למרות החיוכים, כבר לא סופרים את ארה"ב באזור. ג'ון קרי עם שרי החוץ של סעודיה ומדינות המפרץ
למרות החיוכים, כבר לא סופרים את ארה"ב באזור. ג'ון קרי עם שרי החוץ של סעודיה ומדינות המפרץצילום: Jonathan Ernst, רויטרס

הצימוק בביקור של מלך סעודיה סלמן במצרים היה ההכרזה המשותפת על הקמת גשר על ים סוף אשר יחבר את שתי המדינות.

קיימת סמליות רבה בהקמת הגשר הזה. בתקופת מצב הלוחמה בין ישראל למצרים, הושמעה פרט לנושא הפלשתינאי גם הטענה שישראל תקועה כטריז בלב האומה הערבית, ומונעת רצף טריטוריאלי בין צפון אפריקה למזרח התיכון. על בסיס הטיעון הזה קמו רעיונות ממסירת הנגב לערבים ועד לחילופי טריטוריה, כך שתמורת ויתור על אילת והקצה הדרומי של המדינה, ישראל תזכה לפיצוי ברצף טריטוריאלי עד לתעלת סואץ.

עתה ייווצר החיבור, ומכיוון שהוא לא בא מצדנו, זה יקרה אפילו בלי מחאות הירוקים. כחלק מהכנסת אורחים מצד המצרים, הוכרה בעלות סעודיה על טיראן וסנפיר, והוסבר לישראל שסעודיה תכיר בחופש השיט במיצרי טיראן. יש הדורשים את הדבר לשבח, כמעין הכרה סעודית בזכותה המשפטית של מדינת ישראל המשתלבת עם היחסים המתחממים תחת השולחן בין ירושלים לבין ריאד. יש הדורשים את ההתפתחות הזאת לגנאי, היות שהדבר מנתק לבנה נוספת מהסכמי קמפ דיויד. ישראל כידוע מאפשרת נוכחות צבאית מצרית בחצי האי סיני הרבה מעבר למותר בהסכם, וויתור שמוכתב מפעילות מחוז סיני של המדינה האסלאמית מציב סכנה גם לנו וגם למצרים. כעת, במקום הסכם לגבי חופש השיט הישראלי שנחתם על מדשאות הבית הלבן קבל עם ועדה, ניאלץ להסתפק בהבנה בלתי פורמלית שהסעודים מכירים בחופש השיט הישראלי.

ברור שאנחנו מקווים שמגמת ההתקרבות בין ישראל לסעודיה תימשך, אבל אסור לשגות באשליות, ויוכיח המשא ומתן לפיוס עם טורקיה. אחרי הבשורה על ההתקדמות הרבה שהושגה, שוב טפחה המציאות על פנינו כאשר הודיעה טורקיה שבלי הסרת הסגר על עזה אין הסכם. נוכח היחסים הרעים בין טורקיה למצרים (כאשר סעודיה נחשבת למתווכת אפשרית), הטורקים לא יפנו למצרים להסיר את הסגר. יש לזכור: טורקיה היא מדינה שפעם קיימה איתנו יחסים הדוקים, וישנם חוגים בטורקיה שיהיו מרוצים מחידוש היחסים הדיפלומטיים המלאים. לעומתה, לסעודיה חסר ולו שמץ מסורת פומבית של הכרה בישראל. המלחמה הקרה בין סעודיה לאיראן היא גם מלחמה עדתית בין סונים לשיעים, וניסיון של סעודיה לגייס את הסונים לצדה עשוי לגרום להידוק הקשרים עם גורמים כמו החמאס.

הממלכה אמורה לעבור טלטלות די קשות בעתיד הקרוב נוכח הצניחה במחירי הנפט. בית המלוכה הסעודי קנה יציבות כלכלית על ידי אמנה חברתית, שעל פיה המדינה מספקת לאזרחיה את כל צורכם ודורשת מהם רק דבר אחד: שיישארו מחוץ לזירה הפוליטית ויצייתו לממשלה. זה נגמר, ובמקום זה שר ההגנה הנסיך מוחמד בין סלמן מבטיח רפורמות מרחיקות לכת כולל הפרטה. המשך היציבות השלטונית בממלכה תלוי במימוש אותן הבטחות. אם תחול התדרדרות במדינה, הדבר יכול להתבטא גם במישור חופש השיט הישראלי.

בעבר, כאשר עלה צורך לסגור פינות בין ישראל לשכנותיה, ארצות הברית נרתמה למלאכה בנפש חפצה והעניקה ערבויות. אבל זו הייתה ארצות הברית של פעם. עכשיו, לאחר שנות אובמה בבית הלבן, הצדדים לא חשבו לגייס שוב את שירותיה הטובים של ארצות הברית. הדבר מעיד שבסוגיה הזאת לפחות, קיימת תמימות דעים בין ירושלים, קהיר וריאד.

למי מותר להתלהם

כולם אצים רצים להגן על שר הביטחון ועל הרמטכ"ל מפני הפוליטיקאים המתלהמים. היות שהתלהמות קיימת כידוע רק בצד אחד של המפה הפוליטית, אז ברור מי הם אותם פוליטיקאים, שנאמר עליהם השבוע כי הם פועלים מתוך אינטרסים צרים. מעניין שכאשר חייבים לשחוט פרות קדושות כגון תקציב הביטחון, על מנת לאפשר יותר תקציבים למטרות רווחה, לא מדובר במתקפה על שר הביטחון והרמטכ"ל. כאשר כתבת קול ישראל כרמלה מנשה התפקדה למעשה כנציבת תלונות החיילים והוריהם, כולל בנושאים משמעתיים בתוך הצבא, וזכתה לפרסים רבים על כך, לא היה מדובר במתקפה על צה"ל – כי מנשה נמצאת בצד הנכון של המפה הפוליטית.

מותר להשמיע ביקורת, כמובן בגבול הטעם הטוב, על הרמטכ"ל איזנקוט, כשם שבעבר היה מותר להשמיע על רפול ביקורת שהרבה פעמים חרגה הרבה מעבר לטעם הטוב. מותר לבקר את מדיניות שר הביטחון כלפי עזה, או את החלטת המערכת לשעבד את תקציב הביטחון להרבה שנים (ולתשומת לב הבג"ץ) לממשלות רבות על רכישת מטוס בעייתי כמו ה‑F‑35, בלי שהדבר ייחשב כמתקפה על צה"ל. מה שצריך לעמוד לדיון אינה זכות הביקורת אלא תרבות הדיון.

ביטחון במגזר הערבי – ביטחון לכולם

לשר גלעד ארדן ולמפכ"ל המשטרה רוני אלשיך מגיעות מחמאות על מינויו של ג'מאל תכרוש לניצב הערבי המוסלמי הראשון, שירכז את שירותי המשטרה במגזר הערבי. ההחלטה מגובה בהעברת מאות מיליוני שקלים לחזק את נוכחות המשטרה במגזר.

ראשית כול, מדינת ישראל חייבת לספק הגנה וביטחון ציבורי לאזרחיה הערביים. הם הנפגעים הראשונים כאשר קיימת אווירה של הפקר אצלם. שנית, למדנו מהפגועים בפריז ובבריסל שקיימת זליגה מהירה מהפשיעה לטרור. רוב החברים בתא הרצחנים היו אנשים שלמדו איך לחמוק מזרועות שלטון החוק כאשר עסקו בגניבות רכוש ופשעים אחרים. הם הפעילו את הכישורים המקצועיים שרכשו בעולם הפשע בשירות הטרור האסלאמי, תוך שהם משדרגים את מעמדם מפושעים סתם ללוחמי אללה. מי שמתיר חלל על ידי אימוץ המנטרה "פרופיל נמוך מונע חיכוך", מזמין כוחות שליליים ומסוכנים למלא אותו, בדיוק כמו במולנביק בבריסל.

ממשלת ישראל תצטרך לגבות את הניצב החדש מול הביקורת הצפויה, כגון זו של יוסף ג'בארין: "אנחנו מודאגים מכך שהגברת השיטור תיועד לביצוע הריסת בתים ביישובים הערביים". גם מניעת בנייה ללא היתרים, והשתלטות בעלי זרוע על קרקעות, מהווה בסופו של דבר שירות לאזרח.