לא להגיע לשם אחרי החג
לא להגיע לשם אחרי החגצילום: פלאש 90

כל שנה זה קורה מחדש. בכל פעם אחרי החג מדווחים לנו על קפיצה משמעותית במספר הפונים לפתיחת תיק גירושין ברבנות. איך זה קורה ומדוע?

חג הפסח, שכל מהותו הוא להיות בן חורין, לצאת ממצרים ולהאמין בהתחלות חדשות- לכאורה מביא עמו בדיוק את ההפך. את הפירוד, הקושי, הכאב והחידלון. מדוע? ומה אפשר לעשות בנידון?

סוד האושר בחיים

כבר מאות שנים שחוקרים רבים מנסים לגלות ולהגדיר את מהותו של האושר. השבוע קראתי שני מאמרים של חוקרים אמריקאים שכתבו על כך. האחד טוען כי המרכיב העיקרי לאושר הוא מערכות יחסים חיוביות בתוך המשפחה, ובפרט בחיי הזוגיות.

השני טען, כי האושר לא תלוי במציאות חיצונית כלל. האושר הוא חוויה פנימית, שנובעת מהחיבור של האדם אל הטוב שקיים בחייו.

בעיני, המאמרים הללו משלימים האחד את השני. האושר הוא קודם כל חוויה פנימית, שנובעת מתפיסה מחשבתית חיובית על החיים. ובאותו אופן, גם היכולת ליצור מערכת יחסים חיובים ומאושרת, תלויה בכוח שלנו להיות מחוברים פנימה. ולא החוצה.

במהלך עבודתי אני פוגשת זוגות רבים, שאחד ממוקדי הסבל שלהם הוא - המיקוד בחוץ. ובמילים פשוטות, ההשוואות לאחרים. (פעם חשבתי שזוהי תכונה נשית בעיקרה, אך היום אני מגלה שרבים גם הגברים שסובלים ממנה...). למשל אישה שרואה את בעלה של חברתה מסייע לה בעבודות הבית, ואילו בעלה, לא מושיט יד.

אדם שמרגיש איך אשתו של אחיו זורמת וקלילה, ואילו אשתו שלו עצבנית וכבדה. ובכלל, כל מפגש עם זוג אחר, מאושר ושמח, משפיע עליהם לרעה. זאת מתוך המחשבה שהם מאושרים יותר מאתנו.

אחת ממכות הדור שלנו בכלל, אשר משפיע ומקרינה גם על חיי הנישואין, היא החוסר שמחה בחלקי, וההשוואות הבלתי סופיות עם האחר. אדם קנה רכב ומרגיש שמחה. לאחר כמה שעות הוא פוגש חבר, שקנה גם הוא רכב... אבל יותר טוב משלו! והשמחה שלו- ירדה... מדוע? כי מבלי משים, אנו משווים את עצמנו ואת אושרנו לזה של זולתנו.

וזוהי אחת הנקודות המרכזיות דווקא בחגים. בחיי היומיום ישנם קשיים או מורכבויות שכולנו מתמודדים עימם. אך בחגים הקשיים הללו מקבלים תהודה רבה עוד יותר.

ומדוע? כי יש לנו למי להשוות! כשאנו מתמודדים עם מתח/מריבה בזוגיות, זה בהחלט קשה. אך לראות את הגיס ואשתו מאושרים ומחויכים, בעוד אנחנו "ברוגז", זה כבר קושי גדול עוד יותר.

אין חיים ללא קשיים, ואין גם זוגיות ללא מורכבויות. אלא שבחגים הכל מתעצם. גם הטוב וגם הפחות טוב. כשאנו מגיעים לשולחן החג ויש בנינו מתח... המתח נהייה עוצמתי הרבה יותר אל מול שאר הזוגות המאושרים במשפחה. וכשטוב לנו ביחד, ואנו מגיעים אל שולחן החג המשפחתי, האושר גם הוא תופס מקום גדול יותר.

כמה כיף להרגיש את האושר הזוגי, דווקא בתוך אווירת החג המשפחתית. וכמה קשה להרגיש את הריחוק דווקא בתוך החג... בימים בהם הציפייה לשמחה, לאהבה ולאושר גדלה הרבה יותר.

מילים מעשיות

לזוגות המאושרים - אנא מכם, אל תחצינו את האושר, השמחה והכיף שלכם. אל תספרי לכולם כמה מדהים בעלך ואיזו מתנה נפלאה הוא קנה לך לחג. את לא יודעת על איזו אוזן את נופלת, ואולי במילים אלו את פוצעת את ליבה של אחותך/חברתך/גיסתך. תיהני מהאושר הזה בתוכך. תתנו לאושר להתעצם דווקא מתוך כך שתשמרו אותו בניכם, פנימה.

לזוגות הפחות מאושרים - אנא מכם, הימנעו מהשוואות. על אף הפיתוי להסתכל על האחרים ולהרגיש כמה אנחנו כואבים לעומתם, מצד האמת, זה רק יגביר את התחושות השליליות שלכם. ולא יעזור. התמקדו בעצמכם. נסו לחשוב איך אפשר לשפר מבפנים. האושר שלכם יכול להגיע רק מתוככם.

ואם אתם קוראים את הדברים ומפקפקים, יש לי גם עצה קטנה מתוך חג הפסח עצמו. 'הנתיבות שלום' כותב כי סוד יציאת מצרים ומהותו של חג הפסח הוא - הדילוג. במצרים עם ישראל היו במצב ירוד, שאפילו מלאך לא היה ניתן לשלוח להם. הם היו משוקעים בעומק הבוץ. 

אם כך, כיצד בכל זאת קרתה הגאולה הגדולה? על ידי הדילוג. הדילוג על הפשעים, מכוח האהבה הגדולה של הקב"ה אלינו. הקב"ה פסח ודילג על הפשעים, הוציאנו מהמיצר והראה לנו את כוחה של האהבה.

וכאן טמונה גם העצה. כשהמצב בנינו קשה. כשנדמה שאי אפשר להמשיך. שאנו שקועים עמוק בבוץ... ואין שום מוצא- לעיתים הסוד הוא פשוט לדלג. להבליג. להרפות ממה שקרה- ולבחור בכוח האהבה והדילוג. אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה שמכסה על הפשעים.

ולכל הזוגות באשר הם- בחג יש מצווה יתרה לשמוח. ואין שמחה גדולה יותר מאשר תחושת החיבור והאהבה עם בן או בת הזוג. ודווקא בימים אלו, כשכולם עסוקים בהכנות לחג, השקיעו גם בהכנות הללו.

מה ישמח את אשתי? מה ישמח את בעלי? איך אפשר להתגבר על המתח הנוכחי? כיצד אני יכול לגרום לה להרגשה טובה? ומה אני יכולה לעשות בכדי להשרות טוב בנינו?

אין ספק כי התשובות לשאלות הללו נמצאות בתוככם. רק צריך לפנות לכך זמן. כוחות. ורצון.

בשולחן ערוך כתוב כי האיש מצווה לשמח את אשתו ובניו ברגל. כיצד משמחם? לילדים מביא אגוזים (הממתקים של פעם..), ולנשים קונה בגדים ותכשיטים. אך כיום אנו יודעים שאלו לבד אינם מספיקים. השמחה והאושר הם קודם כל תוצאה של אהבה, חיבור וקשר משפחתי שמח.

ולסיום, בואו יחד נשקיע במה שחשוב בעיקר, נהייה ממוקדים פנימה, נתאמץ להסב אושר האחד לשני, וביחד נשנה את הסטטיסטיקה העצובה- לטובה ולקרבה.  

שיהיה חג שמח, מלא אהבה!

----------------------------------------------------

אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים"- מודעות, זוגיות, חינוך ומשפחה. מנחת סדנאות ומרצה. לתגובות:  [email protected]