בכל יום שעובר חשים תושבי הישוב עמונה את הלחץ סביב החלטת בג"ץ שהורה לפנות את ישובם עד לסוף שנת 2016.
כחלק מההיערכות יוצאים אנשי הישוב בקמפיין הסברתי וביומן ערוץ 7 שוחחנו עם תמר ניזרי, מדוברי הישוב, על הסיכוי שמשהו אכן ישתנה סביב גורלו ועתידו של הישוב.
בראשית הדברים נשאלה ניזרי אם לתחושתה הציבור אדיש או מודע לחרב הפינוי וההרס המרחפת מעל הישוב. ניזרי שומרת על נימה אופטימית ואומרת: "הציבור לא אדיש. הציבור חי את החיים שלהם ומרוכזים בפרנסה ובילדים ובעבודת ה' שלו ולשם הכוחות שלו מופנים וזה הכי טבעי".
ומה באשר לעמונה? האם עמונה אינו ברשימת העניינים הללו שמעסיקים את הציבור הרחב? "כרגע לא", היא אומרת ומוסיפה "כעת התחלנו בקמפיין פרסומי להכניס את הנושא למודעות. אנשים מישובים אחרים באזור התפלאו ולא ידעו כלום.
"לכן בשלב הראשון חשוב לדעת. צריך בשלב הראשון לדעת שיש בעיה ושמשהו לא כשורה קורה. זו המטרה הראשונה - להכניס למודעות, שיש כאן מדרון שאנחנו מתקרבים אליו ואנחנו הראשונים בתור"
ומה לגבי הפוליטיקאים? האם משהו ממה שהם אומרים או עושים יכול לגרום לתחושה רגועה יותר? "גם לגבי הפוליטיקאים ומי שמייצג אותנו בבית היהודי, אנחנו שמחים בהם ובפועלם המבורך. אנחנו בטוחים שהם עסוקים בהרבה דברים טובים ומאמינים שככל שהמציאות ההזויה שלנו תיכנס יותר ויותר לתודעה ותתקרב וככל שניצור לחץ ותודעה ציבורית שתתרחב הנושא של עמונה כתחילת הפינויים, יהיו יותר רצון ומוטיבציה לפעול ולעשות".
לנוכח הנימה הזו בה היא נוקטת נשאלה ניזרי כיצד היא והתושבים בעמונה מתייחסים לאמירות שנשמעות מאנשי ימין והתיישבות, ולפיהן את כל הפעולות הציבוריות ניתן יהיה לבצע בעתיד ולגבי מקרים אחרים, אך לגבי עמונה נראה שהדין נחתם ובג"ץ אינו מוכן לאפשר למדינה להשיב תשובה אחרת מזו שניתנה עד כה, גם אם בכוחה של התשובה החדשה יהיה למנוע את ההרס.
ניזרי משיבה: "ואם זה נראה שאין מה לעשות אז מה? אנחנו כעת לפני פסח ואנחנו עומדים מכו בני ישראל ביציאה ממצרים כשמאחורינו מצרים ולפנינו הים. לכאורה אין מה לעשות, אז מה נעשה? דבר אל בני ישראל וייסעו. אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו. לכאורה אנחנו בפני מבוע סתום אבל זה לא כך. אנחנו כיהודים מאמינים אנחנו יודעים שתמיד ניתן להפר דברים, לשנות ולבטל".
בדבריה מציינת ניזרי כי משפטנים עימם שוחחו ראשי המאבק להשארת היישוב על כנו מציינים שתי דרכים משפטיות שבהם ניתן יהיה להציל את הישוב מגזירת החורבן וההרס. "ישבנו על זה הרבה שעות כדי להבין את הרציונאל שמאחורי הדרכים אבל יש שתי אפשרויות, אחת מהן היא חוק ההסדרה, אבל בשביל זה צריך הרבה רצון טוב. זה לא נוח, לא לבג"ץ ולא נוח לאף אחד, אבל רק מעשיית פעולות ממקומות לא נוחים - צומחים".
בתקופה זו, היא מספרת, ממשיכים גורמים בהתיישבות להציע לתושבים בעמונה פתרונות של העתקה, אך התושבים מסרבים בנימה אחידה. "אנחנו מקבלים הצעות מגורמים בהתיישבות, ואנחנו לא מוכנים לשום שיתוף פעולה מהסוג הזה, לא העתקה ולא העברת הישוב למקום אחר.
באתי לעמונה ואני קשורה למקום לקהילה ולאנשים על ההר הזה ולא שישימו אותנו באתר קראוונים כלשהו. זה המקום שלנו ואנחנו לא מוכנים לשום פשרות בעניין. מצידנו נמשיך כך בחוסר ודאות עד הסוף הטוב".