חמאס
חמאסצילום: רויטרס

בעקבות חשיפתה של מנהרת התקיפה מרצועת עזה שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הד"ר דן שיפטן, ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, על המשמעויות של גילוי המנהרה ומה שעומד מאחורי המאמצים הבלתי פוסקים של חמאס להכות בישראל.

בראשית דבריו קובע ד"ר שיפטן כי עם כל הכאב הפרטי שעלול להיגרם מפיגוע שנובע ממנהרת טרור הרי שעדיין לא מדובר באיום אסטרטגי על ישראל, וכך יש לנהוג עם גילויה של המנהרה. לטעמו איום אסטראטגי אמיתי על ישראל הוא התנהגות מנהיגותית מופקרת כדוגמת זו שאפיינה את עסקת שליט, התנהלות שגרמה לחמאס לחוש שהוא המרוויח מהעימות עם ישראל ושכדאי לו להמשיך ולחטוף חיילים.

"הדבר היחיד שיכול להיות אסטרטגי הוא אם ננהג באופן המופקר כמו האופן שישראל נהגה במקרה גלעד שליט. אם לא, המנהרות יכולות לפגוע בישובים או בצה"ל, אבל הפגיעה הזו אינה מאיימת באופן משמעותי. זה מפחיד וכואב ברמת הפרט, אבל לא זה מה שיכריע את המערכה בתמונה הכללית, אלא אם כן אנחנו נחליט שזה מה שיכריע את המערכה בהתנהגות מופקרת כמו בעסקת שליט", אומר שיפטן.

בהתייחסו לקריאות לפעולה מונעת אומר שיפטן כי סוגיה זו צריכה להידון בעיקר בצפון שכן בגבול לבנון קיים איום משמעותי לאין ערוך יותר מאשר בדרו, ועם זאת "בצדק אנחנו לא תוקפים את חיזבאללה למרות שהוא נמצא במצוקה בגלל המאבק בסוריה. זו טעות אסטרטגית לצאת למלחמה בגלל דבר כזה".

מוסיף שיפטן ואומר: "אנחנו לא צריכים הצדקה כדי לפגוע בחמאס שפגע בריבונות שלנו. מדובר בארגון ברברי ואנטישמי שמייצג חברה בעלת יסודות ברבריים. צריך לזכור שהארגון האנטישמי והברברי הזה נבחר על ידי רוב התושבים בגלל שהוא ברברי.

"זה מה שגרם לו להיות פופולארי בקרב הציבור הברברי שבחר בו והוא היה נבחר גם היום. יש לנו מלחמה מתמדת איתם והשאלה מתי כדאי ומתי לא כדאי לצאת למלחמה. לצאת למלחמה בגלל שגילינו מנהרה? זה חוסר שיקול ראייה אסטרטגי".

צה"ל חשף מנהרת חמאס

מחדד שיפטן ומדגיש בדבריו את ההבדל בין הפעולות המתבקשות וההכרחיות על ידי מערכת הביטחון, כפי שאלה באות לידי ביטוי בפעולות צה"ל המשכלל את יכולותיו הטכנולוגיות מול איום המנהרות, לעומת חוסר אחריות, כהגדרתו, של הצהרות שנאמרות כי הן נשמעות טוב בציבור.

באשר למניע המוביל את ארגון החמאס להמשיך ולחפור מנהרות, אומר ד"ר שיפטן כי היעד הוא חטיפת חיילים "כי אנחנו נתנו להם מוטיבציה לחטוף חיילים בעסקת שליט, שהייתה מעשה מופקר וחסר אחראיות וחסר נכונות לראות פרספקטיבה רחבה כי הסתכלנו על הפרט ולא על הכלל. כל עוד נהיה מוכנים לעשות מעשה מופקר כמו עסקת שליט יהיה כדאי להם להתאמץ בניסיון לחטוף חיילים".

"חוסר הנכונות שלנו להתנהג בצורה מופקרת לאין שיעור חשוב לביטחון ישראל מאשר גילוי מנהרה או לא", הוא אומר ומוסיף כי לטעמו חוסר אחריות מהעבר האחר הוא גם "הקריאות לפעולה נגד חמאס בגלל שגילינו מנהרה".

עוד נשאל ד"ר שיפטן אם גילוי המנהרה מלמד על כך שחמאס אינו מורתע כפי שהצהירו גורמי הביטחון הישראליים שוב ושוב. לדבריו מחשבה מסוג זה היא חלק מתפיסה פרימיטיבית ופשטנית של מושג ההרתעה.

"אי אפשר להרתיע את חמאס מחפירת מנהרות והתחמשות כי זו מהותו. לא אכפת להם מה גורל ילדיהם, לא אכפת להם מגורל האוכלוסייה. לא אכפת להם שום דבר אחר פרט ללפגוע ביהודים. זה הדבר שמעניין אותם ובשביל זה הם קיימים. אלו אנשים שניתן להרתיע אותם רק מפתיחה בפעולה גדולה עד נקודה שבה הם לא מורתעים יותר. ההרתעה הישראלית לא יכולה למנוע הכנה למלחמה אלא לרווח את הזמנים בין מלחמות ועימותים גדולים".

ד"ר שיפטן רואה במציאות הקיימת בעזה מאפיין למתרחש בעולם הערבי כולו. "ראה מה קורה בעולם הערבי. הם הרי שוחטים זה את זה בהיקפים מונומנטאליים. הם גורמים לעצמם נזק אדיר. הם לא מסוגלים לעמוד בפני פיתוי האלימות. זו חברה שיש לה קושי גדול לעמוד בפני הפיתוי הזה, וחברה שלא יכולה הייתה לבנות לעצמה אומה וחברה קונסטרוקטיבית.

''היא נכשלה בכך במאה השנים האחרונות ולכן כל המזרח התיכון מתמוטט לנגד עינינו. ההרתעה העיקרית ב'צוק איתן' היא ההבנה שעבור כל הסבל שהם סבלו הם קיבלו אפס. זה הדבר החשוב ביותר בהרתעה, לדאוג שלא יקבלו כלום בתמורה לאלימות. שהאלימות לא תהיה משתלמת. האלימות של 'צוק איתן' לא השתלמה.

''כל הרעיון של 'צוק איתן' היה ללחוץ על סיסי שיפתח את רפיח, והעובדה שישראל תיאמה כל דבר עם מצרים ובסופו של דבר דחפה את חמאס לידי המצרים שיודעים להתנהג עם חמאס כפי שראוי להתנהג  זה מה שמנע מלחמה, אבל המלחמה הזו תתפרץ כי זו חברה שלא מסוגלת שלא לצאת למלחמה. זה מה שהם עושים. בשביל זה הם קמים בבוקר, לא למען הילדים ולא נגד הכיבוש, אלא כדי להרוג כפי שהם עושים זה בזה".

ממשיך ד"ר שיפטן וברוח זו מגדיר את תירוץ ה'כיבוש' כעילה למאמצי מלחמה פלשתיניים כתירוץ אווילי. "הם לא עושים את זה בגלל הכיבוש אלא בגלל שזה מה שהם עושים. הם עושים את זה לא רק בעזה אלא גם בדמשק, בגדד, בנגזי, צנעה טריפולי.

''זו חברה אלימה שהורגת אחד את השני כשיש שלמישהו משהו נגד השני ואז הורגים אחד את השני. אנחנו חיים בסביבה אלימה ובלתי יציבה שהסיכוי בה שיניחו לנו לנפשנו הוא אפס".

"ניתן להגיע להסדרים והסדרים מצוינים כמו מול ירדן ומצרים, אבל תמיד כשתגיע להסדר מול גורם אחד יהיה גורם אחר יותר ברברי וקיצוני ממנו שימשיך להרוג בנו כי זה מה שהם רוצים לעשות", אומר שיפטן וכשהוא נשאל את שאלת ה'למה' הוא מבהיר ש"התרבות הפוליטית הערבית הייתה אחרת והיא יכולה להיות אחרת גם בעתיד. זה לא משהו גנטי, חלילה. זה יהיה טיעון עלוב ובלתי מבוסס, אבל זו חברה שאימצה את האלימות.

''זו חברה שאינה בונה, ולהסביר מדוע זה מאוד קשה, אבל לפעמם צריך לזהות תופעה גם אם לא נותנים לה הסבר מלא. יש לפעמים תופעה שניתן להצביע עליה באופן ברור וללא פקפוק, אבל לתת לה הסבר תרבותי זה מאוד קשה".

"אוכל לומר דבר אחד שמסביר את הנקודה הספציפית שאיתה אנחנו מתמודדים: בשלב הנוכחי לא מדובר בתופעה חריגה, אלא בתופעה שמשקפת מציאות של אזור רחב. יש באזור הזה הרבה מאוד אנשים מאוד מרשימים שרוצים לבנות חברה והקדישו לכך את חייהם, אבל הם לא הזרם המרכזי בחברה הזו.

''הזרם המרכזי בחברה הכריע נגדם. ראה את החברה שלא יכולה להאשים את האחרים בכיבוש וקולוניאליזם, ראה את אותו חלק של העולם הערבי שלא היה תחת כיבוש ישראלי – זהו חלק שהקולוניאליזם היה בו שלושים שנה ותשווה לאזורים אחרים שהיו מאות שנים תחת שלטון מדכא ויצאו מהמתכונת הזו.

''התירוץ של קולוניאליזם ושל כיבוש לא עומדים במבחן כשמשווים מול חברות שהיו במצב הרבה יותר קשה, אבל הייתה להם נטייה לבנייה וגישה קונסטרוקטיבית", אומר שיפטן ומציע לבחון את המתרחש בהודו ובסינגפור המגיעות להישגים עצומים מתוך היותן חברות בונות.

את דבריו חותם ד"ר שיפטן בתחזית העגומה לפיה "תהיה מלחמה נוספת בעזה, כי מדובר בחבורה ברברית שזו זכות הקיום שלה, שבשביל זה היא קמה בבוקר, שהיו לה אינספור הזדמנויות לבנות את החיים שלהם, אבל יותר מעניין אותם להרוג את הילדים שלנו מאשר לבנות עתיד טוב יותר לילדים שלהם".