ביום אביב בהיר סערה המדינה בשל הגילוי המזעזע: בכמה בתי חולים בישראל קיימת הפרדה בין יולדות יהודיות לערביות, ומשכנים אותן בחדרים נפרדים.
זעקות השבר על ה"גזענות" וה"אפליה" הרקיעו שחקים.
הגדיל לעשות ח"כ מיקי רוזנטל שהזדעק בלהט: "בושה! זה ממש כמו שעשו ליהודים בגרמניה".
טוב, ילדים, אז לכל מי שנהג לישון בשיעורי ההיסטוריה בתיכון, קבלו עדכון מרענן: אם עד כה הייתם בטוחים שבגרמניה הנאצית הובילו יהודים למחנות השמדה ושרפו אותם בכבשנים, טעות בידכם. בעצם הם זכו לאותו טיפול מסור ויחס מכבד כמו הגזע הארי, רק שזה נעשה בחדרים מפוארים נפרדים בהמשך מסדרון המחלקה.
אבל בואו נניח רגע להשוואות היסטוריות מופרכות וננסה להתמקד בהווה. מה בעצם גורם ליולדות יהודיות כה רבות לבקש בנימוס מהאחות לשכן אותן בחדרים נפרדים? ומדוע בתי החולים נענו בטבעיות למשאלתן ולא ראו בה עוול גזעני?
התשובה פשוטה. לא גזענות היא המניע כאן, אלא הפחד. לא אפליה היא הסיפור, אלא בקשה אלמנטרית לשקט נפשי.
כי הרי אין דבר שיולדת זקוקה לו כדי להתאושש מהאירוע המטלטל שחוותה כמו רוגע ושלווה. הרתיעה שלה מלהיות צמודה לגברת קוואסמה ולמשפחתה המבקרת, מובנת מאין כמותה. כי נרצה או לא, המספרים מדברים בעד עצמם: 67 אחוזים ממעשי הרצח בישראל מבוצעים בידי ערבים. פי שניים מתאונות הדרכים הקטלניות התרחשו כשמאחורי ההגה ישב נהג ערבי. תופעות של אלימות, גניבה, החזקת נשק ופריעת חוק מצויות במגזר הערבי באחוזים גבוהים לאין שיעור מאשר באוכלוסייה הכללית. כל אלו הם עובדות ידועות ומפורסמות, ועדיין לא אמרנו אף מילה על גל הטרור האחרון.
נסו רק לדמיין מה עובר במוחה של יולדת מותשת וחלשה לנוכח זרם המבקרים דוברי הערבית הפוקד את שכנתה לחדר, כשהיא זוכרת שחלק לא מבוטל מאלו ששלפו בשבוע האחרון את סכין הרצח והחלו לטבוח את כל מי שנקרה בדרכם, היו מוכרים לסובבים ולעתים אף היו מקור פרנסתם? האם חייבים להכריח יולדת עייפה וכאובה שמטופלת בתינוק חדש להתמודד עם עוד חרדה שתשתולל אצלה בלב?
לו בתי החולים בישראל היו טורקים את הדלת בפני היולדות הערביות ומותירים אותן להתייסר בציריהן וללדת על המדרכה, הרי שהייתה זו גזענות צרופה והיינו מתנגדים לה בכל תוקף. אבל שלא נתבלבל לרגע – המקום הטוב ביותר במזרח התיכון בשביל ערבי לקבל טיפול רפואי הוא בבית חולים יהודי. רק בישראל הוא יזכה לשירות מלא, מקצועי ואדיב. רק לשם השוואה, יהודי חולה שהיה נקלע בטעות לבית חולים ברמאללה, תוך מספר דקות לא היה זקוק עוד לרופא.
ולכן, למרות חגיגת הגינויים הצבועה והלינץ' התקשורתי שעשו לח"כ סמוטריץ', רוב הציבור בישראל הזדהה עמוקות עם דבריו. סוף סוף נמצא הילד שהכריז "המלך עירום", גם אם לאנשים מסוימים קשה לשמוע את האמת הזאת. לא אפליה יש כאן אלא הפרדה. לא התנשאות על יולדות ערביות, אלא התחשבות ביולדות יהודיות. לא גזענות ראינו כאן אלא בטיחות. ומעל הכול - זכות בסיסית של יולדת להניח את הראש על הכרית ולעצום עיניים בשלווה בימים כה סוערים.
ולסיום, האם הפרשייה האחרונה לא מזמינה לחשבון נפש עמוק? בוודאי. אך הראשון שצריך לעשות אותו הוא אותו מגזר שכל כך מקבל וכל כך מיילל, שרגיל לקלל ולהמשיך לזלזל. האם נעצרתם פעם אחת כדי לשאול את עצמכם האם יכול להיות שאת הפחד והחרדה מפניכם אתם פשוט הבאתם על עצמכם?