מחר (שלישי) יצוין במצודה שבנבי יושע שבצפון הטקס לזכר חללי הקרבות לשחרור המקום מיד הערבים במסגרת מלחמת השחרור. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם בכיר חוקרי קרבות נבי יושע כיום, החוקר יעקב שנקמן שקורא לציבור הרחב להתפנות מעט ממלאכת ההכנות לחג הפסח ולהגיע למצודה שבצפון להכיר ולהוקיר את תרומת הלוחמים והנופלים.
"מדובר בשלושה קרבות, כשהקרב העיקרי הוא הקרב של י"א ניסן תש"ח, 21.4.48, הקרב הקטלני שבו נהרגו 22 פלמ"חאים", בקרב הראשון נהרגו ארבעה לוחמים ובשלישי נהרגו שניים ועל שם ה-28 נקראת המצודה כיום 'מצודת כ"ח'.
"אני חוקר כבר שנים את הקרב וממשיך את מחקרו של החוקר ב-ה' הידיעה של קרבות נבי יושע, איש רב פעלים יהודה דקל, איש ההתיישבות הגדוד השלישי של הפלמח שחבריו נהרגו בקרב השני וכתב את הספר 'מצודת כח - רעות תחת אש'. בשנים האחרונות הוקם לזכרו מוזיאון הרעות ליד משטרת נבי יושע".
"מצודת נבי יושע היא אחת משורת מצודות שהוקמו בתקופת המאורעות כדי למנוע פלישה ערבית מלבנון. היא הוקמה ב-1939 וערב הפינוי הבריטי הבריטים מסרו אותה לערבים. נעשה ניסיון ראשון לכבוש אותה על ידי נוטרים מגדוד אלון ואנשי פלמ"ח. הקרב היה מאוד לא מוצלח וארבעה נהרגו בקרב. התקבלה פקודה לכבוש את המצודה על ידי פלוגה ב' וכמה הכשרות. הקרב הסתבך מאוד בגלל שורה של תקלות ונגמר עם 22 הרוגים", אומר שנקמן וכשהוא מתבקש לפרט מעט יותר על הכשלים שהובילו לתוצאה הקשה של הקרב הוא מספר:
"המצודה הותקפה משני כיוונים. פתחו באש ראשונים התוקפים מדרום ככוח רתק עם מחלקת פילון, אחד מגיבורי מלחמת השחרור. זו הייתה פעולת הסחה מדרום שהעסיקה את הערבים שהיו שם. הקרב החל לפנות בוקר של י"א בניסן ובצפון עלה במקביל הכוח של דודו צ'רקסי, דודו הידוע מהשיר. הם חתכו את הגדרות. היה איחור בלוח הזמנים, עליה ממושכת מאוד, הגיע רק אוטובוס אחד ולא שניים. בנוסף עיקר העיקרים היה כשהלך לאיבוד ספסל שעליו היו אמורים להגביה את חומר הנפץ כדי למקם את הפיצוץ במקום שבו הקיר רך יותר, כי תחתית המצודה הייתה מבטון מזוין. הספסל הזה הלך לאיבוד. הם ציפו לראות את הקיר פרוץ אבל זה לא קרה. הכוח הצפוני התגלה והערבים הבינו שהם מותקפים גם מצפון ועיקר ההרוגים היו מהצפון, שם דודו המ"מ נהרג ועוד 16 הרוגים, וליד הקיר הצפוני נהרגו 17 לוחמים. היו גם חמישה הרוגים במחלקה של פילון, מחלקה של ניצולי שואה. פילון נשאר עם שני פצועים קשה, מרדכי ראוך ויצחק ישראלוביץ'. הוא גונן עליהם עד הרגע האחרון והורה למחלקה לרדת לרמות נפתלי. הוא נשאר עם שני הפצועים ובסוף כנראה ירה בהם ובעצמו כדי שלא ליפול בידי הערבים שהתייחסו לפצועים באופן ברוטאלי. כך הסתיים הקרב".
"צריך דלבר גם על הצלחות. כעבור כמעט חודש, כאשר הגדוד השלישי של הפלמ"ח כבש את צפת, הגדוד עלה לכבוש את המצודה הפעם עם פלוגה ג' בפיקודו של ראובן נצר ז"ל שהלך לעולמו בשנים האחרונות, מ"פ מצוין וזהיר מאוד. אחרי מצור של יומיים ולאחר הפצצה של חיל האוויר, הערבים נסוגו בלי הרוגים, אבל בחוסר מזל היו שני לוחמים שהיו עם הכוח שהלך לנוח אחרי קרב קשה עם היובש והשרב, הערבים שראו שהמצודה בידינו ירו לעבר המצודה, ובמעשה שטן אחד הפגזים ניתז מאחד החדרים ושני לוחמים, אליעזר בן נבט ומאיר בן בשט נהרגו במקום".
על אליעזר בן נבט מספר שנקמן כאחד המ"כים המעולים שהשתתף בקרב השני על נבי יושע. "הוא נפצע וכשהגיע אליו החובש הוא שאג עליו 'קודם הפצועים האחרים ואני האחרון...' וכך היה . אחרי שבוע מכיבוש צפת הפלמ"ח עלה לקרב השלישי על נבי יושע ותוך כדי קרב נודע לו שנולד לו בן בכור בקבוצת כנרת. המג"ד שחרר אותו, אבל הוא אמר 'יש לי חשבון עם נבי יושע. אני לא עוזב את הקרב עד שלא מחסלים את המצודה הזו ואחר כך אראה את הילד'. למרבה הצער הוא לא זכה לראות את בנו הבכור. ציון בן נבט, בנו, גר היום בקבוצת כנרת".
כאמור, שנקמן קורא לציבור הרחב למצוא את הזמן ולהגיע ביום שלישי הקרוב לאירוע ההנצחה ללוחמי הקרבות על המצודה. לדבריו בזכות מחקרו של יהודה דקל הציבור מכיר יותר ויותר את סיפור הקרבות הללו ומוקיר את הלוחמים הפצועים והנופלים.
לזאת הוא מוסיף ומעיר כי מחקרו מגלה עוד ועוד פרטי מידע הנחשפים גם כעת, עשרות שנים לאחר הקרבות ההם. אחת הדוגמאות היא סיפורו של יצחק יצחק מלר-שלוסר שנהרג בקרב חודש לפני הקרב השני בשיירה בדרך למנרה, ובטעות הונצח בלוח הזיכרון של לוחמי המצודה. "הסתבר שהגופה שלו הושחתה בצורה אכזרית ביותר עם עוד שני בחורים אחרים. הוא היה נצר אחרון למשפחה שהושמדה בשואה וברגע שהוא נהרג נקטע עץ המשפחה שנרצחה על ידי הנאצים לנגד עיניו. הוא הונצח בטעות על לוח הזיכרון".