1
מוקדם לנבא איך יסתיים ההליך המשפטי בעניינו של החייל שירה במחבל בחברון. אבל ההחלטות השיפוטיות שכבר ניתנו בעניינו מוכיחות שצדקו מי שהאשימו את בכירי מערכת הביטחון ואת התקשורת בעריכת משפט שדה. למרות הצהרות נחרצות של שר הביטחון והרמטכ"ל, שמתחפרים בעמדתם וממשיכים להתבטא פומבית בגנותו של החייל, קבעו שלוש ערכאות של בתי משפט צבאיים שתמונת האירוע רחוקה מלהיות חד-משמעית.
המדיניות המחמירה והמשפילה שנקטה התביעה הצבאית כלפי החייל – אולי בהשראת רוח המפקד – התנפצה פעם אחר פעם בהחלטותיהם של השופטים. את האשמתו הראשונית והמופרכת ברצח נאלצה התביעה הצבאית להחליף די מהר בחשד להריגה.
למרות התעקשות התביעה לערער שוב ושוב, קבעו שלושה שופטים בשלוש ערכאות כי גרסתו של החייל, שלפיה הירי שלו לא נועד לנקמה אלא לסיכול אפשרות של הפעלת מטען, נראית סבירה ואפשרית. החזקתו במעצר בתנאים שבהם מוחזקים חשודים מסוכנים לציבור הוחלפה במעצר פתוח בבסיס צבאי, שתנאיו שקולים למעצר בית. לאחר שהובא לדיונים הראשונים בהארכת מעצרו כשהוא כבול באזיקים כפושע פלילי מסוכן, כעת הוא פטור מההשפלה הזאת ומתהלך בחופשיות. בית המשפט הצליח להתעלות מעל ללחצי התביעה ולהתעלם מחריצת הדין המוקדמת של בכירי מערכת הביטחון.
2
מדוע מתעקשים יעלון ואיזנקוט להמשיך להצהיר הצהרות לא פופולריות בפרשה שנתונה לבירור ולהכרעה שיפוטית? נראה שהם חוששים מפני השפעותיו של גל האהדה כלפי החייל שסחף את רוב הציבור - כפי שאפשר היה לראות בבירור בסקרים. שר הביטחון והרמטכ"ל חוששים שהגיבוי הציבורי לחייל מחברון יעניק לגיטימציה לכל חייל לפתוח באש על פי שיקול דעתו, תוך הפרת הנהלים והפקודות. לחשש הזה יש אולי מקום, אבל הם עצמם אשמים באותו גל אהדה ציבורי שהפך את החייל היורה לגיבור.
אילו היו טוענים מלכתחילה שהוא טעה בשיקול הדעת וחיסל מחבל רוצח ונאלח בשעה שכבר לא היה מוצדק לחסלו, לא הייתה מתעוררת כזאת תגובת-נגד. אילו היו מעמידים אותו לדין משמעתי על ירי בניגוד לנהלים ולפקודות, זה היה עובר בדעת הקהל. במקום זה הם התעקשו להשחיר את פניו, להפוך אותו לרוצח, לשלול מראש את טענותיו על תחושת סכנה אפשרית, להתעלם מכך שמדובר במחבל שרגע קודם לכן ניסה לרצוח חיילים בעיצומה של מתקפת טרור. תקפו אותו בבוטות בתקשורת בעוד פיו חסום משום שהוא חייל הנתון במעצר. מול כל זה התקוממה דעת הקהל, ובצדק.
אם יעלון ואיזנקוט רוצים שעמדתם תתקבל, כדאי שירדו מעץ היומרה המשפטית והמוסרית שעליו טיפסו. שידברו על מורכבות המאבק בטרור בתנאים של רגישות בינלאומית ומצלמות שמסתובבות בכל מקום ושולחות תמונות לכל כלי התקשורת בעולם. שידברו על הצורך לדבוק בנהלים ובפקודות גם כשהן נראות שגויות, משום שצבא בלי משמעת לא יכול לתפקד. שיפסיקו להתייפייף על גבו השחוח של חייל צעיר שאולי טעה ואולי לא. ושישאירו לשופטים את הבירור העובדתי המדויק ואת ההכרעה המשפטית.
3
כדאי להתעכב מעט על הניסיון של שר הביטחון לדבר בשם המוסריות ונגד ההתבהמות, לקול תשואות יפי הנפש בשמאל הישראלי. מה בעצם כל כך מוסרי באפשרות שחייו של המחבל היו ניצולים? איזה צדק מוסרי יש בכך שהרוצח הנאלח היה מטופל רפואית על חשבון סל התרופות המצומק של משלם המיסים הישראלי, נכלא בתנאי דה-לוקס השמורים למחבלים, עובר השתלמות בטרור בכלא הישראלי, ואז משתחרר בעוד אחת מהעסקאות ויוצא שוב לרצוח?
אפשר לטעון שמדינה אינה יכולה לחסל שבויים בלי משפט, אבל הרוצחים הפלשתינים שנוהגים לתקוף אזרחים חסרי ישע הם האחרונים שיכולים לדרוש הקפדה על מוסר לחימה. אין עניין ציבורי במיצוי הדין עם מי שהרג מחבל בן-מוות שכזה, ובטח שאין עניין בניפוח אשמתו וברדיפתו המשפטית. אשמתו העיקרית, וגם זה רק אם לא באמת חש בסכנה, היא הפרת נהלים ופקודות. עבירת משמעת, אולי עבירת משמעת חמורה. לא יותר מזה.
כדאי להזכיר כאן את המקרה של עדן נתן-זאדה, החייל שרצח ארבעה אזרחים ערבים בשפרעם בשנת 2005. הוא נתפס בידי המשטרה, ואז בוצע בו לינץ' על ידי ההמון הערבי הזועם כאשר כבר היה כבול באזיקים וברור שלא נשקפה ממנו שום סכנה. הפרקליטות ממש לא מיהרה להעמיד לדין את מבצעי הלינץ'. ההליכים המשפטיים נגדם החלו רק שבעה חודשים מאוחר יותר, והעונש החמור ביותר שנגזר בפרשה היה שנתיים מאסר.
4
ומכאן לסיפור אחר שהסעיר את השיח הציבורי השבוע – הפרדה בין יהודיות לערביות בחדרי האשפוז של מחלקות היולדות.
עד כמה הזוי הדיון על תופעת הגזענות היהודית כלפי הערבים אפשר להדגים באמצעות דמותו הגרוטסקית של חבר הכנסת אחמד טיבי. בעיצומה של המתקפה התקשורתית על התבטאותו (הלא מוצלחת) של ח"כ סמוטריץ', מיהר טיבי להתעטף בגלימת הליברל, להפגין את נאורותו ולהכריז שאם סמוטריץ' ואשתו יזדקקו לטיפול רפואי - הוא יעניק להם אותו ללא היסוס.
כדאי לזכור מי היה יאסר ערפאת, הראיס הפלשתיני שכוכבו הפוליטי של טיבי דרך בעקבות התפקוד שלו כיועצו. זהו האיש שהוביל פיגועי טרור גזעניים שבהם נרצחו אלפי יהודים – אנשים, נשים וטף – רק משום שהם יהודים. טיבי גם תומך בשחרורם מהכלא של מחבלים גזענים שבעיניהם כל יהודי הוא מטרה לגיטימית לרצח. משום מה כלי התקשורת שנתנו במה לדבריו הצבועים לא זכרו לעמת אותו עם המציאות הזאת. כי את טיבי אף פעם לא שואלים שאלות קשות.
בכלל, השיח התקשורתי שבמסגרתו נחשפת מדי פעם איזו תופעה או מוצגות תוצאות סקר כדי להוכיח עד כמה היהודים גזענים כלפי הערבים הוא שיח חד-צדדי, רדוד וצבוע. השיח הזה אף פעם לא עוסק בגילויי גזענות חמורים הרבה יותר של ערבים כלפי יהודים. מתי לאחרונה עסקנו בשאלה האם יהודים יכולים לגור בערים ערביות? לנוכח תו הגזענות שהודבק לארגונים כמו 'להבה', מתי לאחרונה נבדק יחסם של ערביי ישראל לאפשרות שבת שלהם תתגייר ותינשא ליהודי? ועד כמה בכלל שייך לדבר במונחים של גזענות, כאשר הרקע העיקרי לניכור ולאיבה אינו השוני הגזעי, אלא סכסוך הדמים בין העם היהודי לעם הערבי שנמשך כבר מאה שנה, וההזדהות של רבים מערביי ישראל עם האויב הפלשתיני?
5
החברה הישראלית ידעה להתגבר על פערים גדולים מאוד של תרבות, מנטליות, מנהגים, צבעי עור וארצות מוצא. זה לוקח לפעמים זמן ומותיר צלקות, אבל זה קורה. הפחד והעוינות שיהודים מרגישים כלפי ערבים אינם גזענות, אלא תוצאה טבעית של סכסוך דמים ממושך שעדיין מתנהל. כאשר בכל יום ערבי שולף סכין ומנסה לדקור יהודי, וכשהחברה הערבית בכללותה אינה מתנערת מהמעשים הללו ואף תומכת בהם, זה ממש לא הזמן לייסר את עצמנו על כך שיולדות יהודיות בוחרות לא לחלוק חדר עם יולדות ערביות.
לתגובות: eshilo777@gmail.com