התחלה: לפני 44 שנים. נולדה וגדלה בגבעתיים. אחות בכורה מתוך שתי בנות. "לא הכרתי מציאות אחרת. היינו רק שתינו, אבל רבנו בשביל עשרה ילדים". הבית היה חילוני למהדרין.
חילוני: "בית חילוני עם חותמת הבד"ץ. לא מסורתיים, לא קצת, חילונים ממש". בילדותה כמעט ולא פגשה דתיים. הייתה פעילה בנוער מרצ. "כל נושא הדת לא דגדג לי. היהדות שלי הסתכמה אולי ברישום בתעודת זהות".
הורים: האב צבי (75), איש תיאטרון, שבמשך שנים שימש המנהל האדמיניסטרטיבי של תיאטרון בית לסין. האם רות (71) שנשלחה בילדותה למנזר הצרפתי ביפו, "כדי שתהיה משכילה", היא ציירת ומשוררת, שהוציאה שני ספרי שירה. "גדלתי בבית שחי אמנות".
השבר: כשהייתה בכיתה א' הוריה התגרשו. "בזמנו, זה היה חריג. לא היה מקובל כמו היום לפרק את החבילה". השבר היה גדול. "זה היה בום ענקי בשבילי. כשהורים מתגרשים זה כאילו לוקחים מספריים וחותכים את העולם שלך לשניים. זה אף פעם לא ממש מתאחה בחזרה כמו שצריך".
ההתמודדות: מאז, כלפי חוץ, הייתה תלמידה טובה, מדריכה בצופים, אבל "בתוכו, בפנים, היה בי חוט של כאב. הייתי ילדה מודעת, שהתפקיד שלה היה לגונן על המבוגרים". אחת מהשפעות הגירושין היא "שאחותי ואני הפכנו לנשים מאד משפחתיות, שחשוב להן לשמר את הזוגיות שלהן בכל הכוח".
גלי צה"ל: עם תום לימודיה התגייסה לגלי צה"ל והחלה להתקדם בתפקידים בגל"צ ובגלגלצ. "מאוד נהניתי, אבל תמיד הייתי קצת לא שייכת באיזשהו אופן. בתוכי הייתי בעיקר סוערת ומבולבלת". עד היום היא שומרת אמונים לתחנת הרדיו הצבאית. "אם אני פותחת רדיו זה ישר לגל"צ. סוג של בית, תמיד יהיה".
ערוץ 2: בגיל 21 החלה להגיש את התוכנית 'שישי חי', לצדן של מרב מיכאלי ואורלי ברבי. "זה היה בעידן של שני ערוצים, והרייטינג היה בשמים".
ערוץ הילדים: עם הצלחתה בנוף התקשורתי גויסה גם לתוכנית 'הוגו' ולתוכניות נוספות, והפכה די מהר לכוכבת מוערצת בערוץ הילדים.
השאלות: דווקא בשיא התהילה החלו לנקר בקרבה שאלות קיומיות. "הייתי בחורה בת 22 שרואה שהעולם שבוי בהמון פשרות, ואני רציתי משהו אחר. חיפשתי רוחניות ותשובות לשאלות שהיו לי. די מהר הבנתי שיש דברים חסרים במשוואה".
מתקרבת: מתוך החיפוש הקיומי החלה להתקרב בהדרגה ליהדות. "כשהבנתי שזה כרוך בצניעות ובשמירת שבת - מאוד נבהלתי והלכתי אחורה חזק. לקח לי זמן עד שהייתי מסוגלת להכיר שאני חיה לא נכון, שהלב לא מונח במקום הנכון. הגילוי הזה לא היה קל בכלל".
החצי השני: יובל דיין (47). סטודנט לקולנוע שעבר את תהליך החזרה בתשובה יחד עימה. השניים אמנם נפרדו, אבל לאחר שחזרו שניהם בתשובה, שבו לקשר ונישאו כשהייתה בת 24. "אין עליו. הוא מהפכן, יש לו נפש של מהפכן. תמיד מעורר אותי לעשייה".
הנחת: שבעה "טפו, טפו". הבכורה שרהל'ה (19) נשואה, נחמן (17), נתן (15), מרים (14), אודל (13), דוד-ישראל (9) והלל בן החמש, "התינוק שלנו".
מתכנסת: עם חזרתה בתשובה נטשה ירון-דיין את העולם ממנו באה ונעלמה מהעין הציבורית למשך תריסר שנים. "זה היה שינוי חד מהחיים הקודמים ומכל ההו-הא שחייתי. הייתי בדממה תקשורתית. הרגשתי שאני צריכה זמן לבנות את עצמי, את עצמינו. התכנסתי פנימה".
לומדת: לאורך אותם שנים הקדישה את זמנה לביתה ולגידול שבעת ילדיה. הזוג ירון גרו בשכונת מאה שערים, במירון, בשומרון וברמת בית שמש. "אלו היו שנים מדהימות ולמדתי המון על עצמי".
רבי נחמן: "רבנו. המנטור שלי, הצדיק שלי". ירון היא ברסלבית גאה שמציינת כי "רבי נחמן הוא מי ששלף אותי יד ביד מהטלוויזיה, הרחק מיליוני קילומטרים אל תוך מעמקי אותו ספר קטן וחום, ללא תמונות, שנקרא 'קיצור שולחן ערוך'. הדרך שלו בעבודת ה' מתאימה לי כמו כפפה ליד".
אומן: מוציאה קבוצות נשים לאומן ארבע פעמים בשנה. "זו חוויה מכוננת. חמישה ימים של מתיקות אין סופית". מה המיוחד באומן? "זו בועה מחוץ לחיים, יש שם קירבה נפלאה לעצמך. ובעיקר, צריך לטעום את זה כדי להבין".
מקימי: לפני תשע שנים יצא לאור ספרה הראשון 'מקימי', בהוצאת עם עובד. הספר מבוסס על סיפורה האישי. שלוש שנים עמלה על כתיבתו. הספר וסדרת הטלוויזיה שבאה בעקבותיו זכו לתהודה ולהצלחה מסחררת. "זה היה מאוד מהפכני בשעתו והשמיע קול של מחפשי תשובה, ביטא את הצורך שלנו באור".
הצלחה משתקת: אותה הצלחה אדירה לה זכה הספר יצרה בתוכה חסם לרצון להמשיך ולייצור. "מקימי היה ברשימת רבי המכר, נחטף מהמדפים. אלו היו נעליים גדולות מדי. כדי להתחיל לכתוב ספר חדש, הייתי חייבת לנצח את עצמי. החלטתי שיש לי מה לומר ואני לא נכנעת לשיתוק הזה".
ספר שני: לאחרונה יצא לאור ספרה השני, "שירה גאולה", אף הוא בהוצאת עם עובד. הפעם התמקדה בדור השני של החוזרים בתשובה, והביאה את סיפורה של צעירה חרדית שירה-גאולה, בתה של חוזרת בתשובה, שמדרדרת לרחוב ומחפשת תשובות לשאלות.
שירה גאולה: "הספר מתאר מציאות לא פשוטה ואת הפחדים הכי עמוקים שלנו. הוא נוגע בלב הבעיה שלנו ההורים מול הדור הצעיר, ובטח ובטח של הורים בעלי אמונה".
התהוות: לפני כשנה הקימו בני הזוג דיין בעיר ללא הפסקה את מרכז 'התהוות'. שם הם מעבירים שיעורי הגות ואמונה לכול המעוניין. "יש צימאון אדיר לרוחניות ורעב ענקי לתשובה. וזה לא רק אצל חילונים, אלא גם אצל דתיים מבית. קורה משהו בעם ישראל בשנים האחרונות".
גאולה: "בעבר הציונות הדתית עסקה באדמה, ופחות בצד האמוני-כללי. בתקופה שחזרתי בתשובה כמעט ולא היו כאלו שפנו לציונות הדתית. מאז הגירוש הבינו במגזר שמוכרחים להקרין החוצה ולפעול לקירוב רחוקים. היום האופציה החרדית נראית כמעט פתטית, כי החברה הדתית לאומית יותר בשלה להכיל חוזרים בתשובה. זו אבולוציה של גאולה".
בני ברק אואט: מציינת כי פעם כדי לחזור בתשובה היית צריך לזרוק הכול ולהתחיל חיים חדשים לגמרי. היום אפשר גם אחרת. "כבר לא צריך למחוק את הזהות הקודמת. רוב בעלי התשובה לא עוברים דירה, לא מפרקים זוגיות, לא נוטשים עבודה אלא עושים תשובה פנימית, דרך שהיא שונה משלי. בניגוד לתקופתי, בני ברק היא כבר לא מאסט בדרך לתשובה".
אימהות: לפני כשנתיים נטלה חלק בדוקו-ריאליטי של רשת '6 אימהות' שעסק באימהות. מכיוון שהאמינה שהנושא ראוי הסכימה ליטול חלק בתוכנית. "שבוע שלם אירחתי אצלי בבית צוות צילום. בסייעתא דשמיא התוצאה הייתה טובה, אולי בגלל שאני לא איזה אם השנה וממש לא הכול מושלם אצלי".
אם זה לא היה המסלול: יש חלומות, אבל חוששת שאולי לא מספיק. "אני חולמת לכתוב ספר נוסף, חולמת שהקול של האמונה יישמע יותר בעולם ואולי החלום הכי גדול הוא לחיות חיים של אבא, אמא, ילדים ושכינה בבית, הלוואי".
ובמגרש הביתי:
הבוקר שלי: "כמו כולם, מתעוררת ב‑6:30 , מעירה ושולחת את החבר'ה למסגרות". ההרצאות הן בעיקר בערבים, אבל גם בשעות הבוקר ובכל הארץ. "יש בקרים של הרצאות, יש בקרים שאני כותבת או משלימה שעות שינה או שאני עובדת על ארגון המשלחת לאומן". גם אחרי ימים אינטנסיביים, לרוב, ערה עד השעות הקטנות של הלילה, כי "אני אדם של לילה".
דיסק ברכב: "כשאני נדבקת לדיסק אז אני חורשת עליו קדימה ואחורה בלי הפסקה". ברכב של משפחת דיין תוכלו להאזין בקולי קולות לדיסק של חנן בן ארי ולדיסק החדש של ישי ריבו.
השבת שלי: בהכנות לשבת כבר מיום שלישי בשבוע, "ממש כמו מרוקאית בת שבעים. אני מנקה, מארגנת וקופצת ראש לתוך סיר מטבוחה או תבנית עוגת גבינה". אוהבת את השבת וחיה משבת לשבת. "בשבת כל הגורים שלי חוזרים למאורה ונפגשים סביב שולחן שבת. יש כיף יותר גדול מזה?".
המאכל שלי: גאה לשתף כי לאחרונה העזה להכין בכוחות עצמה סושי. "ראיתי סרטון הדרכה במאקו ואמרתי לעצמי: 'יאללה, גם את יכולה'. זה כמו שיעור מלאכת יד, רק באורז. עכשיו זה הלהיט שלי".
אחזקת הבית: לדבר בערב פסח על ניקיונות ("...ובמיוחד כשאין עוזרת בית"), זה קצת רגיש, אבל ירון מוכנה לספר ש"יש לי שתי בנות מקסימות, אודל ומרים, שיחד אנחנו צוות קומנדו שמסתער על הבית ולא מבייש אף חברת ניקיון".
מפחיד: הזִקנה. "משתדלת לגייס את כול האמונה ומתפללת שנזכה להזדקן בנחת, בצלילות ובקלילות".
דמות מופת: בהחלט לא מפתיע, אבל הבחירה החד משמעית היא נ, נח, נחמ, נחמן מאומן. "האחד והיחיד שלי. אומרים שמי שעוזר לך להתקרב לה' - אתה פשוט אוהב אותו. וכנראה שככה זה עובד".
משאלה: "לראות את הילדים, בעלי ואותי מחזיקים באמונה לאורך ימים ושנים, כי אנחנו עוברים הרבה תהפוכות ולא קל לנו".
כשתהיי גדולה: "כשאני אהיה גדולה - אני רוצה להיות קטנה, אמן".
rivki@besheva.co.il