחלטה לאסור עליו להשתתף בברית המילה. לא נעים היה לשופטת חיות להקריא את ההחלטה. גם היא הייתה מודעת להתעללות המרושעת באב הצעיר וביולדת הטרייה הטמונה בהחלטה זו.
באולם בית המשפט נכח, יחד עם מאיר אטינגר, גם עזרא נאווי, פעיל תעיו"ש. שניהם ממתינים לדיון בעניינם. נאווי, שהורשע בעבר במעשים מכוערים וכעת עומד למשפט על הסגרת מוכר קרקעות ערבי לידיה הקטלניות של הרשות – הגיע לבית המשפט חופשי והתרועע עם חבריו. מאיר אטינגר, לעומת זאת, שאיש אינו יודע מדוע אינו אדם חופשי, עצור ומורחק מכל בני משפחתו, שמנסים נואשות לתקשר איתו בתנועות פנים וידיים. אין ביטוי מדויק יותר לטירוף המערכות המוסרי שבו נמצאים הממסדים הביטחוניים ובתי המשפט במדינה, מהמצב הסוריאליסטי הזה.
ברור שמעצרו המנהלי, תוך הגדרתו כ"יעד מספר 1 של השב"כ", והאיסור על השתתפותו בברית של בנו בגלל "מסוכנותו" וההשפעה המאגית שלו על הנאספים שם, ממצבים את מאיר כמנהיג נוער הגבעות ו'תג מחיר' מבחינה ציבורית. היותו נכדו של הרב כהנא הי"ד מוסיפה לו הילה של הנהגה. מכיוון שאיני חושדת בשב"כ בטיפשות ובחוסר מודעות להשפעות הפסיכולוגיות של התנהלותו, אני מסיקה שמטרתו בכך היא אמנם לבנות את מאיר אטינגר הצעיר כמנהיג.
כך תופעת 'תג מחיר' מקבלת נפח ציבורי והופכת להתאגדות מסוכנת עם מנהיגות מפחידה, שצריך להשתמש נגדה גם באמצעים שננקטים בשעת חירום בלבד. כך גם מצדיקים את ההתנהלות הנפשעת כלפי הנערים הללו לאורך כל הדרך.
כך גם נשמרת הסימטריה בינינו ובין הערבים. כאילו גם לנו וגם להם יש מתונים וקיצוניים, והצבא והשב"כ (מהאו"ם) פועלים נגד ה"קיצוניים משני הצדדים". אגב אורחא, הדבר מצדיק גם את קיומה של המחלקה היהודית בשב"כ.
ד"ר ניצה כהנא
דודתו של מאיר אטינגר