הפרקליטים החליטו לחזור לעבודתם הסדירה לאחר הסכמה על מו"מ מואץ שייפתח סביב הגוף שיבקר את עבודתם, אם יוקם כזה או לא, ובערוץ 7 שוחחנו עם הפרופ' מיכל טמיר, מרצה בכירה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' על טענותיהם ומחאתם של הפרקליטים.
בראשית הדברים אומרת פרופ' טמיר כי לטעמה "המחאה של הפרקליטים מאוד לא מוצדקת. הביקורת על הפרקליטות מאוד חיונית. לא בגלל שיש לי עמדה רעה על הפרקליטות בישראל, אלא בגלל כוחה הרב.
"לכל גוף ביורוקרטי יש בו כשלים ואנשים ספציפיים שכושלים ואני חושבת שהביקורת מתחייבת מתוקף כוחו ועיסוקו בדיני נפשות".
"על פי ניסיון הדו"חות שכתבה הנציבה הילה גרסטל מוכיחים עד כמה הביקורת הזו חיונית וחשובה. היא כתבה דו"חות מצוינים וצר לי שבמקום ללמוד מהדוחות הללו ולשתף איתם פעולה הפרקליטים בוחרים לשבות ולהתנגד לביקורת הזו".
בהמשך הדברים התייחסה הפרופ' טמיר לעיקרי טיעוניהם של הפרקליטים בזה אחר זה. על הטענה לפיה הפרקליטים לא יוכלו לבצע את עבודתם נאמנה כאשר כל העת יחששו מהביקורת שתעקוב אחר מהלכי עבודתם, אומרת טמיר כי "הביקורת היא לא על שיקול דעת בתיק כזה או אחר, אלא על כשלים מערכתיים או על עניינים פרטניים שאינם קשורים לשיקול הדעת.
"הם צריכים לעשות את עבודתם נאמנה והביקורת לא צריכה להפריע. לפי הטיעון הזה לא תהיה ביקורת על כל גוף. ביקורת מוסיפה שקיפות ויעילות ואינה צריכה להפריע לעבודת האנשים".
טענה נוספת שעלתה על ידי הפרקליטים היא שהביקורת אמורה להתמקד במערכת ולא בפרקליטים ספציפיים כפי שעלול להיווצר מקיומה של מערכת מבקרת שכזו.
על טיעון זה מבהירה פרופ' טמיר ואומרת כי אין מדובר בביקורת על אדם ספציפי, אלא שכאשר יש ביקורת על עניין מסוים היא נבדקת עניינית ואכן עד כה אם הייתה תלונה מוצדקת היא טופלה והוכח שמרבית התלונות לא היו כאלה. "אין כאן רדיפה של פרקליט כזה או אחר".
"יש הרבה פעמים מצבים שקשה להבדיל בין פרטנית למערכתית. ניקח את דוגמת הדו"ח על חוות הדעת של מאיה פורמן במקרה זדורוב. מדובר היה על ביקורת שעניינה היה ניסיון של הפרקליטות לשנות תצהיר. זה דיבר על פרקליטה ספציפית אבל יש לו השלכות לגבי היכולת של הפרקליטות לדרוש שינוי תצהיר.
"כלומר הרבה פעמים היחד בין הביקורת הפרטנית למערכתית לא ברור, ולכן חשוב שחשוב שיהיה בידי גוף אחד. ריבוי תלונות ספציפיות יכול להעיד על כשל מערכתי", היא אומרת ומזכירה את ההתאמה והעבודה במקביל למבקר המדינה כנציב הקבילות.
"ביקורת היא דבר חיוני, בעיקר כשמדובר בדיני נפשות", שבה טמיר ומדגישה כי "בצד השני ישנם אנשים שאלו החיים שלהם. חשוב להבין זאת. הביקורות המערכתיות הראו בעיות מערכתיות שהגיוני שיתקיימו אם הגוף לא מבוקר, כמו למשל זכויות נפגעי עבירה שלא מקוימות, אנשים שלא מקבלים במשך שנים מידע על סגירת תיק, חוסר שוויון בין מיוצגים לשאינם מיוצגים וכו'. אלו דברים שנובעים מגודלו של הגוף ולא מכך שהוא טוב או רע".
בהמשך הדברים התבקשה פרופ' טמיר להתייחס לעצם המציאות שבה פרקליטים יכולים להודיע שלא יבואו לאולמות בית המשפט כחלק ממחאתם.
לדבריה "כל ההתנהלות של ועד הפרקליטים מתחילת הסכסוך הזה היא התנהלות לא ראויה. המאבק הזה הפך כמעט למאבק לא ענייני ואישי נגד הנציבה. זה כבר פחות העניין עצמו.
"לי באופן אישי זה נראה לא ראוי. מה גם שהביקורת לא באה לומר שהפרקליטות לא בסדר. לי באופן אישי יש אמון בגוף הזה, אבל יש בו המון כוח והוא גוף ביורוקרטי וכמו כל גוף כזה הוא זקוק לביקורת, במיוחד כשהוא עוסק בדיני נפשות".
לסיום השיחה עמה נשאלה הפרופ' טמיר אם הקמתו של גוף מבקר לא עלולה להוביל לדרישתם של אסירים המשוכנעים בחפותם לתבוע את פתיחת תיקיהם למפרע, מאחר והם משוכנעים שליקויים בהתנהלות הפרקליטות היא שהובילה להרשעתם.
טמיר משיבה ואומרת: "המבקר לא פותח תיקים. לפסקי דין חלוטים יש הליכים נדירים שבהם פותחים את המשפט מחדש, כשמתגלה ראיה חדשה. זה לא המסלול של המבקר אלא מסלול של בית המשפט כמתגלה ראיה שיכולה לזכות".
לדבריה הוכחה שמהלך משפטי שובש על ידי הפרקליטות לא תיחשב לראיה חדשה מסוג זה.