1
מצער היה לשמוע את הנשיא רובי ריבלין יוצא בנאומו, בטקס השבעת שופטים השבוע, נגד שאיפתה של שרת המשפטים איילת שקד למנות שופטים שמרנים לבית המשפט העליון.
ריבלין לא חידש דבר כאשר אמר שמלאכת השיפוט היא אמנות ומיומנות ואיננה תוכנית כבקשתך. שרת המשפטים לא זקוקה לשיעור הזה מפיו. היא יודעת היטב שגם אם תצליח להוביל למינויים של שופטים בעלי השקפה שמרנית, לא תהיה לה שליטה על החלטותיהם השיפוטיות ואי אפשר לצפות מה יפסקו בכל נושא ספציפי. יחד עם זאת, ברור לחלוטין שלערכיו ולהשקפת עולמו של שופט יש השפעה על נטייתו לפסוק כך או אחרת בשאלה ספציפית שהובאה לשיפוטו. כזכור, אהרון ברק כנשיא בית המשפט העליון חסם את מינויה של פרופ' רות גביזון, משפטנית בכירה ומוערכת, רק משום שייחס לה אג'נדה שלא נראתה לו. תובעים וסנגורים כאחד מביאים בחשבון את השקפת עולמו של השופט כשהם באים להציג את טיעוניהם בפניו. שופטי בית המשפט לחוקה בארצות הברית, שאיש לא יטיל דופי במקצועיותם, נבחרים על ידי הנשיאים תוך התייחסות מפורשת להשקפת עולמם. הנשיא ריבלין מיתמם אם הוא מבקש להתכחש לכך שהבדלי פסיקה בין שופטים שונים נובעים במקרים רבים מהבדלי השקפה.
2
כאשר שרת המשפטים מבקשת לבחור שופטים שמרנים, היא חותרת לשוב למצב שבו כל אחת מרשויות השלטון מקבלת החלטות בתחום סמכותה, ואינה פולשת אל תחום סמכותן של רשויות אחרות.
אין זה סוד שמאז ימי כהונתו של הנשיא אהרון ברק אימצו שופטי בית המשפט העליון מדיניות של התערבות מוגברת בהחלטות הממשלה, הכנסת ושאר רשויות השלטון. המדיניות הזאת, המכונה 'אקטיביזם שיפוטי', שנויה במחלוקת קשה בקרב משפטנים בכירים בארץ ובעולם. אבל הנשיא לשעבר אהרון ברק ותלמידתו-ממשיכתו דורית ביניש הצליחו לעצב את דמותו של הרכב שופטי בג"ץ למשך דור שלם, תוך ניצול הרוב שהיה להם בוועדה לבחירת שופטים. הם הובילו לבחירת שופטים בעלי גישה שיפוטית אקטיביסטית ובעלי השקפת עולם ליברלית-אוניברסלית, ודאגו שלעמדה הדוגלת בריסון שיפוטי ובהשקפת עולם שמרנית יהיה ייצוג זעום בקרב שופטי בג"ץ.
כאשר מדיניות של אקטיביזם שיפוטי מופעלת על ידי בית משפט שאין בהרכבו איזון וגיוון אידיאולוגי, התוצאה היא התערבות תכופה של בית המשפט לסיכול רצון הבוחר, אשר בא לידי ביטוי בהחלטות הממשלה והכנסת. ביטול החוקים שחוקקה הכנסת במטרה לצמצם את היקף ההסתננות הבלתי חוקית מאפריקה לישראל, הוא רק אחד מתוך מקרים רבים שבהם השקפתם האקטיביסטית והליברלית של שופטי בג"ץ הביאה לסיכול החלטותיהם של נבחרי העם. ביטול מתווה הגז שעליו הוחלט לאחרונה הוא כמובן דוגמה בולטת נוספת. וכך, בעוד המצביע הישראלי מעלה לשלטון פעם אחר פעם קואליציה שמרנית ולאומית, ממשיכים רוב שופטי בג"ץ להוביל בפסיקותיהם קו ליברלי-אוניברסלי, ומשתמשים בסמכותם השיפוטית כדי לכפות את השקפת עולמם על המדינה ואזרחיה. אחד הגורמים המרכזיים לשחיקה המתמשכת והמדאיגה בפופולריות של בג"ץ הוא התחושה שהשופטים שמים את עצמם במקום הממשלה והכנסת, פולשים לתחום סמכותן וכופים החלטות המנוגדות לרצונו ולהשקפתו של רוב הציבור.
3
הנשיא ריבלין נקט מדיניות של אקטיביזם נשיאותי כאשר ניסה בדבריו להתערב במדיניותה של שרת המשפטים הנבחרת, המכהנת גם כיושבת-ראש הוועדה לבחירת שופטים. בתוקף תפקידיה היא מוסמכת לנסות ולהוביל את הרוב בוועדה לקבלת החלטות בהתאם להשקפת עולמה, שהיא גם דעתו של רוב הציבור בישראל. הנשיא ריבלין לא צריך לנצל את המקום הטקסי שנועד לו באירוע השבעת השופטים כדי לנסות לסכל את מדיניותה של שרת המשפטים בתחום אחריותה.
עמדתו של הנשיא ריבלין מאכזבת במיוחד על רקע העמדות שהביע בתקופת כהונתו הארוכה כחבר כנסת וכיו"ר הכנסת. כאשר גורמי ימין שתמכו בבחירתו לנשיאות מביעים אכזבה מעמדותיו בנושאים כמו היחס לערביי ישראל, ריבלין משיב שמעולם לא הסתיר ולא שינה את עמדתו בעניין. כשתמכתם בי לנשיאות ידעתם במי אתם בוחרים, הוא נוהג לומר. אבל בנושא האקטיביזם השיפוטי היו לחבר הכנסת ריבלין עמדות מאוד ברורות, והוא יצא לא פעם נגד ההתערבות המוגזמת של מערכת המשפט בהחלטות הכנסת והממשלה. שינוי טעמו מאז שנבחר לנשיא יוצר תחושה שגם הוא נוטה, כמו נסיכי ליכוד שקדמו לו, לשכוח ממרומי השררה את תומכיו ואת עקרונותיו שהביאו לשם. להגנתו ייאמר שבניגוד לנסיכים אחרים, לפחות בנושא ארץ ישראל והיחס להתיישבות הוא נשאר הרבה יותר ימינה מהנשיאים שקדמו לו.
4
מבחינה טקטית, לא בטוח שאיילת שקד נוהגת נכון כאשר היא יוצאת בביקורת פומבית נגד החלטת בג"ץ בפרשת מתווה הגז או בהצהרות פומביות על כוונתה למנות שופטים שמרנים. מסתבר שככל שתשמור על פרופיל נמוך בהצהרותיה, כך היא תוכל לפעול ולהשפיע יותר בהחלטות אופרטיביות. כל עוד לשלושת נציגי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים יש למעשה גוש חוסם שיחייב להגיע איתם להסכמה, קשה לראות כיצד תצליח שקד להביא לבחירתם של ארבעה או חמישה שופטים שמרנים. אבל המטרה ששמה לעצמה היא ראויה, צודקת ובתחום סמכותה. התערבותו של הנשיא בעניין מיותרת לחלוטין.
שיהיה בריא, ליצמן
שר הבריאות יעקב ליצמן פועל לגמרי במסגרת תפקידו כאשר הוא יוצא למערכה נגד צריכת מזון קלוקל (ג'אנק פוד). מערכת הבריאות צריכה לשים דגש על הקדמת רפואה למכה, ולעסוק בעידוד אורח חיים מונע מחלות לא פחות משהיא עוסקת בריפוי שלהן. הינזרות מתזונה מזיקה היא גורם מרכזי במניעת תחלואה. לכן יש לברך על התבטאויותיו של השר נגד מזון מטוגן רווי שמן ונגד משקאות עמוסי סוכר, ובמיוחד על ההחלטה לחייב את מפעלי ההזנה בבתי הספר לספק לתלמידים מזון בריא בלבד.
אבל אין די בהתבטאויות של ליצמן כדי לעמוד בפרץ מול המזון התעשייתי המזיק. עידוד צריכת המזון הבריא צריך לבוא לידי ביטוי גם בהיבט הכלכלי. תפריט בריא מונע תחלואה וחוסך הוצאות רפואיות, לכן להשקעה בעידודו יש הצדקה לא רק בריאותית אלא גם כלכלית. אך בעוד המודעות לחשיבות התזונה הבריאה הולכת ומתפשטת בקרב הציבור, ובעוד מוצרים ועסקים שמתמחים בתזונה בריאה הולכים ומתרבים בשוק, נראה שהמדינה מניחה לשוחרי הבריאות לשאת בעצמם במלוא הנטל הכלכלי ולא ממהרת לתרום את חלקה.
כך למשל נמכרים הקמח הלבן והלחם האחיד במחירים מפוקחים וזולים, בעוד מוצרי הקמח המלא הבריא נמכרים ללא פיקוח ובמחיר יקר בהרבה – ולא משום שעלויות הייצור שלהם יקרות יותר. פירות וירקות טריים הם מרכיב מרכזי בסל המזון הבריא, אבל היוזמה להסיר מעליהם את חובת תשלום המע"מ לא נומקה בשיקולים של בריאות ולא הצליחה להמריא.
מול הערך שבעידוד צריכת מזון בריא ניצבים אינטרסים כלכליים כבדים מאוד של תעשיית המזון הרווי בחומרים משמרים ובחומרי צבע וטעם. ככל שתגבר המודעות לצריכת מזון בריא כך יפחתו הכנסותיה של תעשייה זו. לכן קשה להניח שליצמן יוכל להוביל את המהלך הזה לבדו. מן הראוי שממשלות ישראל בהווה ובעתיד יאמצו את עידוד צריכת המזון הבריא כמדיניות לאומית מעוגנת בחקיקה.
לתגובות: eshilo777@gmail.com